10 דברים שכדאי לדעת על הצדיק בעל 'החפץ חיים'

10 דברים שכדאי לדעת על הצדיק בעל 'החפץ חיים'

אוהד אטינגר

 

רבי ישראל מאיר הכהן, התגורר בעיר ראדין במשך עשרות שנים. הוא התייתם בגיל צעיר מאמו, והיא התחתנה בשנית עם תושב ראדין שבבלארוס. היתה זו עיירה קטנה ולא נחשבת במיוחד, אבל דמותו המיוחדת של רבי ישראל מאיר, הפכה אותה למפורסמת.

במרוצת השנים, הפך רבי ישראל מאיר למפורסם בכל רחבי העולם היהודי.

כל כך מפורסם הוא היה, עד שכשנפטר, התפרסמה על כך ידיעה בעיתון ה'ניו יורק טיימס' באמריקאי ביום שלמחרת, וזאת, על אף שבאותן שנים, לפני כמעט 90 שנה, התקשורת לא היתה מפותחת ומהירה.

הנה עשרה דברים שכדאי לדעת אודותיו, ושערכנו לפניכם, לכבוד יום הילולא שלו שחל בכ"ד באלול.

  • את עיקר הפרסום שלו קנה רבי ישראל מאיר בזכות ספרו הראשון והחשוב 'חפץ חיים'. ספר זה קיבץ לראשונה בהיסטוריה את כל הלכות 'לשון הרע' לחיבור אחד, והוא עסק בנושא הזה בהרחבה כשהוא מסביר בפרוטרוט מה מותר לומר ומה אסור לומר.
  • חיבור חשוב נוסף שחיבר מלבד ה'חפץ חיים' זה ה'משנה ברורה'. חיבור זה מתפרס על פני שישה כרכים, והוא מבאר את אחד מארבעת חלקי ה'שולחן ערוך'. החלק הראשון של השולחן ערוך, המכונה 'אורח חיים'.
    ה'משנה ברורה' הוא ספר יסוד בכל בית של שומרי תורה ומצוות, ובמיוחד בבתי האשכנזים. עם זאת, הוא מקובל מאוד גם בקרב קהילות הספרדים, בגלל שהוא מפרש את ה'שולחן ערוך', ספר הפסיקה המרכזי הן בקהילות הספרדים והן בקהילות האשכנזים.
  • את ה'משנה הברורה', כתב החפץ חיים בעמל וביגיעה רבה במשך עשרים וחמש שנים!
  • בנוסף חיבר עוד כעשרים חיבורים אחרים, לפי הצורך והשעה. אחד מהחיבורים שחיבר היה 'מחנה ישראל', והוא נועד לחיילים היהודים ששירתו בצבא רוסיה ובצבאות אחרים, שם לא היה להם אוכל כשר, והם היו צריכים להתמודד עם קשיים רבים בקיום המצוות. במיוחד עבורם חיבר החפץ חיים את הספר, ובו הוא פירט עבורם את ההלכות הבסיסיות, ואת התשובות ההלכתיות לסוג הבעיות שאיתן הם התמודדו בתקופת שירותם בצבא.
  • החפץ חיים, למרות שהיה פרוש לחלוטין מהבלי העולם הזה, והיה שקוע יומם ולילה בלימוד התורה, היה נוסע למרחקים גדולים ברכבת, כשהוא סוחב עמו מזוודה עם הספרים שחיבר והדפיס, ומוכר אותם בעצמו בעיירות השונות.
    הוא היה מגיע לעיירה, ניגש לבית הכנסת ואומר דרשה קצרה בין תפילת מנחה לערבית. לאחר מכן היה עומד בחוץ ומוכר את ספריו לכל דורש. כך התפרנס בצמצום, וכך הצליח לממן את הדפסת הספרים.
    כמו כן היה מייסד ובונה מטבחים כשרים בקרבת בסיסים צבאיים, ומפקיד יהודים יראי שמים שיבשלו מדי יום מזון כשר במטבחים הללו, לטובת החיילים היהודיים המשרתים בצבא, שיוכלו לאכול אוכל מבושל, ללא תשלום וללא כל חשש לגבי הכשרות.
  • למרות שהיה פוסק הלכה בעל שם, ועד היום עם ישראל צועד לאורו, סירב החפץ חיים בתוקף לכהן כרב העיירה או רב בית הכנסת. הוא העדיף להישאר מאחורי הקלעים, ולא רצה להשתעבד לעול הרבנות וניהול הקהילה, משום שהעדיף להשקיע את כל מרצו בכתיבת הספרים והפצתם.
  • עם זאת, החפץ חיים הקים בראדין ישיבה, שכמובן הפכה לאחת הישיבות החשובות ביותר, בגלל דמותו המיוחדת והקורנת של החפץ חיים. עם זאת, הוא לא הסכים לכהן כראש ישיבה או בכל תפקיד אחר בישיבה. את התפקידים מילאו תלמידיו וחתניו, והוא עצמו היה יוצא ובא, מדי פעם מסר שיעורים לתלמידים או שיחות מוסר קצרות ונרגשות, אבל לא החזיק בשום תפקיד רשמי.
  • זכה החפץ חיים להגיע לגיל מופלג מאוד, ונפטר כשהיה בן 94 לפי חלק מהגרסאות, ואולי אפילו בן 100 לפי גרסאות אחרות. שנת הלידה שלו אינה ברורה דיה, והוא נפטר בכ"ד אלול תרצ"ג (15 בספטמבר 1933). נטמן בבית העלמין בראדין, ומקום מנוחתו משמש כיום מוקד עלייה לרגל, בעיקר ביום הילולא מדי שנה.
  • אחד התחומים שבהם השקיע כוחות רבים, היה נושא עבודת הכהנים בבית המקדש. ה'חפץ חיים', חי באמונה יוקדת שבכל רגע ייבנה בית המקדש, וכמי שהיה כהן בעצמו היה חשוב לו לדעת היטב את ההלכות של הקרבת הקרבנות כדי שיוכל לשרת בבית המקדש. כמו כן רצה שכהנים רבים נוספים ידעו את ההלכות בצורה מושלמת, משום שבבית המקדש נדרשה עבודה של כהנים רבים. הוא הקים שיעורי תורה וקבוצות לימוד שעסקו במיוחד בנושא זה.
  • עודד רבות את היהודים בתקופתו לעלות לארץ ישראל, והיה ממקימי תנועת 'אגודת ישראל' שעדיין קיימת גם כיום, למעלה מ-100 שנה אחר הקמת, ואף יש לה נציגות בכנסת ובמועצות הערים הראשונות (יהדות התורה). יש הטוענים שהחפץ חיים עצמו אפילו קנה דירה בפתח תקוה, והתכוון לעלות לארץ ולגור בעיר, אך הדבר לא עלה בידו בגלל הטרדות הרבות והנושאים השונים שהיה צריך לטפל בהם באירופה.

נצעד לאורו, נלך בעקבותיו, נתחזק בלימוד ספריו הקדושים אשר הנחיל לנו, ובעיקר נקבל על עצמנו ללמוד מדי יום שתי הלכות מהלכות שמירת הלשון, כדי שנדע לשמור את פינו ולשוננו, וכמו שכתוב בפסוק ב'תהלים', "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה".

 

יהי זכרו ברוך, זכותו תגן עלינו ועל כל עם ישראל.

 

אז מי איש השנה שלי?

אז מי איש השנה שלי?

מאת: אוהד אטינגר

 

ביום ראשון השבוע, היה יום ההילולא של מרנא החפץ חיים הקדוש.

 

חשבתי על זה בעיצומו של יום, הסתכלתי בארון הספרים בביתי, וראיתי את המשנה ברורה של 'דרשו', את החפץ חיים שיש לי בכמה הוצאות (גם של 'דרשו' כמובן), את ה'שמירת הלשון, וה'אהבת חסד'.

אמרתי לעצמי שזה לא בסדר שעדיין לא קניתי את הסט "כל ספרי החפץ חיים", ואולי באמת הגיע הזמן לעשות זאת.

תחשבו על זה רגע… החפץ חיים נפטר לפני 87 שנים. אתם רוצים לנחש כמה עותקים היו מהספרים שלו עד אז? אני מנחש שלא יותר מכמה אלפים בודדים.

כמה סטים של משנה ברורה הספיק החפץ חיים למכור בחייו? בואו נזרוק ניחוש פרוע, נאמר שהוא מכר עשרת אלפים סטים, שזה מספר גדול מאוד, אם תשוו את זה ביחס למספר הסטים של המשנה ברורה הקיימים כיום ברחבי העולם, זה מספר אפסי.

גם ספרי 'חפץ חיים' ו'שמירת הלשון' הודפסו במאות אלפי עותקים.

מדובר במספרים אסטרונומיים.

 

הסתכלו סביבכם, אין בית של יהודים שומרי מצוות שאין בו את ספרי החפץ חיים, אין בית כנסת שאין בו כמה וכמה סטים של משנה ברורה וחפץ חיים ושמירת הלשון וכו'.

מה אני רוצה לומר? שכשהחפץ חיים נפטר לבית עולמו, הוא השאיר אחריו מתנה גדולה לעם ישראל, אבל אף אחד לא יכול היה אז להבין עד כמה המתנה הזאת גדולה, כמה היא משמעותית.

החפץ חיים איננו עימנו כבר כמעט תשעה עשורים, אבל הפעילות שלו לא פוסקת אפילו לרגע. ההיפך הוא הנכון, היא הולכת ומעצימה, הולכת ומתפשטת. המספרים בלתי נתפסים.

תחשבו על זה שכל אחד מאתנו שמניח תפילין, למד את ההלכות של הנחת תפילין במשנה ברורה!

כל אחד מאתנו שנוטל ידיים לפני ארוחת בוקר, למד את ההלכות במשנה ברורה.

 

גם אם מישהו לא למד ישירות מהמשנה ברורה את ההלכות, הוא שמע אותן מאביו או מרבו או מחברו שלמד אותן במשנה ברורה.

 

אנחנו מסוגלים להעריך בכלל את הכמות העצומה של הזכויות שנוספות למרנא החפץ חיים מדי יום ביומו? את הכמות המספרית, הטכנית… שלא לדבר על האיכות של הזכויות הללו, מבהיל רק מלחשוב על עוצם קדושת נשמתו של החפץ חיים והזכויות העצומות שנזקפו ונוספות לו בכל רגע נתון, מכל מקום בעולם שבו יש יהודים שומרי תורה ומצוות.

אצל הגויים נהוג לעשות בכל סוף שנה את רשימת האנשים המשפיעים, 'אנשי השנה', אלו שהשנה השפיעו על העולם.

אם נעשה זאת גם אנחנו, נגלה שהשנה השפיע החפץ חיים על העולם בצורה שאי אפשר לתאר. וגם בשנה שעברה ובזאת שקדמה לה, וגם בשנה הבאה בעזרת ה'.

אפשר ללמוד מזה הרבה מאוד דברים חשובים ונכונים, אבל אני רוצה להפיק מכך מסר אחד שאני מקווה שיהיה לי שכל להחזיק בו לאורך ימים: תראה כמה כח יכולה להיות לכל פעולה! איזה כח יכול להיות טמון בלבו של יהודי אחד בודד, שמחליט לעשות מעשה ולחבר חיבור שנראה בעיניו שיש בו צורך לעם ישראל.

 

ואם כבר מדברים על האנשים המשפיעים ביותר, אולי כדאי שנרענן קצת את ההבנה והידיעה שיש מי שאינם משפיעים בכלל עלינו ועל העולם, אלו הם המנהיגים הפוליטיים שחושבים שכל הכח נמצא בידיהם, ושהם יקבלו החלטות וינהיגו את העם כולו.

המאורעות בתקופה האחרונה מספקים לנו הוכחה ברורה עד כמה המנהיגים הללו הם בעצם מונהגים, כמה הם רועדים מקול עלה נידף, משנים את דעתם בין רגע לאחר שהופעל עליהם לחץ במינון המספיק, מה שאתמול היה מסוכן, מחר הופך לבטוח, ומה שבמקום אחד נחשב למדבק, במקום אחר ייחשב ל'זכות יסוד'.

 

אז כשאנחנו נכנסים לראש השנה, כדאי שנצרוב את ההבנה הזאת בעומק הלב שלנו, וכשנאמר בתפילת הימים הנוראים "וידע כל פעול כי אתה פעלתו… ויאמר כל אשר נשמה באפו", נכוון בעיקר על עצמינו, כל אחד על עצמו, הלוואי ואדע ואבין בהבנה שלמה ובידיעה גמורה, כדי שאוכל לומר בפה מלא ש"ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה".

כשנבין בהבנה מוחלטת ובידיעה אבסולוטית שהכל מאתו יתברך, ושהוא מנהיג לבדו את העולם כולו, נפסיק לכעוס על הטלתו של סגר כזה או אחר, ובכלל נפסיק להתייחס לכל מה שקורה אלינו כאילו זה מועיל לנו או מזיק לנו, כי התועלת האמתית היא רק מאתו יתברך, ושום נזק לא ייגרם לנו אם לא נגזר עלינו חלילה שכך וכך יעלה בגורלנו.

ואולי, אולי הקב"ה הביא עלינו את הנגיף וכל המאורעות הנלווים אליו, רק כדי שבסופו של דבר נלמד ממנו את השיעור החשוב הזה, ונבין שאין עצה ואין חכמה ואין גבורה לנגד ה', וברצותו הוא משדד את המערכות ומנער את העולם כולו. ממנו ניקח לעבוד את ה', ועם ההרגשות והמחשבות האלו נכנס לראש השנה.

ויהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.

דבר אחי, מי מפריע לך?

יעקב לוסטיג

 

רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, היה אחד מגדולי הדור הבולטים ביותר לפני כמאה שנים. הוא חי בעיירה קטנה ונידחת בבלארוס, אך מצודתו היתה פרושה על פני אירופה כולה, והאירה אף אל היבשות האחרות.

חיבורים רבים חיבר הרב, והבולטים מביניהם הם ה'משנה ברורה', ספר הלכה יסודי ובסיסי בכל בית שומר מצוות, וכן 'חפץ חיים' שעל שמו מכונה הרב 'החפץ חיים'. ספר זה מוקדש להלכות שמירת הלשון, וההימנעות מדיבור לשון הרע.

באחד מחיבוריו הרבים 'תורת הבית' שמו, כותב ה'חפץ חיים' דבר נפלא.

שמתם לב שהדיבור של האדם מורכב למעשה משלל פעולות שונות? כדי לדבר אנחנו מפיקים קול ממיתרי הקול, מוציאים הבל פה שלוקח עמו את הקול ומעביר אותו דרך 'מוצאות הפה'. הוא עובר דרך הגרון, החך, הלשון, השיניים והשפתיים. אלו מעצבים את הקול מפרידים בין ההברות, נותנים להן את הצבע והסגנון, את הניקוד והחיתוך, וכך יוצא הדיבור מפה האדם.

למעשה מדובר במארג שלם של פעולות המתבצעות על ידי הפה שלנו, מבלי שנשקיע בכך מאמץ כלשהו.

זה קצת משונה, כי פעולות אחרות אנחנו יכולים לבצע רק אחרי שהשקענו בהן מחשבה, ואנחנו צריכים להתאמץ קצת או הרבה כדי לבצע אותן.

רק הדיבור זורם בחופשיות, ואנחנו בכלל לא שמים לב לפעולות הרבות הללו שנעשות כביכול מאליהן, מבלי שנתאמץ אפילו מאמץ קל לשם כך.

למה זה כך?

מסביר ה'חפץ חיים', שאם היינו צריכים להשקיע מחשבה ותכנון לפני כל מילה שנוציא מהפה, כיצד עלינו להטות את הלשון ולקמוץ את השפתיים כדי שההברות יצאו בצורה נכונה ומסודרת – הדיבור שלנו היה איטי מאוד.

עם דיבור איטי, איך נוכל ללמוד תורה? כיצד נוכל להספיק ללמוד את התורה כולה? איך נוכל להתפלל לקב"ה שלוש תפילות ביום, אם כל מילה תדרוש מאתנו מאמץ ותכנון אסטרטגי מורכב לפני שנוציא אותה מהפה?

לכן עשה הקדוש ברוך הוא חסד גדול עם האדם, ואפשר לו לדבר בקלות, ללא כל מאמץ מצדו.

אבל מה קורה אם אנחנו חלילה משתמשים במתנה הנפלאה הזאת לדיבורים אסורים? אם אנחנו יושבים שעה או שעתיים עם חברים ומדברים לשון הרע על הזולת חלילה וחס?

אנחנו לוקחים את המתנה הגדולה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא, ומשתמשים בה נגד רצונו… מצערים אותו צער רב… גורמים לו כביכול להתחרט על כך שאפשר לנו לדבר מילים רבות בכל דקה, כי בכך הוא בעצם גרם לנו לחטוא בקצב מהיר הרבה יותר.

אז מה עושים?

נזהרים שלא להשתמש בדיבור למטרות לא ראויות. משתדלים לנצל אותו רק לדיבורים חיוביים, לעסוק יותר בתורה הקדושה, לשבח את החברים, להחמיא להם, ולומר רק דברים טובים. כדי שהקדשו ברוך הוא ישמח בנו, ויוסיף לנו עוד ועוד מתנות מאוצרו הגדול והאינסופי.