מאת: יעקב לוסטיג

העוברים והשבים בכיכר הגדולה שבריגה בירת לטביה הביטו משתאים בצעיר שהתייצב במרכז הכיכר, כשהוא מחזיק בידיו מה שנראה כשלט עטוף בסמרטוט ישן. היה זה  באביב 1969. מרבד השלג הלבן החל להפשיר והקור החורפי החל לפנות את מקומו למזג אוויר נעים יותר. משהגיע הצעיר לנקודה הבולטת בכיכר, סמוך לאנדרטת החירות, נעצר והביט סביבו.

הוא עמד מספר דקות ללא נוע, ולאחר מכן הסיר בתנועה החלטית את הכיסוי מהשלט שהחזיק בידו. מעט הסקרנים שהתגודדו סביבו מיהרו להתרחק. השלט נשא מסרים נגד השלטון הקומוניסטי, מה שאומר שבתוך שניות אחדות כבר יופיעו אנשי המשטרה החשאית ויעצרו את האיש יחד עם כל מי שאולי הכיר אותו אי פעם.

הכתובת המתריסה התייחסה לעוולות השלטון הקומוניסטי שדיכא באותם ימים בצ'כוסלובקיה, מחאה עממית שכונתה מאוחר יותר ה'אביב של פראג' בצ'כוסלובקיה. חומר נפץ פוליטי מהסוג המסוכן ביותר.

אבל אליה ריפס לא חשש מהמשטרה החשאית. הוא בכלל לא תכנן להיעצר. העוברים והשבים עדיין לא הבינו את זה, אבל עוד לפני שנכנס לאמצע הכיכר, כבר הספיג ריפס את בגדיו בבנזין, וכעת, לאחר שהציג את השלט הוא הושיט את ידו, החזיק במצית, והעלה בה אש.

הוא עצם את עיניו בחוזקה, מבין שבעוד רגעים אחדים הוא מסיים את חייו. קולות הפצפוץ שהשמיעו לשונות האש נשמעו באוזניו כתופי מלחמה, אבל אזרחים שהבחינו במעשיו מיהרו להפיל אותו ארצה, ולגלגל אותו על השלג עד שהאש כבתה, והוא נותר שרוע על הרצפה בהכרה מעורפלת.

שלושה שוטרים מהמשטרה החשאית, לבושים בבגדים אזרחיים, אספו אותו למכונית שחורה, והשליכו אותו לכלא כשהוא סובל מכוויות קשות, אך אינו נמצא במצב של סכנה בגללן.

למחרת הוא הובא בפני שופט ונלקח לאשפוז פסיכיאטרי. ניסה לשרוף את עצמו, משמע אדם מעורער בנפשו. כך הסיקו הקומוניסטים. ריפס טוען שזה רק היה התירוץ שלהם, ושהם השתמשו בו גם נגד אסירים פוליטיים 'רגילים' שלא ניסו לפגוע בעצמם או באחרים.

החיים המשיכו להוביל את אליה ריפס, שלימים החליף את שמו לאליהו, למקומות לא צפויים, ובכל מקום ליוותה אותו האהבה שלו למתמטיקה. כיום הוא מכהן כפרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, אבל בשיחה ל'משפחה' הוא סיפר שהאהבה האמתית שלו היא לתורה הקדושה:

"אני לא רק מאמין, אני פשוט יודע, שאילולי התורה העולם היה נחרב. הכוכבים שאתה רואה שם למעלה", הוא מחווה באצבעו אל שמי הלילה הכהים, "יפלו ביום שיפסיקו ללמוד תורה. הקב"ה ברא את העולם כך שחייבת להיות אנרגיה רוחנית של תורה שתחזיק אותו, וככל שיותר אנשים לומדים תורה, ככל שיותר אנשים מעמיקים בהבנה ובריכוז בלימוד התורה, יש יותר אנרגיה רוחנית שעולה למעלה ומקיימת את העולם. זו לא אמונה בעלמא, זו ידיעה. ואני אומר את זה כמתמטיקאי שהלוגיקה היא עולמו".

פרופסור ריפס נחשב לאדם ייחודי מאוד, מצד אחד הוא תלמיד חכם העוסק בתורה שעות רבות בכל יום, ומאידך הוא גאון עצום במתמטיקה, והמרצה האהוב ביותר על התלמידים באוניברסיטה העברית בה הוא מלמד. לפני כעשרים שנה פיתח פרופ' ריפס תוכנה הסורקת את אותיות התורה קדושה, ומאתרת צפנים המנבאים שלל התרחשויות היסטוריות. 'שיטת הדילוגים', מכנים את השיטה שלו, שזכתה לפרסום רב ועוררה סערה לא קטנה בקהילה האקדמית, בה התנהל ויכוח האם מדובר בגילוי אמיתי השמור לתורה הקדושה בלבד, או שצירופים מסוג זה יכולים להתבצע בכל טקסט בסדר גודל כמו התנ"ך, בלי קשר לתורה בדווקא.

"אני לא בא לפרש ולהסביר את הממצאים שמצאתי ומצאו אחרים בתורה, אני רק גיליתי את זה, והראיתי שמבחינה סטטיסטית, ההסתברות למציאת צירופים בצורה שבה הם נמצאים היא קטנה מאד עד בלתי אפשרית, מה שמלמד על נכונות התופעה", הוא אומר. "את הפרשנות שיעשה כל אחד לבד, אני מתעסק עם מתמטיקה, לא עם מיסטיקה".

"אני בא מעולם המדע", מוסיף פרופ' אליהו ריפס. "אני יודע מה זה הישגים שכליים, ואני מבין מה זו אקדמיה. ואני עדיין אומר, אין דבר חשוב יותר מתורה בעולם. יותר מזה, יהודים מסתכלים על גאוני מדע יהודיים כמו איינשטיין ופון ניומן כעל ברכה לעולם, כעל יהודים שהצליחו בעולם, אני מסתכל עליהם כעל הפסד, העולם הפסיד כוחות כאלו חזקים שהיו יכולים להגות בתורת ה' בעומק לא יתואר ובהיקף רחב. תאר לך כמה עוצמה רוחנית היתה יכולה להיות בעולם אם איינשטיין היה משקיע את חייו בתורה", הוא אומר כשכאב של ממש ניכר בקולו.

"גם אני", הוא אומר, "אני לומד כל יום תורה, ולפרנסתי אני עובד בעבודה מדעית שאני מצליח בה ברוך ה' מאד, אבל גם אני עדיין לא ויתרתי על החלום, לא ויתרתי על שום דף גמרא, ואני יודע שבעזרת ה' יבוא יום ובו אלמד כל אחד ואחד מדפי הש"ס, כל הלכה והלכה מהלכות השולחן ערוך. לא, אני לא מוותר".