אז מה למדתי מביבי נתניהו וחיסוני הקורונה?

אז מה למדתי מביבי נתניהו וחיסוני הקורונה?

אוהד אטינגר

 

מכירים את אלברט בורלא?

כנראה שלא…

אם הייתם שואלים אותי מי זה אלברט בורלא לפני 30 שנה, הייתי אומר לכם שהוא וטרינר יהודי המתגורר ביוון מאז לידתו,

ואין לו דבר אחר בעולמו מלבד הטיפול בבעלי חיים. אבל מאז כבר התנפצו גלים רבים לחופיו של האוקיינוס,

ובורלא עקר מיוון, ומתגורר כיום לסירוגין בשבע מדינות שונות.

ולמה אנחנו מדברים עליו? כי הוא המנכ"ל של יצרנית החיסונים 'פייזר', שהיא למעשה יצרנית תרופות ותיקה ומוערכת מאוד,

ובאחרונה זכתה לתהילת עולם כשהיתה ליצרנית המובילה בעולם של החיסון לנגיף הקורונה.

בראיון לערוץ 12 סיפר בורלא קצת על ההחלטה שלו לספק לישראל חיסונים לפני כל המדינות האחרות בעולם.

"ידענו שיהיה טוב עבור האנושות אם תיבחר מדינה אחת שבה נוכל להדגים מה חיסון האוכלוסייה יכול לתרום

לבריאות האנשים בה, וגם לכלכלה – כי ניתן יהיה לפתוח מחדש את המשק", אמר בורלא.

"כמובן ששוחחתי עם כמה ראשי מדינות, ביניהם עם נתניהו, והוא שכנע אותי שישראל היא מקום עם תנאים נכונים לניסוי".

בורלא מנה את הסיבות בגללן בחרה 'פייזר' בישראל כמדינת הפיילוט לפרויקט החיסונים העולמי:

האוכלוסייה הקטנה יחסית, מערכת הבריאות ואיסוף הנתונים באמצעות קופות החולים-

"לא להרבה מדינות יש מערכת כזו", וציין גם את הניסיון הישראלי בניהול משברים בגלל המצב הביטחוני בו היא נמצאת.

"הימרנו על ישראל, אנחנו שמחים מאוד כי האופן שבו ביצעתם את זה הוא מעבר למה שדמיינו".

בורלא התייחס לביטול ביקורו בישראל: "רציתי מאוד להגיע השבוע בגלל יום השנה למגיפה, שחל היום.

התכוננו לזה זמן רב. אני חשבתי שזה יהיה מדהים אם אגיע קודם כול למדינה שאני אוהב,

אני הרי יהודי וישראל היא מקלט עבור היהודים, לכולנו יש קשר מיוחד אליה, וגם התאריך.

אבל הנסיעה הייתה די מסובכת, כי היא לא הייתה אמורה להיות רק לישראל אלא גם למדינות אחרות.

הלוגיסטיקה לא הייתה מושלמת, אז החלטנו שאני אשאר פה (בארה"ב)".

אבל המשפט שתפס אותי בכל הראיון שלו זה המשפט הבא: "שוחחתי עם כמה ראשי מדינות",

הוא הסביר על תהליך קבלת ההחלטה לאיזו מדינה לספק חיסונים לפני האחרות,

"נתניהו שכנע אותי שאצלכם יש תנאים נכונים לניסוי, התרשמתי מהאובססיה שלו".

שמעתם? נתניהו היה אובססיבי לחיסונים וקיבל אותם.

יש פתגם כזה שאומר "אין דבר העומד בפני הרצון". יש הטוענים שאין לפתגם הזה מקור ברור,

בוודאי לא בדברי חז"ל, אבל אין ספק שהרצון אכן משפיע באופן משמעותי במיוחד על התוצאות של המעשים שלנו,

וככל שאדם רוצה יותר להגיע ליעד מסוים, כך הסיכוי שהוא אכן ישיג את מבוקשו גדול יותר.

מה זה אומר עלינו? שאנחנו צריכים לרצות, ואנחנו צריכים גם לנתב את הרצונות שלנו למקומות הנכונים.

חשבתם להתחיל להתחזק קצת ביהדות? לבחון אולי ברצינות לקיום מצוות? זה הזמן וזו הדרך, קבלו החלטה! ורוצו עם זה.

זה מאוד קל לומר את הדברים האלו, וקשה מאוד לבצע אותם בפועל, אבל אנחנו תמיד חייבים להתחיל, לא?

אז יאללה, בואו נתחיל ונשתדל לכוון את הרצונות שלנו למקומות הטובים והמועלים לנו, וגם לזולתנו.

מה למדתי משגב הראל שהסכים להיות 'שפן הניסויים' של החיסון

מה למדתי משגב הראל שהסכים להיות 'שפן הניסויים' של החיסון

יעקב א. לוסטיגמן

 

אחד הרגעים המרגשים של השנה האחרונה היה כשבחור בשם שגב הראל,

התנדב להיות האדם הראשון שמקבל את החיסון הישראלי לקורונה, בשלב

הראשון של הניסוי. הוא בעצם הסכים לסכן את עצמו כדי לסייע בפיתוח החיסון

ולאפשר למדענים להתקדם ולהציל בעזרת ה' את חייהם של אנשים רבים בזכות

החיסון. התקשורת עסקה בו, ראש הממשלה המקורי וגם זה החליפי באו לבקר

אותו, הוא הצטלם איתם ועם כל המי ומי, והתהלך בהרגשת חשיבות,

הוא הראשון שקיבל את החיסון הישראלי, וכי קלה היא בעיניכם.

אכן, אין ספק שהוא ראוי לשבח על החלטתו ועל אומץ לבו להיות 'שפן הניסויים'

של החיסון, בזמן שאנשים אחרים מפחדים לקבל חיסון גם אחרי שמיליונים כבר

התחסנו ולא קרה להם דבר וחצי דבר… רק אחרי מספר חודשים התברר לשגב

הראל, שבעצם הוא בכלל לא קיבל חיסון… מסבר שכשעושים ניסוי, מקפידים

המדענים תמיד לבדוק את תוצאות הניסוי אל מול קבוצה נגדית שמשתתפת בניסוי

אבל לא מקבלת את אותו הטיפול.

פלצבו

 

במקרה של חיסונים, נותנים לחצי מהמתנדבים חיסון אמיתי, ולחצי השני נותנים

חיסון דמה, בשפה הרפואית הוא מכונה 'פלצבו'. לוורידים של שגב הראל החדירו

את ה'דמה' זה הכל.

אבל מדובר במידע סודי שאפילו הרופאים אינם יודעים בשעת מעשה אם מדובר

בחיסון אמיתי או לא. הם רושמים רק את המספר הסידורי של החיסון, וכשמגיעות

תוצאות הניסוי ולאחר שנאספים כל הנתונים, או אז הם בודקים מי הוא זה ואיזה

הוא שקיבל את החיסון האמיתי ומי קיבל את ה'פלצבו', או אז הם יודעים להשוות

בין הנתונים.

כל זה נועד כדי למנוע מניפולציות וכדי למנוע מצב שבו בעלי העניין ינסו להשפיע

בצורה לא טבעית על תוצאות החיסון באמצעות הדבקה מכוונת של המחוסן או כל

דרך אחרת. כמובן שאכזבתו של הראל היתה גדולה, אבל אנחנו יכולים ללמוד מכך

מסר חשוב לחיים… לפעמים אנחנו חיים ב'נדמה לי'. אנחנו מקבלים מכה ונדמה לנו

שהיא כואבת, או להיפך, אנחנו מקבלים מכה והיא בכלל לא כואבת כי באותו רגע לא

הרגשנו בה.

ידוע הסיפור אודות השניים שישנו בחדר משותף בבית מלון, ובלילה הלין אחד מהם

שקר לו וסגר את החלון, השני טען שחם לו ופתח את החלון, וכך המשיכו השניים

להתקוטט, זה סוגר וזה פותח, עד שעלתה חמת זעמו של האחד, זרק נעל על זולתו

וקול ניפוץ הזכוכית בישר להם שהחלון בעצם נשבר ולכן אי אפשר לסגור אותו.

במשך כל הלילה המשיך האחד לילל שקר לו ואם רק היה יכול לסגור את החלון

היה עושה זאת וישן בשלווה, והאחר השמיע גרגורים של הנאה ממשב הרוח

הקריר שבוקע מהחלון המנופץ ומלטף את פניו. כשהאיר הבוקר הם גילו

לתדהמתם שהחלון נותר סגור ואטום, והזכוכית שהתנפצה, היתה של

המראה הגדולה שהיתה תלויה לצד החלון. מסתבר שלא היה לאיש קר,

ולחברו לא היה נעים, רק הדמיון גרם להם להרגיש כך. ואם זה נכון בגשמיות,

על אחת כמה וכמה ברוחניות. כמה פעמים שקוע האדם בצער גדול על מה

שהפסיד כביכול או על מה שהיה יכול להרוויח ולא הרוויח, וכן שמחה על דברים

של מה בכך, כשבעצם כל זה הוא מכוחו של הדמיון בלבד. אז אם לדמיון יש כזה

כח עצום להשפיע עלינו ועל הרגשות שלנו, בואו נשתדל לפחות להשתמש בו

לדברים מועילים ולא חלילה להפוך אותו לגורם המעכב את הצמיחה הרוחנית שלנו.

תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה – חובה לקרוא כדי להבין

תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה – חובה לקרוא כדי להבין

מאת: יצחק יעקבסון

 

"פעם נסע הרב שטיינמן לשוויץ", מספר הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א.

"כדרכו לא הרים הגראי"ל את עיניו אל מחוץ לד' אמותיו ולא התבונן בכלל

בנופים היפים שהקיפו אותו… "אמרו לו מלוויו, "אולי הרב יסתכל קצת,

הרב יראה 'מה רבו מעשיך ה'… רואים את הרי אלפים היפים כל כך".

"הצביע הרב שטיינמן על הגוף שלו, "כדי לראות 'מה רבו מעשיך', הוא אמר,

"אני לא צריך לראות את הרי האלפים. אני רואה את זה פה! בגוף שלי.

כמה ניסים ונפלאות יש בגוף שלי!!!".

ואכן, ככל שהמדע ובפרט מדע הרפואה הולך ומתפתח עם השנים, אנו לומדים

לדעת עד כמה מתוחכם ומתוכנן הוא גוף האדם, ומי שעיניו בראשו מבין אל נכון

כי כזאת תוכנית עמקנית, עם מפרט טכני עשיר כל כך, וסנכרון מלא בין כל חלקי

הגוף, שמירתו במידת חום שלא תהיה גבוהה מדי ולא נמוכה מדי, ועטיפתו

במעטה של עור דקיק להגנה מפני מפגעים חיצוניים תוך שמירה על רגישות

גבוהה למתחולל מסביב, כל אלו הם פרי יצירה מופלאה שאין אדם בעולם

המסוגל לה, ורק בורא כל עולמים יכול היה ליצור כמותה. שיעורים באמונה,

אפשר למצוא אם כן בכל ספר רפואה למתחילים, ובעצם בכל ספרי מדעי,

חדש או ישן.

אבל החיסונים לקורונה, אלו של חברת 'פייזר', המדוברים בימינו, מהם אנו

יכולים ללמוד פרק נוסף ועמוק במיוחד באמונה בקב"ה, בראותנו עד כמה

התכנון של גופנו מפורט כל כך, וכיצד הצליחו גדולי המדענים, לפצח בעמל

וביגיעה שנמשכו עשרות שנים, משהו קטן ביותר מנפלאות הבורא, ובכך גילו

את הצופן שמסייע להביא להתחסנות של הגוף בפני הנגיף.

וזאת יש לדעת ,החיסון של 'פייזר' וגם זה של 'מודרנה', אינו ככל החיסונים

שהכרנו בשנים עברו, כי החיסונים ההם עבדו בדרך של החדרת נגיף מומת

או לחלופין נגיף חי-מוחלש, לגוף האדם, ועל ידי כך לומד הגוף להתגונן בפני

הנגיף, לכשיגיע הנגיף החזק והמסוכן יותר.

החיסונים החדשים עובדים בדרך של תמרון המערכת הביולוגית של הגוף,

שתזהה מעת קבלת החיסון (לאחר כעשרה ימים מקבלת מנת החיסון השנייה),

את הנגיף, ותדע איך לחסל אותו במהירות שיא.

לשם הבנת הדברים ציטטנו קטעים מתוך מאמרו המחכים והמופלא של ד"ר רועי צזנה,

(ב'הידען')שמנסה להסביר את הנושא המדעי המורכב כל כך, בשפה פשוטה שאותה

יבינו גם מי שאינם בקיאים במדע הביולוגיה.

"כולם מדברים על חיסוני הרנ"א, אבל מעטים שמים לב למורכבות שלהם", פותח ד"ר צזנה.

"לכאורה, הם פשוטים מאד: החוקרים מזריקים לגוף צוללות זעירות המכילות בתוכן גדיל

רנ"א. התאים באזור בולעים לתוכם את הרנ"א, שנותן להם הוראות לייצר את אחד מחלבוני

הווירוס ולהפריש אותו לזרם הדם. מערכת החיסון לומדת להכיר את אותו החלבון, וכאשר

מגיע הווירוס עצמו ומנסה להתפשט בגוף, מערכת החיסון המנוסה בולמת אותו מיד.

"פשוט, נכון?

"למעשה, מדובר בהישג שמסתמך על עשרות שנים של מחקר בביולוגיה, שהתכנסו

כולם במולקולה פשוטה אחת: אותו גדיל רנ"א שמוחדר לתאים.

"כדי להבין את המורכבות של ההישג, אנחנו צריכים לדבר קודם קצת על רנ"א".

 

מי אתה, רנ"א?

 

"אל תתבלבלו", כותב ד"ר צזנה, "דנ"א ורנ"א הן שתי מולקולות שונות מבחינת

התפקיד שלהם. הדנ"א מכיל את הוראות ההפעלה של התא כולו, ומוחבא ומוגן

היטב בתוך גרעין התא. זהו ספר המתכונים של התא, שמכיל אלפי עמודים. כל

עמוד מכיל מתכון אחד ליצירת חלבון שיעשה פעולה מסוימת בתא.

כשהתא צריך לממש את אחד המתכונים האלו, הוא אינו מוציא את כל הדנ"א אל

מחוץ לגרעין כדי לעשות זאת. זה מסוכן! לכן, הוא רק מעתיק את אחד העמודים

למולקולה שנקראת רנ"א-שליח, והיא יוצאת מהגרעין, ושם קוראים אותה מכונות

זעירות שמתרגמות את ההוראות שבה לחלבון שלם. אם אתם רוצים אנלוגיה

שקשורה יותר לעולם המחשוב, הדנ"א הוא ההארד-דיסק הנייד של התא.

הרנ"א-שליח הוא זיכרון ה- RAM, שעושה את הפעולות הקטנות והמהירות,

ומתפרק במהירות לאחר שעשה את העבודה.

"עכשיו, בואו נדבר על הרנ"א לרגע. כל מולקולת רנ"א בנויה משרשרת של

מולקולות קטנות שמחוברות זו לזו. אבל אם נמשיך באנלוגיה הקודמת, עדיף

לחשוב על הרנ"א כעל עמוד אחד מלא באותיות.

יש ארבעה סוגי אותיות ברנ"א, שכל אחד מהם מייצג מולקולה אחרת. אלו הן

A, C, U ו- G. זהו. באמצעות ארבע האותיות האלו, מעביר גדיל הרנ"א את

ההנחיות ליצירת חלבון מורכב. זוהי שפת תכנות, למעשה, עם ארבע אותיות בלבד.

"תקלטו לרגע מה החוקרים עשו עם החיסון הזה:

הם תכנתו בשפה של התא עצמו. בשפת החיים. הם התייחסו לתאים שלנו כאל מחשב,

והחדירו לתוכם הוראה שלא הייתה קיימת בהם בעבר.

"וברשומה הזו אני רוצה לספר לכם קצת על הפקודות בהן הם השתמשו כדי לגרום

לרנ"א לעשות בדיוק את מה שהם רוצים בתא. זוכרים שכתבתי שהרשומה נועדה גם

למתכנתים? אז בבקשה. יש לכם כאן שפת תכנות ביולוגית שמורכבת ממש כמו כל שפת

תכנות ממקור אנושי.

"בואו נצלול לתוך גדיל הרנ"א שהחוקרים פיתחו, ומהן הפקודות השונות שהוא מכיל".

 

הפקודות שבחיסון החדש של פייזר

 

בנקודה זו נותן ד"ר צזנה קרדיט כראוי לניתוח המבריק של ברט הוברט,

שעליו מבוססים המשך דבריו. "אותו חיסון חדש של פייזר", הוא מסביר,

"מורכב מגדיל אחד של רנ"א, עם 4,284 אותיות. וכן, זה הרבה, אבל כל

אחת מהן נחוצה כדי לייצר את החלבון הנכון.

"שתי האותיות הראשונות באותו רנ"א הן GA. זה נשמע כמו פרט מידע שולי,

אבל הוא חשוב. כשמולקולת רנ"א מתחילה בשתי האותיות האלו, התא מקבל

זאת כמסר, או סוג של תעודת זהות. GA מבהירות לתא שהרנ"א הזה הגיע

מהגרעין, ושאפשר לסמוך עליו. החוקרים פשוט עשו 'האקינג' (פריצה ממוחשבת)

כדי לרמות את התא.

"החלק הבא בגדיל הרנ"א חשוב במיוחד. הוא נקרא (ואני מפשט דברים כאן) –

"אזור שאינו מתורגם" – ונראה כך –

GAAΨAAACΨAGΨAΨΨCΨΨCΨGGΨCCCCACAGACΨCAGAGAGAACCCGCCACC

"רגע אחד, תאמרו עכשיו. מה עושה כאן האות פסיי היוונית? האם לא סיפרת לנו

שיש רק ארבע אותיות – ACUG? "כן, אבל כמו שאמרנו: החוקרים עושים האקינג

למערכת ההפעלה של התא. כשהתאים נחשפים לרנ"א ממקור זר, הם לא מוכנים

להתמסר לו ככה סתם. יש להם סוג של מערכת אנטי-וירוס פנימית, שהורסת כל רנ"א

שיש חשד לגביו.

"כדי להתמודד עם הבעיה המסוימת הזו, החוקרים החליפו את אות ה- U שברנ"א,

במולקולה דומה בשם פסיי. כשהאנטי-וירוס התוך-תאי מעיף מבט ברנ"א ורואה את

המולקולה הזו, הוא מחליט שהיא בסדר אחרי הכל, ונותן לה להמשיך במלאכתה.

למה? ככה. אל תתווכחו עם האנטי-וירוס של התא. אבל אני כבר רוצה להרגיע אתכם:

וירוסים אינם מסוגלים להחליף את ה- U בפסיי, כך שהם אינם יכולים לרמות את התאים

באותה הדרך. "נחזור לאזור הלא-מתורגם. הוא מכיל 51 אותיות, ואתם יכולים להתייחס

אליו כאל הכותרת שעל העמוד. אתם יודעים שהחלק הכי חשוב בכל סיפור, הוא הכותרת.

היא זו שמושכת את הקורא. כותרת טובה תמשוך הרבה קוראים. כותרת גרועה תרחיק

אותם. "הכותרת צריכה למשוך את המכונה המשוכללת שנקראת "ריבוזום".

הריבוזום הוא זה שיקרא את העמוד שלנו, יבין את ההוראות שבו ויתרגם אותן לחלבון.

"אבל כדי שהוא בכלל יסכים להתחיל במלאכת התרגום, הוא צריך להימשך לרנ"א

שהחדרנו לתא. הוא צריך למצוא מקום עגינה על הגדיל, ממנו יוכל להתחיל לעבור

על כל שאר האותיות כדי לתרגם אותן לחלבון. זה מה שהכותרת עושה: היא מספקת

לריבוזום נקודת נחיתה. צריך כותרת טובה כדי למשוך ריבוזומים במהירות אל העמוד שלנו.

"איך כותבים כותרת טובה? התשובה ידועה לכל סופר: מעתיקים.

"החוקרים פשוט העתיקו כותרת מרנ"א אחר שאנחנו יודעים מניסיון שמושך ריבוזומים

כמו זבובים לדבש. בזכות הכותרת המועתקת הזו, שאורכה 51 אותיות, הרנ"א יתורגם

לחלבון בקצב מהיר. "ועכשיו שמכונת התרגום שלנו – הריבוזום – התחברה לכותרת

שבתחילת הרנ"א, היא יכולה להתחיל במלאכת התרגום.

"אבל מה היא בכלל עומדת לתרגם?

"מרנ"א לחלבון! הריבוזום יושב על הרנ"א. הוא מתחיל לקרוא את העמוד ולתרגם אותו לחלבון.

"מה פירוש "תרגום"? אמרנו שהרנ"א מורכב מאלפי אותיות. כל שלוש אותיות כאלו

יוצרות מילה אחת. הריבוזום קורא שלוש אותיות, ואז את שלוש האותיות הבאות,

ואז את הבאות וכן הלאה. כל צירוף של שלוש אותיות אומר לריבוזום לתפוס אבן לגו

אחרת, ולחבר אותה לחלבון המתגבש. במילים אחרות, אם הריבוזום עובר על 3,000

אותיות כאלו, הוא ירכיב חלבון שעשוי מאלף אבני לגו. אבני הלגו האלו נקראות חומצות

אמינו, אגב, אבל אנחנו נקרא להן רק אבני לגו כדי לא לסבך את העניין.

"אנחנו רוצים שהחלבון שייווצר יהיה זה שנגיף הקורונה משתמש בו כדי להיצמד לתאים:

חלבון הקרס (spike), וזה באמת החלבון שהריבוזום ייצור. אבל רגע! אנחנו רוצים

שהחלבון יופרש מתוך התא, נכון? תאי מערכת החיסון שמסתובבים בגוף בחיפוש

אחר פולשים, לא ימצאו את אותו חלבון בקלות אם הוא יישאר בתוך התא.

"אז איך מעבירים לתא הוראה להפריש את החלבון החוצה? האותיות הראשונות ברנ"א

שהריבוזום קורא, מתורגמות לקבוצה של אבני לגו שמשמשת כסוג של פתק – תגית –

על החלבון. אותה תגית מבהירה לתא שהוא צריך להפריש את החלבון החוצה. וזה בדיוק

מה שהתא יעשה, ברגע שהריבוזום יסיים להרכיב את החלבון.

"עכשיו שהריבוזום יצר את התגית, הוא ממשיך לקרוא את יתר 3,777 האותיות שבגדיל הרנ"א.

אלו מנחות את הריבוזום להרכיב חלבון שזהה לקרס של הווירוס… אבל עם שינוי קריטי.

"אותו שינוי מתמקד בחמש אותיות ברנ"א שהוחלפו באותיות אחרות.

השינוי הזה גורם לריבוזום לחבר אבן לגו יוצאת-דופן לחלבון: פרולין שמה.

"הסיבה לאבן החדשה הזו היא שבלעדיה, חלבון הקרס שלנו יתמוטט ויקרוס לתוך עצמו.

למה? מכיוון שהוא לא נועד להיות מופרש החוצה מתאים. הוא לא נועד לעמוד בפני עצמו.

במקור הוא היה מחובר לווירוס, שתמך בו ומנע ממנו לקרוס. אבל כשהוא לא מקבל את

התמיכה הזו מהווירוס, הוא פשוט מתמוטט.

"זו הסיבה שהחוקרים מחליפים את אחת מאבני הלגו הרגילות שבחלבון, בפרולין – שהיא

אבן לגו חזקה במיוחד. היא מספקת לחלבון עמוד שדרה חדש, שמונע ממנו לקרוס גם כשהוא

לא מחובר לווירוס. בזכות הפרולין, יעילותו של החיסון משתפרת פלאים.

"בסוף המעבר על אותן 3,777 אותיות, יש לנו סוף-סוף את החלבון שהיינו צריכים. אבל עכשיו

צריך להודיע לריבוזום שהגיע הזמן לעצור את התרגום. שוב, כמו בשפת תכנות בה אנחנו מורים

למחשב לעצור את ההרצה. למזלנו, יש שילוב של שלוש אותיות שמעביר לריבוזום את ההודעה

הזו בדיוק. הריבוזום מגיע אליהן – ועוצר שם.

"וזהו? רק עוד דבר אחד.

"הריבוזום מתנתק מהרנ"א, והחלבון החדש מתחיל את המסע שלו אל מחוץ לתא.

אבל הרנ"א עצמו נותר בתא, ואנחנו רוצים שריבוזומים נוספים יתחברו אליו וייצרו

חלבונים נוספים. אלא שיש בעיה אחת: בכל פעם שריבוזום מתרגם את אותו גדיל

רנ"א, הקצה האחורי של הגדיל נקטע ונזרק. למה? לא ברור. אולי זה מנגנון של

התא שנועד להגביל את מספר הפעמים שחלבון חדש ייווצר. ברגע שיותר מדי

אותיות נופלות מהקצה האחורי, התא מזהה שגדיל הרנ"א הזה הגיע לסוף חייו,

ומפרק אותו. וזה ממש לא מתאים לנו, כאמור, כי אנחנו רוצים שכל גדיל רנ"א

יתורגם לחלבונים רבים.

"אז מה עושים? מרמים את התא, שוב. החוקרים חיברו לגדיל הרנ"א שלנו בערך

מאה אותיות זהות: A, A, A ועוד 97 חזרות על A. זה מין זנב ארוך שיש לרנ"א

וכולו עשוי מאותה אות. בכל פעם שהרנ"א עובר תרגום, חלק מהזנב הזה נקטע.

וזה בסדר גמור ולא מפריע לרנ"א להמשיך להתחבר לריבוזומים נוספים. רק אחרי

עשרות תרגומים לחלבונים, ייעלם הזנב הזה לגמרי, וגדיל הרנ"א הגיבור שלנו

יפורק על-ידי התא. זה סופו של כל גדילון".

 

הגאונות שבבריאה

 

מי שלא זכה להאמין בבורא לעולם, לא יוכל לקרוא את הדברים דלעיל,

בלי שהדבר יערער אותו כהוגן. שימו לב מה היה לנו במאמר המופלא של

ד"ר צזנה:  מעשה תכנות של ממש, שכולו ב'גדיל' אחד של רנ"א, כולל הוראה

לתא להתייחס לרנ"א כאילו הגיע מהגרעין (GA), יצירת כותרת מפתה במיוחד

באורך של 51 אותיות, שמושכת את הריבוזומים כדי שיתרגמו את החלבון,

הנחיה להדפיס תגית שתגרום לתא להפריש את החלבון החוצה, הוראות יצירת

חלבון באורך 3,777 אותיות, עם שינוי קטן שמייצב אותו, יצירת 'זנב' מלאכותי

שמוודא ש'לולאת' התרגום לחלבון תמשיך שוב ושוב, במשך מספר פעמים מוגדר,

וכל זה רק על קצה המזלג.

"כל אחת מההוראות האלו מבוססת על שנים ארוכות של מחקר ועל מאמרים

מדעיים אינסוף", מסכם ד"ר צזנה את המאמר שלו. "עכשיו אתם יודעים איך

תכנתו את החיסון, וגם יודעים להעריך את המורכבות שבתוצר הסופי".

ואנחנו נוסיף על דבריו ונאמר: "עכשיו אתם יודעים להעריך את הגאונות העצומה

הטמונה בפלא האדיר שמכונה בפשטות 'גוף האדם'.

אגב, ד"ר צזנה סבור שבשנים הבאות המדע ילמד לנצל את שפת התכנות הזו,

שנעשה בה שימוש בפעם הראשונה לטובת חיסון לקורונה, ומעתה היא תשמש

למטרות רבות נוספות.

"נשתמש בה כדי לתכנת הוראות שיגרמו לתא לייצר חלבונים חדשים ושונים:

חלבונים שיוכלו להילחם במחלות, לעזור לתאים להתמודד עם פלישת נגיפים,

ואפילו להעביר לתאים הוראות – למשל, לחזור לשלב בו הם יכולים להתחלק שוב,

וכך להצמיח מחדש איברים, ואפילו גפיים שלמות!".