אוהד אטינגר
אז אם אתם מסתפקים בשאלה הזאת, שימו לב התשובה היא ברורה: השדים והרוחות אכן קיימים, והם מוזכרים פעמים רבות במקורות היהודיים.
השדים מוזכרים גם בדברי חכמינו זכרונם לברכה, בתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי.
בין היתר מביא התלמוד הבבלי במסכת ברכות (דף ו') את דעותיהם של תנא אחד ושלושה אמוראים שמספרים על השדים:
התנא אבא בנימין אומר: אילו נתנה רשות לעין שלנו לראות את השדים, אף אחד לא יכול היה לעמוד בפניהם.
שימו לב לדברים שהוא מסביר: אלוקים הציל אותנו שאנחנו לא רואים את השדים, כי אם נראה אותם לא נוכל לעמוד מהבהלה הגדולה שתאחוז בנו.
האמורא אביי מוסיף על דבריו: "אינהו נפישי מינן וקיימי עלן כי כסלא לאוגיא", כלומר, הם מרובים מאיתנו, והם מקיפים אותנו כמו חפירה שחופרים מסביב לעץ כדי להשקותו במים.
האמורא רב הונא מוסיף עוד ומציין את מספרם: כל אחד ואחד מאיתנו מוקף בשדים רבים, אלף שדים מימינו, ורבבה (עשרת אלפים) משמאלו.
האמורא רבא משלים את דבריהם ומסביר שלפעמים מרגישים החכמים שיש דוחק רב בשיעור התורה, וזה בגלל השדים שנמצאים ביניהם למרות שאנחנו לא רואים אותם. כך גם הסיבה שבגדי התלמידים בבית המדרש נשחקים ונקרעים במהרה, זה בגלל השדים שמתחככים בהם, וזאת גם הסיבה לכאב הברכיים של הלומדים.
השדים מוזכרים במקומות נוספים, הם מוזכרים בתורה בכינוי 'שעירים', והתורה מזהירה אותנו לא ללכת בעקבות הגויים שזובחים קרבנות לשדים הללו.
וכן הם מוזכרים על ידי תנאים ואמוראים.
חשוב לדעת, האמוראים הקדושים, ובוודאי שכך גם התנאים שקדמו להם, לא היו ממציאים המצאות, וגם לא האמינו באמונות תפלות. כתוב בספרים הקדושים שכל אחד מהאמוראים ששמו מוזכר אפילו רק פעם אחת בתלמוד, היה צדיק כזה קדוש, עד שהיה יכול בכח קדושתו להחיות מתים. על אחת כמה וכמה אמוראים כמו אביי, רבא ורב הונא, שהיו מגדולי האמוראים, ושמוזכרים אלפי פעמים ברחבי התלמוד הבבלי.
מה זה אומר לנו בפועל?
בפועל זה לא אומר לנו כלום. צריך לזכור שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, והוא שולט גם בשדים וברוחות הרעות. אם אנחנו עוברים על רצונו והוא רוצה להעניש אותנו חלילה, יש לו מיליוני דרכים כדי לעשות זאת, והשימוש בשדים ובמזיקים הוא רק אחד מהם. האדם צריך לחיות באמונה ובתמימות, לעבוד את ה' יתברך ולא לחפש עיסוקים עם שדים וכוחות על טבעיים, גם אם הם קיימים.
עם זאת, חכמים נתנו לנו כמה אזהרות שנדע להיזהר מה'מזיקים', שזה בעצם כינוי לשדים ולרוחות רעות. למשל, תלמיד חכם שנושא במשרה רבנית, אסור לו ללכת לבדו בלילה, כי הם יכולים להיטפל אליו בלילה ולהזיק לו.
כך גם יש שנזהרים לא לגור בבית שהיה ריק מאדם במשך שבע שנים, מחשש שהוא הפך מקום משכן לשדים והמזיקים.
