קבצן ישב בתחנת הרכבת יום אחרי יום; כפוף, לבוש קרעים, לצדו צלחת נחושת בעבור מתת-ידם של העוברים ושבים, ובידו – שלט

סיפור קטן ששמעתי, והוא שווה שיתוף:

קבצן ישב בתחנת הרכבת יום אחרי יום; כפוף, לבוש קרעים, לצדו צלחת נחושת בעבור מתת-ידם

של העוברים ושבים, ובידו – שלט.

על השלט נכתבו שתי מילים: "אני עיוור".

מאות אנשים עברו לידו בכל יום. רק מעטים מהם שמו לב לקבצן העיוור. רק מעטים מתוך המעטים

הללו הטילו מטבע לצלחת שלו.

יום אחד עצר מישהו ליד הקבצן.

"אדוני", הוא שאל, "האם אני יכול להוסיף שתי מילים לשלט שלך?"

הקבצן הסכים, בלי להקדיש מחשבה רבה מדי לבקשה המוזרה הזו. אולי היתה זו הידיעה שאף אחד

ממילא לא מתעניין בשלט שלו, שהפכה אותו לאדיש כל כך.

אבל –

מהרגע בו הוסיף האיש את שתי המילים לשלט והלך לדרכו, חל מפנה דרמטי!

פסיעות ממהרות נבלמו שוב ושוב ליד מקום מושבו של הקבצן העיוור, ומטבעות צלצלו שוב ושוב

בצלחת הנחושת שלו.

עכשיו כבר היה הקבצן העיוור סקרן מאוד: מה הן שתי המילים, שתי מילים בלבד, שחוללו את השינוי

הלא מובן הזה?

כששוב עצר מישהו לידו, לא התאפק הקבצן ושאל אותו: "הי, בן אדם, מה כתוב על השלט שלי?"

האיש הקריא: "כתוב עליו כך: 'אביב עכשיו, ואני עיוור'".

שתי מילים.

בעצם, לא.

אלו לא שתי המילים. זה העולם הענק של הרגש שהן הקימו שם, מול עיניהם של העוברים והשבים.

אלו כל המשמעויות הנלוות לכל אחת מן המילים, והמשמעויות שמתקבלות מן הצירוף שלהן זו עם זו.

כי מילה היא לא רק הברות ועיצורים – מילה היא קפסולה של רגשות ומחשבות, תפיסות ודעות.

וכשאנחנו בולעים את הקפסולה הזו, משתחרר לתוכנו כל התוכן שהיה בתוכה, ומשפיע על תהלוכות חיינו.

עכשיו, כשאנו מודעים לעובדות הללו, בואו נדבר על שני ביטויים, כל אחד מהם בן שתי מילים בלבד –

ביטוי א': לא יכול.

ביטוי ב': לא רוצה.

ההבדל בין שני הביטויים נראה אולי זעיר, אבל זה רק ההבדל החיצוני.

אם נפרק את הקפסולות הסמנטיות הללו, נגלה שההבדל בַּתֹכֶן שהן מכילות – הוא אדיר.

ביטוי א' אומר כך: יש כאן משהו שאני סובר שהוא חיובי, ואני רוצה לבצע אותו, אבל אני קטן

וחלש מכדי לעשות זאת.

אין לי את היכולת ואת העצמאות לבחור. רצוני אינו רלוונטי, שכן אין לי אופציה לשלם שום מחיר

כדי לבחור בעשייה הזו. לא יכול!

ביטוי ב' אומר דברים שונים בתכלית. הוא אומר: יש כאן משהו שאני סבור שהוא לא חיובי בעבורי,

ויש לי כוח להחליט ויכולת לבחור שלא לבצע אותו.

אמנם, אם ארצה אוכל לעשות זאת – אבל יש לי אלטרנטיבות, ואני חזק ועצמאי מספיק

כדי לבחור במה שטוב לי.

ייתכן ואני טועה. אולי אחרים סבורים שהפעולה המדוברת כן רצויה וכן חיובית.

אבל לי יש מספיק חוסן ורוחב כתפיים כדי לקחת אחריות על ההחלטה שלי גם אם היא מוטעית,

ולא לעשות את מה שאני לא רוצה.

שתי מילים והבדל מדהים, לא?

באיזשהו מקום – האדם הוא רצונו. הרצון מבטא את ה'אני' הכי אותנטי שלנו.

אם נלַכּד את כל מרכיבי האישיות שלנו; הדעות, התכונות, המחשבות, ההיסטוריה, החלומות –

כשנזַקק את כל אלה, יישאר בידינו הרצון: מה אנחנו רוצים עכשיו, או מה אנחנו רוצים באופן כללי.

כשאנחנו מכַוונים את עצמנו לתדר של הרצון, ומבצעים דרכו את הבחירות שלנו – אנחנו מנכיחים

את עצמנו במלוא העוצמה.

לעומת זאת, כשאנחנו פונים לאפיק של 'יכול' או 'לא יכול' – אנחנו מגמדים את הנוכחות שלנו במרחב

הבחירה. אנחנו הופכים להיות מנוהלים, חסרי אונים; אנו מדכאים את העוצמה הפנימית שלנו.

למעשה, כמעט ולא קיים דבר שאנחנו לחלוטין לא יכולים לבחור בו. מה שכן, ייתכן שהבחירה תגרור

מחירים כבדים, שאנחנו לא מוכנים לשלם.

לכן, כשאתם עומדים מול שאלת 'לעשות או לא לעשות', נסו לחדד את נקודת הרצון שלכם בנושא:

מה אני רוצה בקשר לעניין הנידון? מה אני לא רוצה?

האם אני רוצה לצאת לנופש – למרות המחירים הכבדים שהוא ידרוש ממני מבחינה כלכלית

ומשפחתית, או שאני לא רוצה לשלם את המחירים הללו?

האם אני רוצה לישון עוד שעתיים בבוקר – או שאני רוצה להספיק דברים חשובים שיתנו לי הרגשה

של אדם שאינו עצל, נגרר ונקוף-מצפון?

אלו השאלות שצריכות להישאל.

את השאלה "האם אני יכול", תמחקו מהפרוטוקול. כן, אתם יכולים!

 

מילון מונחים:

רוצה – ביטוי של היותי קיים ובעל כוח בחירה.

ככל שיש לי יותר רצון ובחירה, אני יותר 'קיים'.

 

יכול – הערכת מצב הקשורה למציאות כפי שאני תופס אותה.

סיכום מצב האנרגיה שלי בהיבטים שונים.

 

משהו לקחת לדרך:

ככל שנאפשר לעצמנו לִרצות יותר, ולפעול על פי הרצונות שלנו –

נשפיע לטובה גם על הסביבה שלנו.

האנשים שסביבנו, שיראו את העוצמה שלנו לפעול מתוך רצון,

ירגישו שגם הרצונות שלהם לגיטימיים ושווים התבוננות.

נוכל להעצים את תחושת הקיום והערך של היקרים לנו,

על ידי שנִתרגל לפנות אל כוח הרצון שלהם.

במקום לשאול אותם: "האם אתם יכולים", נבחר בשאלה: "האם אתם מעוניינים?"

 

משפט כוח:

כל אי-רצון מתחיל ברצון שלא לשלם מחירים.

 

 

 

(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)