- המשנה היא ספר היסוד של התורה שבעל פה. היא מהווה אסופה של אלפי 'משניות' – הלכות, שנאמרו על ידי ה'תנאים', שחיו בתקופת בית המקדש השני בעיקר.
- המשניות מחולקות לששה 'סדרים', שכל אחד מהם מקיף נושא שלם בהלכה היהודית.
ששת הסדרים הם:
'זרעים', העוסק במצוות התלויות בארץ, הלכות ברכות, תפילה ועוד.
'מועד', העוסק בהלכות שבת וחגי ישראל.
'נשים', העוסק בהלכות הנוגעות לסוגיות שונות של מבנה המשפחה, מהלכות חתונה ולהבדיל גירושין, ועד הלכות הנוגעות למצוות ייבום, כתיבת הכתובה, תשלומי מזונות שמחויב הרב לשלם לילדיו ועוד.
'נזיקין', העוסק בהלכות ממוניות, מחלוקות כספיות, כיצד יש להכריע את הדין בין מי שהזיק למי שרכושו ניזק ועוד.
'קדשים', העוסק בהלכות של הקרבנות המובאים בבית המקדש.
'טהרות', העוסק בהלכות של טומאה וטהרה.
- כל אחד מששת הסדרים הללו מחולק ל'מסכתות' רבות, כשכל מסכת עוסקת בתת נושא מתוך הנושא הכללי עליו נסוב ה'סדר'. כך למשל בסדר 'מועד' שעוסק כאמור בהלכות שבת ומועדי ישראל תמצאו את מסכת 'שבת' העוסקת בהלכות שבת, מסכת 'סוכה', העוסקת בהלכות סוכה, מסכת 'ביצה' העוסקת בהלכות החגים, מה מותר לבשל וכיצד, מסכת 'יומא' העוסקת בהלכות יום הכיפורים ועוד.
- המשניות נאמרו במשך מאות שנים על ידי התנאים, ונלמדו בעל פה מאב לנו ומרב לתלמידו, עד שראה רבי יהודה הנשיא המכונה 'רבי', שהעם מתחיל לשכוח את המשניות, וסידר אותן בכתב בששת הסדרים הללו.
- את המשניות אנחנו לומדים כחיבור בפני עצמו, וגם כחיבור בסיס לתלמוד הבבלי ולתלמוד הירושלמי, שמבארים אותן ומרחיבים את הנושאים המוזכרים בהן בקצרה.
- ה'גמרא' הנו שם כולל לתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי שמהווים חלק מהתורה שבעל פה, אך בדרך כלל כשמזכירים את הגמרא, מתכוונים לתלמוד הבבלי, ואם רוצים לדבר על התלמוד הירושלמי מזכירים במפורש שמדובר בו ולא בזה הבללי.
- ה'תלמוד', הנו למעשה ספר המרחיב ומבאר את המשנה. הוא חוקר את המשנה, מדקדק בלשונה, בוחן את ההלכות הנובעות ממנה, ופוסק כמו מי מהתנאים שדעותיהם מוזכרות במשנה עלינו לנהוג הלכה למעשה.
- ה'תלמוד הבבלי', נכתב בבל, שם גרו רוב חכמי ישראל בתקופת התלמוד. לעומתו נכתב ה'תלמוד הירושלמי', בארץ ישראל, ועל אף שהוא מכונה ירושלמי, רוב חכמיו התגוררו בטבריה ובאזור הסמוך לה.
- לא על כל מסכתות המשנה יש בידינו גם תלמוד. כך למשל מבין עשרות המסכתות שבסדרים 'זרעים' וטהרות' שבששת סדרי המשנה, יש בידינו כיום תלמוד בבלי רק על מסכת אחת מסדר זרעים (מסכת ברכות), ועל מסכת אחת בלבד מסדר טהרות (מסכת נידה). התלמוד הירושלמי גם הוא אינו חיבור שלם, וכיום אין בידינו בכלל תלמוד ירושלמי על המסכתות שבסדר 'קדשים'.
- חכמנו זכרונם לברכה גינו את מי שפוסק הלכה על פי המשנה, מבלי ללמוד את הגמרא המדברת עליה, כי ללא הגמרא אי אפשר להבין באופן מלא את המשנה, והפסיקה על פי השמנה עלולה להיות מנוגדת לדעתו האמיתית של התנא שכתב את המשנה, אלא שמפאת העובדה שלימוד המשניות היה בעל פה, היו התנאים מקצרים מאוד בדבריהם כדי שיוכלו התלמידים לזכור אותם לאורך שנים, ועל כן חובה ללמוד את הגמרא לפני שפוסקים את ההלכה למעשה.
