את המעשה שלפנינו סיפר רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א, מעשה מופלא עם מסר מאלף במיוחד.
בעיר אנטוורפן שבבלגיה גר יהודי אחד שהחל להתקרב אל הקדושה, ולאט לאט שב בתשובה שלימה וקיבל על עצמו בהחלטה איתנה ונחושה מכאן ואילך לשמור השבת בקדושה.
היה לו – לבעל תשובה הטרי– עסק רציני של חנות ענקית במרכז עסקים שוקק. לאחר שחזר בתשובה והחל לשמור שבת, הנהיג בחנותו בכל יום שישי כמה שעות טרם כניסת השבת להאיץ בלקוחות ולזרזם לסיים חיש את קניותיהם, וסגר את החנות על מנעול ובריח והלך להכין עצמו לקראת שבת מלכתא, ובמשך כל השבת השתדל לעסוק בתורה ובתפילה.
והנה תקופה קצרה לאחר שהחל בשמירת השבת, הגיע 'יום חגא' של הגויים, שמדרכם לרכוש הרבה קניות – 'שופינג' לקראת החגא שלהם, שבו סגורות כל החנויות כחוק. באותה שנה חל החגא ביום הראשון בשבוע, ובימים שלפניו יצאו הרבה גויים לשוק לעריכת קניותיהם. היו אלה ימים פוריים ביותר לבעלי העסקים, שגרפו בהם הון רב. מטבע הדברים נערכו עיקר הקניות באותה שנה ביום השבת וביום השישי שלפני אותה חגא.
היה זה ניסיון קשה מאד עבור אותו בעל תשובה, שכן חנותו עמדה כאמור במרכז המסחרי השוקק ומלא קונים, שמילאו וגדשו את החנות בקניות רבות. אבל הוא התעקש חזק ביהדותו ובקבלה שקיבל על עצמו, ובהגיע השעה היעודה בצהרי יום השישי, בשעה שהעסק היה בשיא פריחתו, והחנות הומה קונים לרוב, הכריח את כולם לסיים את קניותיהם וסגר את החנות.
ויהי בערב בדרכו מבית הכנסת לביתו, אחר תפילת ליל שבת קודש והנה רואה, הוא את ההמולה הגדולה של הגויים היוצאים באלפיהם ובהמוניהם ועורכים את ה"שופינג' הגדול! ליבו נצבט בקרבו, הוא ראה את כל שאר החנויות המתחרות עימו פתוחות לרווחה, ועושים 'קופה' יפה בגריפת הון רב! ליבו כאב מאוד על ההפסדים הגדולים שיהיו לו בשבת זו. בדרכו פגש בחבריו מן העבר, שסנטו בו בהיתול: מה איתך, ביש מזל? ביום שכזה סוגרים את החנות? בטלן שכמותך! הרי אתה מקלקל את העסק שלך בידיים! אנשים מתרגלים שלא לקנות אצלך, והמתחרים שלך ישיגו אותם במהרה… כשניסה להסביר שהוא החל לשמור את השבת, צחקו ממנו חבריו ולעגו לו. "וכי מה יקרה אם תהיה שבת אחת פחות בשנה?"…
נכנס אפוא האיש לביתו בלב כבד ומר ושח לאשתו שקשה לו מאד לעמוד בניסיון הזה ולהילחם ביצרו כל העת – "על כן, ברצוני לשתות כמה כוסות של 'וודקה' חזקה (96) בסעודת השבת… המרדימה את האדם להרבה שעות, וכך אעביר את רוב השבת בשינה… ולא ייסרוני כליותיי בניסיון הקשה הזה!"
אמר ועשה. הוא שתה היטב טרם שנכנס לישון, ונרדם בשינה עמוקה ביותר. למחרת בבוקר לא העירה אותו אשתו לתפילה, על פי בקשתו, והוא המשיך כך לישון עד שבת אחר הצהריים, והתעורר לקראת ערב, ללא תפילה, ללא קריאת התורה, ללא בית כנסת… בקושי הספיק עוד לחטוף את תפילת המנחה עם דמדומי חמה…
עם צאת השבת, כשהתבונן האיש כיצד עברה עליו השבת בשינה ותרדמה, ללא תפילה וללא תורה וקדושה, כך בריקנות גמורה, וללא שום מזון רוחני לנשמתו ולנשמה היתרה – נשבר ליבו בקרבו. וכי כך נראית שבת קודש? הרי אין לך זלזול גדול מזה!!! הוא היה נסער מאד, ומרוב צער וכאב החליט ללכת לבית הרב, להמציא עבורו דרך תיקון, על מה שפשע והעווה בזלזול כבוד השבת.
רבה הגדול של אנטוורפן באותה עת, היה הגאון הצדיק המפורסם רבי חיים קרייזוירט זכר צדיק לברכה. כשנכנס האיש לבית הרב, עדיין היתה השראת שבת קודש ניכרת שם בכל פינה. הרב חזר זה עתה מבית הכנסת הגדול, זורח ומאיר בקדושת השבת, ספריו הקדושים הרבים שעסק בהם במשך השבת עדיין ניצבו כחיילים על השולחן, כשפמוטות הכסף שלידם נוצצים בהוד קדושה, וכל האווירה שם היתה אפופה וספוגה בקדושת שבת קודש.
בהביטו בכל זה נצבט ליבו מאד, והרהר לעצמו עד כמה היתה השבת שלו רחוקה מן הקדושה המלאה פה כרחוק מזרח ממערב… הרב קיבלו בחביבות ובסבר פנים יפות כדרכו, וביקשו להשיח את אשר על ליבו. האיש החל לבכות ובלב מלא כאב, אמר לרב: "אני כל כך מקנא בשבת שלכם! הנה כאן היתה שבת מלאה תורה מלאה קדושה, כמה שמחה ונחת רוח נעשה למעלה מהשבת קודש שלכם! אבל אני העברתי את כל השבת במיטה… לא תורה ולא תפילה, לא קריאת התורה ולא זמירות… שבת מלאה שינה וריקנות של הבל… איך לבי מתמלא קנאה מהשבת שלכם!" – בכה האיש ודמעות רותחות נשרו מעיניו.
משנח קמעא מבכיו, פנה אליו הרב להפתעתו, וביקשו: "אנא במטותא, הייתי מאד חפץ לעשות עמך עסק חליפין: הבה נתחלף בשבתותינו! קח נא אתה את השבת שלי, ותן לי את השבת שלך!… הלוואי ותסכים עימי בתחלופה זו! השבת שלך גדולה הרבה יותר! כמה התגברות ועמידה בניסיון וקושי יש בשבת שכזו, היא שווה פי כמה וכמה לאין ערוך… הלא היא זורחת ומאירה בכל העולמות כולם! וכבר אמרו רבותינו 'לפום צערא אגרא' ובתרגום חופשי: לפי הצער כך השכר'
האיש נרגע והבין היטב את אשר לפניו, שבדווקא שלחו לו מן השמים ניסיון קשה בתחילת דרכו בשמירת השבת, כדי לחשלו ולחסנו ולחזק יהדותו והשבת קודש שלו. עסקת החליפין כמובן לא בוצעה, והאיש חזר לביתו שמח וטוב לב, אחר שלמד להוקיר ולהחשיב היטב ערך עבודת איש ישראל!
(להתעדן באהבתך, מתוך טיב המעשיות)
