שאלה:

כבוד הרב יש לי שאלה שמציקה לי מדוע הקדוש ברוך הוא ברא את בני האדם?, מה יש לו מזה? ומה יש לנו מזה?

תשובה:

מאת: הרב יעקב שטיר

מבואר בספרים, שהסיבה שהבורא יתברך ברא את הנבראים, היא משום שהוא רצה להיטיב לאחרים, וכדי שיהיה אפשר להיטיב למישהו אחר, צריך כמובן קודם לברוא אותו אם הוא עדיין לא קיים.

אכן, עיקר ההטבה והתענוג שהנבראים מקבלים מהבורא היא בעולם העליון ובמה שהם יקבלו בזמן הגאולה, שם כל הנאה הכי קטנה, שווה להרבה יותר מכל הנאות העולם הזה. אי אפשר בכלל לתאר איזה תענוג גדול יהיה לנו באותם ימים.

הסיבה שהקדוש ברוך הוא הוריד אותנו לעולם הזה, היא כדי כדי שתהיה לנו אפשרות להכין את עצמנו לקראת העולם הבא וימות המשיח, כפי שאמרו חז"ל: "העולם הזה דומה לפרוזדור והעולם הבא דומה לטרקלין (להיכל) – התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין". יוצא אם כן, שמטרת ביאתנו לעולם הזה – לפרוזדור, היא כדי שעל ידי עבודת השם  – לימוד התורה וקיום המצוות, ועל ידי וההתמודדות עם הניסיונות, נוכל אח"כ להכנס לעולם הבא – הטרקלין.

כמובן שמי שהולך בדרך התורה זוכה להנות גם בעולם הזה מעניינים רוחניים שנותנים לו תענוג וסיפוק הרבה יותר מכל הדברים הגשמיים. לדוגמה, כתוב שבשבת אפשר לזכות לתענוג של אחד חלקי שישים מהתענוג של העולם הבא, שזה המון, וכן בלימוד תורה באופן הנכון ניתן לחוש הנאה ורוממות שאין להם אח ורע בהנאות גשמיות. כמו כן בתפילות ובשאר המצוות אפשר להרגיש הנאה, שמחה ואושר עצומים.

כעת נצטט קטע מתחילת הספר החשוב "מסילת ישרים" (פרק א') שכתב רבי משה חיים לוצאטו, הרמח"ל זצ"ל, שמדבר בדיוק על הענין הזה:

"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם. והוא מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות ד) 'העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא'.

והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר צונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה. והוא מה שאמרו, זכרונם לברכה (עירובין כב א) 'היום לעשותם ומחר לקבל שכרם'.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר (תהלים ע"ג) 'ואני קרבת אלקים לי טוב'. ואומר (שם כז) 'אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי וגו", כי רק זה הוא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושוא נתעה. אמנם לכשיזכה האדם לטובה הזאת, ראוי שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה, והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין, והם הם המצות" עד כאן לשונו של הרמח"ל.