החיבור הראשון שאני עושה למוח וללב על הבוקר זה ל'אנטנות' התפילין. הם ה'מכשירי קשר' שלי לריבון העולמים.

מאת: יהושע כהן

לא מעט גויים ברחבי העולם כאשר הם רואים יהודי מניח תפילין הם רוצים הסבר. ישנם כאלו שישאלו "מה זה הקופסאות השחורות האלה? ישנן מדינות שאפילו יחשבו שזה מכשירי ריגול. והאמת שהם ממש צודקים. אבל, בגישה 'קצת' שונה.

לא סתם התפילין שואבות את מי שנשמה אלוקית מפעמת בקרבו אפילו אם הוא באמצע טיול בהודו.

זה הכתר של היהודי.

מה הם התפילין:

האדם בטבעו נמשך אחר רצונותיו ותאוותיו. המחשבות עפות ומשוטטות. הלב, גם הוא נסחב לפעמים למחוזות שהיה מעדיף לא להיכנס אליהם. כדי לשמור את האדם מחובר לאלוקיו, שלא יאבד את הקשר מכל שאון העולם,

ציווה אותנו הא-ל להניח תפילין שבתוכם יש פרשיות מן התורה ובכך נזכור שהתורה עמנו ולא נחטא.

כל זה נאמר בפרשיות הכתובות בתורה "ואהבת" ובפרשה השניה "והיה אם שמוע". פרשיות אלו עוסקות באהבת השם, קבלת עול מלכות שמים, קיום המצוות.

וזה לשון הפסוקים המודיעים על מצות התפילין בפרשיות אלו, "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך".

הרב משה בן נחמן (המכונה 'הרמב"ן') מסביר שטוטפות הם מלשון קישוט.

יש מפרשים ש"תפילין" הם מלשון "פתילות". פתיל נעשה על ידי כריכה של מספר חוטים אחד סביב השני. כמו כן התפילין מחברות אותנו לקדוש ברוך הוא על ידי כריכת הרצועות סביב היד והראש. זו מהמצוות הבודדות שאנו מקיימים אותם ממש על גופנו ולא בעשייה חיצונית.

בעבר היו הולכים עם תפילין כל היום.

ממה עשויות התפילין:

התפילין עשויות מ'בתים', מעין קוביות העשויות מעור בהמה טהורה (פרה) שעובר עיבוד ותהליך רצופת שלבים עד לשלב של עשיית הקוביות.

ישנו סוג של תפילין מעור בהמה דקה (כבש או עז) וכמובן גם הם כשרים להנחה רק הם פחות מהודרים כיון שהם פחות עמידים.

כיום שהטכנולוגיה מאפשרת הידורים רבים בעשיית תפילין מעור בהמה גסה, על כן ראוי להדר ולהשתדל לקנות כאלו.

ישנם שתי בתים, אחד מיועד לכריכה על הראש והשני סביב היד.

את הבתים נכרוך על ידי רצועות ארוכות המחוברות לבתים.

גם הם עשויים מעור בהמה.

בתוך הבתים יש קלף. בתפילין של ראש יש ארבעה קלפים ובשל יד קלף אחד.

בשני התפילין כתוב את אותם דברים, ארבעה פרשיות שונות מהתורה.

ההבדל הוא, כאמור, שבתפילין של ראש כל פרשה כתובה בקלף נפרד ובשל יד כולם באותו קלף.

ונציין שכל הרכיבים של התפילין, הבתים, הקלף, הדיו שאיתו כותבים את הפרשיות, כולם עשויים מחומרים טהורים המותרים באכילה. אסור שמשהו אחד מכל זה יהיה עשוי מחיה שאיננה טהורה. דבר זה נלמד מהפסוק "למען תהיה תורת השם בפיך".

הפירוש הפשוט בפסוק הוא שהשם מצוה אותנו תמיד לזכור אותו ושתורתו ומצוותיו תמיד יהיו שגורים בפינו.

אך רבותינו למדו שכתוב כאן גם רמז לכך שכשמכינים תפילין שהם נועדו גם הם שנזכור תמיד את השם ותורתו, צריך להכינם מדברים טהורים. דברים שמותר להכניסם ב'פיך'. מובן ביותר שדברים קדושים אינם יכולים לשרות בכלי טמא.

אני רוצה תפילין מזהב, אפשר?

כמובן שלא ניתן ללבוש תפילין מזהב. צבע התפילין הוא שחור. התפילין צריכות להיות גם בצורת ריבוע בכמה שיותר דיוק המתאפשר. כל זה ועוד הלכות רבות שבתפילין הם הלכות שנאמרו למשה רבינו על ידי הקדוש ברוך הוא בהר סיני ועל אף שלנו לא נתגלה הטעם שבכל דבר אנו יודעים שיש לזה סיבות נשגבות.

מה כתוב בפרשיות:

כאמור לעייל, בתפילין יש ארבע פרשיות שונות. פרשיות אלו נכתבות עם דיו וקלף מיוחדים על ידי סופר ירא שמיים היודע היטב את הלכות כתיבתם.

ואלו הארבע פרשיות: א. "שמע ישראל, ואהבת את השם אלקיך". הפסוק 'שמע ישראל' הוא הפסוק הראשון בפרשה זו.

פסוקים אלו מדברים על קבלת עול מלכות שמים ואהבת השם.

ב. "והיה אם שמוע", פרשה זו עוסקת בכך שעל האדם לקיים את מצוות השם ובביאור הטובה הנצמחת מזה וחלילה להיפך למי שלא מקיים את המצוות.

ג. "קדש", פרשה זו ופרשה ד' עוסקות במצות "פדיון הבן". כאשר הקדוש ברוך הוא הכה את המצרים במכה האחרונה מעשרת המכות שהיא 'מכת בכורות' בה נהרגו כל הבכורים במצרים כולל בכור  בהמה, בכורי ישראל היו צריכים שמירה מיוחדת על מנת שלא ינזקו.

בגלל שמירה מיוחדת זו כל בכורי ישראל בכל הדורות מוקדשים להשם ואב הרוצה שבנו הבכור יהיה שייך לו, צריך לפדותו בסכום כסף. (בתורה כתוב 5 סלעים ויש לברר כמה שוויו כיום).

את הכסף מקבל הכהן שעורך את הפדיון שהרי הכהנים הם שלוחיו של הקדוש ברוך הוא.

כמו כן יש מצוה הנקראת "פדיון פטר חמור" שפודים את בכור החמור וכמובן שפרטי מצוה זו שונה בקיומה מפדיון אדם ופודים את החמור על ידי כבש שהכבש נהפך להיות קדוש ויש לנהוג בו בהלכות מיוחדות המבוארות בספרי ההלכה. עוד מתבאר בפרשה זו ענין יציאת מצרים וחג הפסח.

ד. "והיה כי יביאך", בפרשה זו כאמור לעייל מתבארים אותם עניינים כבפרשיה הקודמת וכל אחת משלימה את חברתה.

למה דווקא הפרשיות האלה:

כפי שנוכחנו לראות, פרשיות אלו עוסקות בערש היהדות. יציאת מצרים, שחרור העם הקדוש מעבדות תחת האומה המצרית הטמאה, שמירה מיוחדת על הבכורות ועל כל ישראל על אף ההפגזות מסביב, קבלת עול מלכות שמים וקיום המצוות. זה כל כולנו ! העם הנבחר ! אין משהו ראוי יותר מאשר שנניח תפילין שצועקות מסר אחד ויחיד- אין עוד מלבדו, ה' אלקינו ה' אחד !

נציין שטרם נתחיל בהנחת התפילין, עלינו לכוין לקיים את מצות השם שזיכנו וציוונו להניח תפילין ושנזכור את יציאת מצרים.

ההנחה:

נניח את התפילין של יד במרחק רוחב שתי אצבעות וקצת ממקום חיבור המרפק לזרוע דהיינו היכן שמתחיל שריר הזרוע והלאה לכיוון מעלה ומוטה קצת הצידה כלפי הלב. רק רגע-

יש ברכה על מצות תפילין?:

בוודאי! יש ברכה מיוחדת על מצוה חשובה זו. לפני ההידוק מברכים:

"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להניח תפילין" ומתחילים בקשירה.

כורכים סיבוב 1 סמוך למרפק ועוד 7 סיבובים סביב הזרוע ויש בזה הרבה מנהגים. לפני שנכרוך על כף היד, נניח את "תפילין של ראש".

האשכנזים נהגו גם על תפילין אלו לברך ברכה מיוחדת אך שונה בנוסח.

הספרדים נהגו שלא לברך על תפילין של ראש ברכה בפני עצמה והברכה הראשונה עולה גם לתפילין של ראש.

נוסח הברכה, "ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על מצות תפילין", ומיד מהדקים.

מכיון ויש נידון בספרי ההלכה בענין הברכה הנוספת, האם צריך לברכה או לא, נהגו בני אשכנז לומר לאחר הברכה וההידוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

משפט זה נאמר במקרה שאדם אמר חלילה ברכה לבטלה. למשל, אם בירך ברכת "שהכל נהיה בדברו" על כוס מים, לאחר ששתה קצת הפסיק בשיחה או כל דבר אחר וכששב לשתות ברך שוב, ומיד נזכר שהוא כבר בירך בתחילת השתיה, ואם כן נמצא שברך ברכה לבטלה.

פירוש המשפט ברוך שם וכו': ברוך שמו של הקדוש ברוך הוא, ברוך כבודו ומלכותו לעולמים.

שבח להשם, קצר במילים, אך עם עומק לפנים עומק. הסיבה שאומרים דווקא משפט זה לאחר ברכה לבטלה,

מסביר הרבי משה בן מיימון (המכונה "הרמב"ם) שלאחר שהזכיר שם שמים ללא צורך שלכל הפחות יגיד שבח על הקדוש ברוך הוא ובכך נמצא שלא לחינם הזכיר את שמו.

הרב עפשטיין (בספרו ערוך השולחן) מבאר שכיון והוא הוציא שם שמים לבטלה יקבל עליו עול מלכות שמים כתשובת המשקל.

והנה, ודאי שאסור לברך ברכה ולהסתמך על כך שיאמר אחר כך משפט זה.

אבל כאן המקרה שונה מכיון שהאשכנזים נהגו שכן לברך בוודאות, רק על הצד שלא היה צריך לברך אז אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

מיקומו של תפילין של ראש:

נניח את התפילין מעל המצח איפה ששורשי השערות הקידמיות והלאה אחורנית ושאמצע הבית יהיה מכוון בין שתי העיניים.

הלכה זו כתובה בתורה בפסוק "והיו לטוטפת בין עיניך". ורבותינו לימדו אותנו שהכוונה היא לא במצח בין העיניים אלא כאמור בזווית אווירית בין העיניים.

לאחר הברכה, ההידוק ואמירת 'ברוך שם', נכרוך סביב כף היד ויש מנהגים שונים באופן עשית הכריכות.

יש הבדל בין שמאלי לימיני?:

כן. ימני מניח את התפילין של יד ביד שמאל ולעומת זאת שמאלי מניח ביד ימין. דבר זה נלמד מהפסוק "והיה לאות על ידכה",

והרי על פי כללי הכתיבה אמורים לכתוב "ידך" וכמו שנכתב כמה פסוקים לפני כן, וצריך להבין למה זה נכתב בשינוי.

ומכאן דרשו רבותינו שהכוונה "ידכה" – "יד כהה" דהיינו יד חלשה. ידו החלשה של הימני היא שמאל ושל שמאלי היא הימין.

מתי מניחים תפילין?:

עדיף להניח את התפילין בבוקר. אם לא הניחם בבוקר יכול להניחם עד הלילה. וכידוע שלא מומלץ לחכות לרגע האחרון כי אי אפשר לדעת אם לא ישכח במהלך היום וכדומה.

אין מניחים תפילין בלילה ולא בשבת, כמו כן בחגים שדינם כשבתות לכל הדינים (איסור חילולו וכו') אין מניחים.

אדם שברשותו רק אחד משתי בתי התפילין ואין ביכולתו להשיג את הבית השני (למשל אם נתקע בדרכים והשמש הולכת לשקוע) לא יתבטל בגלל זה מלהניח את התפילין שכן ברשותו אלא יניחו ויברך עליו את ברכת "להניח תפילין".

וכאמור כל זה כשהוא אנוס אך וודאי שחייבים להניח את שתי התפילין לכתחילה ביחד.

יש לדעת! שאסור להפסיק בשיחה, רמיזה, דיבור, החל מכריכת הקשר הראשון בתפילין של יד ועד סיום הנחת תפילין של ראש, אך אפשר לדבר קודם כריכת הרצועות על כף היד.

אם דיבר בטעות, לאשכנזים יברך על תפילין של ראש שוב את ברכת "להניח תפילין" ובנוסף את ברכת "על מצות תפילין". ולספרדים יברך את ברכת " על מצות תפילין".

כיצד לנהוג עם התפילין:

מכיון שיש קדושה גדולה תפילין, צריכים אנו לשמור על גוף נקי בהנחתן. אסור להיכנס עם תפילין לשירותים או כל מקום מטונף

או שריח רע נודף משם. כמו כן צריך להניחם במקום ראוי ולא במקום של פריצות חלילה.

אני והתפילין:

אנו פותחים את היום עם המצוה היקרה הזו. התפילין של ראש נמצאים על המוח. המוח הוא זה שנותן את הפקודות לכל הגוף במהלך כל היום, אפילו תוך כדי שינה. תפילין של יד, כנגד הלב. הלב הוא הגנרל של הרצונות. אני רוצה כל כך שהם ישגרו פקודות חיוביות לכל האברים. אני רוצה להישאר מחובר לאלוקים גם כשאני בחוץ בעיסוקי היום יום. לא להיסחף לתדרים לא טובים. איך אעשה זאת?! כל זה על ידי התפילין! החיבור הראשון שאני עושה למוח וללב על הבוקר זה ל'אנטנות' התפילין.

הם ה'מכשירי קשר' שלי לריבון העולמים. הם נותנות לי את הזרם להמשיך את היום מתוך קדושה ושמחה ובעזרת השם להתגבר על כל המכשולים בלי לאבד את התדר.

יהי רצון שנזכה תמיד לעשות להשם נחת רוח ולעובדו בלב שלם אמן כן יהי רצון.