יפי לנציצקי

לפני כשלושים שנה זה קרה . ניצוץ אחד של גז שדלף ניצת, וזהו. ברגע התפשטה האש במהירות

וכילתה את כל הבית של חיה מלכה. בגלל השבילים הצרים במקום מגוריה, ארך לצוותי כיבוי האש

זמן רב להגיע, ובנתיים תפקדה חיה מלכה ככבאית מתנדבת בעצמה. פעם אחר פעם היא יצאה

מהבית ונכנסה אליו שוב רק כדי להציל את היקרים לה מכל – סבתא שלה ושלושת ילדיה,

ששהו באותו זמן בבית .מסביב האש השתוללה,הלהבות עטפו את הבית מכל צדדיו ,

אבל חיה מלכה חשבה רק עליהם , וברוך ה' הצליחה לעזור לארבעתם להינצל.

חיה מלכה מדברת איתי מדירתה שבהר ציון. אחרי כל השנים היא עדיין מתגוררת במקום בו

הכל התחיל. אנחנו משוחחות באנגלית, שפת האם של חיה מלכה בכל אופן מרגישה בה טבעי

ובטוח יוצתר למרות השנים שעשתה בארץ ישראל. חיה מלכה לקחה את סיפור החיים שלה

למקום של עזרה לאנשים , אבל מבחינתה , הנסיון ההוא הוא לא סוף הדרך.

"כשהייתי בבית החולים בשיקום ארוך ומפרך , עם כוויות קשות,הרבה מאד יהודים התפללו בשבילי.

אנשים הקיפו אותנו בטבעת אוהבת, והיו כמובן פרסומים בעיתונות , ואחר כך את הספר' מי באש'.

כיום אני עומדת בראש ארגון שנקרא 'חיה מלכה בורן פאונשיין' ובתרגום חופשי לעברית:

ארגון הכוויות של חיה מלכה. אני לאנשים להחלים מכוויות מתוך נסיון של שלושים שנה שצברתי

בנושא , ומתוך הרבה לימוד אצל בעלי נסיון דוגמת גברת גרין מסנהדריה והרבנית שמואלי

מבני ברק .אנחנו גם מסייעים כלכלית לאנשים מועטי יכולת הסובלים מכוויות על מנת שיוכלו

לעמוד בהוצאות הריפוי. ואגב, אנחנו מחפשים עוד ועוד מתנדבות שיהיו פרושות בכל השכונות,

כדי להגיש עזרה ראשונית במקרה של כוויה. ולמה?כי למדתי לספור שניות מרגע התרחשות

הכוויה ועד שהיא מטופלת. השניות האלה יכולות לעשות את כל ההבדל!

" לא מזמן הגיעה אלי מבשלת של ישיבה במצב קשה. שמן רותח נשפך לה על הצוואר ,

אבל אחרי שעתיים שטיפלתי בה היא יצאה כשהכל נקי. לא היה זכר למה שקרה .

לא נתתי לה אקמול או משהו לשיכוך כאבים, כי הכאב הוא המתנה הכי גדולה שה' נתן לנו.

דרך הכאב אפשר לרפא. העצבים שלי נאכלו בשריפה, ומכיוון שכך לא הרגשתי כאב.

כך יכולתי להציל את סבתא שלי ואת הילדים. אבל צריך לדעת שבדרך הטבע כאב הוא חסד.

" אם תסתכלי עלי היום , השתקמתי מהשריפה והעברתי את הניסיון שלי לעשייה חיובית.

במשך השנים למדתי להגיד לעצמי :ה' הוא טוב, ומה שהוא עושה זה טוב , ואם זה מה שקרה –

סימן שזה מה שאת צריכה. בהזדמנויות מסוימות של פחד חזרתי ושיננתי לעצמי את המשפטים

האלה כדי להחדיר אותם חזק בליבי . כי פחד, כשלא מטפלים בו נכון- יכול רק לעצור,

ולשנות את התגובה שלנו בצורה קיצונית. אני זוכרת שאחת הבנות שלי הייתה בסמינר שידעתי

שייתכן שהיא לא תהיה מרוצה בו,. מרוב פחד ממה שהיא תגיד לא שאלתי אותה איך היה,

ונמנעתי מהתעניינות. היום אני יודעת שהייתי צריכה לטפל ולבדוק ולא להשאיר את הדברים כך,

אבל זו באמת תוצאה של פחד.

"אם תשאלי אותי מה אני חושבת על ההרצאות , אגיד לך שזה לא פשוט לי בכלל.

אני מרצה הרבה בכל מיני פורומים, אבל זה לא טבעי לי. להפך, גדלתי כילדה ביישנית מאוד,

וההרצאות עולות לי במאמץ – על! אחת החברות שלי הייתה המורה הלא רשמית שלי לשיחה

לפני ציבור . כשהיא עמדה ודיברה בפני קהל, הייתי מוקסמת. אמרתי לה: איך זה יכול להיות

שזה בא לך ככה בקלות, ואני שצריכה לעמוד הרבה בפני קהל מרגישה שכל פעם כזו היא עבודה

עצומה עבורי? היא אמרה לי: חיה- מלכה , זה התיקון שלך. לא תמיד כל מה שבא לנו בקלות

הוא מה שנכון באמת.

 

"תראי, אולי אנשים מסתכלים רק על הפרסום שנשאר, וברוך ה' הניסיון של השריפה אומנם אכן

מאחורינו, אבל ניסיון אחד עובר, וניסיון אחר מגיע במקומו, ואין לאף אחד במה לקנא. למשל,

אחת עשרה שני אחרי השריפה נולדה לנו חסי , בעל תסמונת דאון. אם תשאלי אותי. הניסיון הזה

היה לי מאד לא פשוט, במידה מסוימת אפילו יותר מהשריפה על כל ההשלכות שלה . כשהיא נולדה ,

לא הכרתי אף משפחה שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים. לאף אחד מהמכרים שלנו לא היה.

כן הכרנו דוד של בעלי שנהיה נכה באחת המלחמות ופיתח את עצמו עד שנהיה מנתח עם מכשור מיוחד

המתאים למוגבלות שלו, אבל הוא היה דוד מבוגר , ופה הייתה תינוקת קטנה שלא תמיד ידעו

איך להתייחס אליה. אני זוכרת ששמעתי פעם איש אומר: מונגולואידים. שאלתי אותו:

למה אתה מדבר ככה? הוא ענה לי שאם לא יגיד כך , אף אחד לא יידע על מה הוא מדבר…

"היו גם חסדים. בגיל ארבעים ושלוש זכיתי ללדת תינוקת בריאה ומתוקה שמילאה את ליבנו שמחה

והמתנה הזו לא הייתה מובנת מאליה בכלל מכל הבחינות. אבל כן. היו עוד נסיונות בריאות.

יש לנו עשרה ילדים בלי עין הרע, ולאחד היה קרוהן ואחד איבד ראייה בעין אחת. בקיצור ,

בני – אדם, התמודדויות לא נגמרות, הן רק מתחלפות".

(פנינים – בקהילה)

חכמנו זכרונם לברכה אומרים: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים". כלומר יראת שמים זה בידיים שלנו, וזה לא משהו שהקדוש ברוך הוא קובע לנו. אז אם יראת שמים זה בידיים שלנו, למה צריך להתפלל שבורא עולם יחזיר אותנו בתשובה? אנחנו הרי אומרים: "החזירנו בתשובה שלמה לפניך".
מה אנחנו צריכים להתפלל "ריבונו של עולם, תחזיר אותנו בתשובה! תזכה אותנו שנתגבר על היצר הרע שלנו!". בשביל מה אנחנו מתפללים על זה? הרי יש לך בחירה, נכון? אז תבחר להתגבר על היצר הרע!
לפני שאסביר את התשובה לשאלה, אני רוצה לומר הסבר נפלא ששמעתי: רבו של רבי ומורי הרב יהודה זאב ליבוביץ היה רבי יהודה לייב אשלג, המכונה 'בעל הסולם', על שם פירוש הסולם, שחיבר לזוהר הקדוש.
'בעל הסולם' הסביר "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", בפירוש נפלא מאד. הוא אומר, כשאתה בא להתפלל לבורא עולם ומבקש שיעזור לך עם פרנסה עם בריאות עם בנים וכו', הכל בידי שמים, ירצו יתנו לך, לא ירצו לא יתנו לך, אפילו שבקשת.
"חוץ מיראת שמים". אם תבקש מהקדוש ברוך הוא "תן לי יראת שמים". את התפילה הזאת הוא חייב לקבל. זה לא בידי שמים להחליט אם לקבל את התפילה הזאת או לא. היא חייבת להתקבל ולהתגשם.
בכל אופן לשאלה ששאלתי, אם יש לנו בחירה מה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש מבורא עולם? אלא צריכים לדעת היטב היטב שבאמת יש לנו בחירה, אבל אנו צריכים לדעת שאנחנו מוגבלים אנחנו רק בני אדם יש לנו יצר הרע.
יש גמרא במסכת 'קידושין' שאומרת שכל יום מתגבר היצר הרע על האדם, ואם השם יתברך לא עוזר לו הוא לא יכול להתגבר עליו. האדם צריך להתפלל להקב"ה, תעזור לי להתגבר על היצר הרע שלי. לכן, זה שיש לנו בחירה, הבחירה זה רק מצד הרצון, מה אני רוצה? רוצה חס וחלילה לעשות רע או רוצה לעשות טוב. הרצון ביד שלנו, אבל אנחנו צריכים עזרה מהקדוש ברוך הוא שנוכל לנצח את היצר הרע.

מראיין: קובי אפללו, הידברות.

אוהד אטינגר

יש לי בדיחה לספר לך: אתה יודע, שיצא עכשיו חוק בביטוח לאומי שכל הקמצנים יקבלו ביטוח לאומי, אתה יודע למה? כי יש להם נכות… הם לא יכולים לפתוח את היד.
אתה יודע מה? יש לי עוד בדיחה. שני קמצנים היו חברים טובים כל ימי חייהם, ובאמת עליהם נאמר בחייהם ובמותם לא נפרדו, באותו יום מתו ג"כ שניהם, עלו לשמים, אומרים לאחד, אתה רואה את הארמון הזה, זה שלך. איזה ארמון! יהלומים. איזה גינות, איזה גינון, מטופחים, משרתים, איזה פאר, זהב. השני אומרים לו, אתה לגיהנם. לקחו אותו לגיהנם. אחרי שבוע, מגיע הקמצן מגן עדן, עם הארמון הזה והמשרתים, הוא בא לגיהנם.
הוא פוגש את הקמצן השני בגיהנם. הוא שואל אותו מה קרה שהגעת לגהינם? הוא עונה לו, "השכרתי את המקום שלי בגן עדן"…
זה בדיחה אבל האמת היא שזה לא בדיחה. הלואי שזה יהיה בדיחה.
כמה אנשים בעולם הזה מוכרים את העולם הבא שלהם, את הגן עדן שלהם, בשביל כסף?! הקמצן מהבדיחה מוכן לחיות בגיהנם העיקר שיהיה לו עוד קצת כסף, נכון? וכמה אנשים בעולם הזה מוכרים תפילין פסולות, מזוזות פסולות, או אפילו במסחר רגיל, הם מרמים במסחר ובכך מכניסים את עצמם לגהינם.
מראיין: הם לא מבינים בכלל את גודל האחריות…
הרב: לא רק ענין של אחריות. הם מוכרים את העולם הבא שלהם בשביל כסף.
אדם שיש לו מעט אמונה שהקדוש ברוך הוא המפרנס אותנו, הוא יוכל לשקר בשביל כסף? הוא יוכל לעבור על מצוות התורה בשביל רווח כספי?!

מראיין: קובי אפללו, הידברות.

חלם כמרקחה. גם הלילה פרץ זעליג הגנב לבית נוסף בעיר, ולא רק שהוא 'גילח' מהוויטרינה היפה שבסלון הבית את כל כלי הכסף, אלא שבדרכו פנימה הוא ניפץ את זגוגיות החלונות והותיר אחריו פתיתי בדולח זעירים ודוקרניים.

"זה לא ייתכן" זעקו כמה מבאי בית הכנסת לאחר תפילת שחרית. "חייבים לעשות לזה סוף. כל לילה הוא שובר חלונות ופורץ לבית אחר. זעליג נלקח אל 'חדר הקהל', שם הוא נכלא עד שיחליטו מה לעשות עמו, וחכמי העיר התכנסו לאסיפה שנמשכה שבעה ימים ושבעה לילות, ובסופה התקבלה ההחלטה הכי הגיונית בעולם.

"כדי למנוע מזעליג הגנב לפרוץ לבתים", הודיע הכרוז בשמם של חכמי העיר, "הוחלט פה אחד שכל תושב בחלם יעניק לו מפתח לדלת הראשית של הבית, וכך לא יזדקק זעליג לשבור עוד חלונות, ובא לחם גואל".

רעיון מבריק! אין ספק!

איך לא חשבנו על זה קודם?!

עברו ימים ושבועות והנה צצה לה בעיה חדשה. חמורה עוד יותר מקודמתה. מתברר שזעליג החל לצלוע, ובפניו נראו חבורות אדמדמות וסגלגלות למכביר. כששאלו אותו התושבים מה קרה, השיב זעליג בעיניים מושפלות שמאחר ותושבי חם נהגו עמו בצורה כל כך יפה, הוא משתדל לגנוב מבתיהם מבלי להעיר אותם. בגלל זה הוא עובד בחושך ומדי פעם הוא נתקל ברהיטים או בקירות, ונחבל פעם אחר פעם.

התכנסו חכמי העיר, ישבו שבעה ימים ושבעה לילות, ובסיומו של סיעור המוחות הממושך הוחלט פה אחד להקים מרפאת לילה שבה יועמדו רופאים הכן להגיש סיוע רפואי לזעליג מייד כשייפצע בפעם הבאה. הרי אי אפשר שהוא יגנוב בלילה, ויקבל את הטיפול הרפואי רק בבוקר. נכון??

עד כאן המשל, ומכאן ואילך הנמשל.

אני, אתה ועוד הרבה אנשים אחרים מתנהגים לפעמים כמו חכמי חלם. 'זעליג הגנב' מהמשל, הוא 'היצר הרע' בחיים האמיתיים. היצר בא אלינו בחשאי, שובר את ההחלטות הטובות שלנו, מפצח את הקבלות הטובות שקיבלנו וגונב לנו מהמצוות והמעשים הטובים, מפתה אותנו ללכת בדרכו הקלוקלת והעקלקלה.

במקום לגרש את היצר הרע וזרוק אחריו אבנים, במקום לתפוס אותו ולכלוא אותו לאורך ימים ושנים בכלא מצחין הרחק מהלב והרחק מהעין שלנו, אנחנו מרחמים עליו ועוזרים לו. קונים מכשיר טכנולוגי שיקל על היצר את העבודה, או לחלופין מתחברים לחבר רע שעוזר לזעליג לגנוב כאוות נפשו. אנחנו נותנים לו את המפתחות ללב שלנו.

אולי באמת הגיע הזמן שנתחיל להתנהג כמו בני אדם אחראיים, ונעניק לזעליג את הטיפול המגיע לגנבים כמותו??