מולו התקרב אליו הדוב השני, נוהם באיום, ובעוד היהודי ממלמל "שמע ישראל" – הוא שומע את ה'דוב'..

בואו תשמעו את הגרסה האחרת של סיפור היהודי בתחפושת הדוב.

למי שלא זוכר, הנה גרסת המקור:

כמו בסיפורי הפריצים של פעם, יש בסיפור הזה חוכר יהודי עני שלא הצליח לשלם את דמי החכירה

והושלך לבור הכלא. כעבור תקופה, הציע לו הפריץ הצעה מרושעת: להשתתף במלחמת דובים

כשהוא לבוש בעור של דוב. אם יצליח לגבור על הדוב השני, חובו יימחק.

הבעיה היתה, כמובן, שהיה סיכוי גדול יותר שהוא לא יצליח, אבל הפריץ לא השאיר לו ברירות רבות.

וכך הוא מצא את עצמו ביום התחרות רועד מפחד מתחת לפרוותו הכבדה של הדוב.

מולו התקרב אליו הדוב השני, נוהם באיום, ובעוד היהודי ממלמל "שמע ישראל" –

הוא שומע את ה'דוב' השני משלים אותו בהמשך הפסוק.

ועכשיו, כמובטח, הגרסה האחרת:

פלוני ואלמוני קרובים מאוד זה לזה, אבל בסיטואציה הנוכחית הם נמצאים משני עברי המתרס.

איזשהו דיון שהפך לוויכוח וגלש למריבה, גורם להם לעמוד זה מול זה בעמדת קרב.

מתחת לעור הדוב, מקנן בכל אחד מהם פחד עצום.

ממה הפחד הגדול?

קיימים שני סוגי פחדים בסיטואציה כזו, של מתח במערכת יחסים קרובה:

מצד אחד, קיים הפחד להתאיין.

האדם החלש יותר במערכת הזו או בסיטואציה הספציפית הזו, חש פחד נורא שהוא יהפוך

לאין ולאפס בעיניו של השני. שההוא כבר לא יחבב אותו, לא יעריך אותו, לא יהיה מעוניין בקרבתו.

המקום הזה, של 'לא רואים אותי', הוא נורא. הוא גורם לנו להיעלם, להתקטן, להרגיש מחוקים.

כשהשני במערכת היחסים בוחר להתעלם מקיומנו, לשתוק, לא להזמין אותנו, לא להתייחס

למחוות שלנו – השדר של 'אתה לא מעניין אותי' מופנם לתוכנו, והופך לתחושה של 'אני אַין ואפס'.

מהצד השני של הסיטואציה, עומד הדוב החזק, הנוהם, ופוחד פחד אחר: הוא רועד מהחוזק שלו.

החוזק הזה, שגורם לו להשתלח, לזעום במלוא הכוח, להשפיל את הזולת, הוא חוזק מפחיד –

מכיוון שהוא עלול למחוק את האדם שממול. ואת זה האדם החזק לא רוצה לעשות.

מדובר, כזכור, במערכת יחסים שבה שני הצדדים משמעותיים זה לזה. זה יכול להיות אבא מול בן,

בני זוג, עמיתים בעבודה או כל קשר אחר בעל ערך. ובקשר כזה, גם הצד החזק לא מעוניין למחוק

את הצד השני, שחשוב לו ויקר בעיניו. הוא לא רוצה לגרום לו נזק שאי אפשר לתקן אותו, אך הוא יודע

שאם הוא יאפשר לתגובות שלו להיות עוצמתיות, כפי שהן באופן טבעי, הנזק יתרחש.

וכך עומדים שניהם זה מול זה, חושפים שיניים וציפורניים, ומבועתים זה מזה.

האם יש דרך להסיר את פרוות הדוב, להשאיר אותה תלויה על הוו, ולנהל את הסיטואציה בצורה

אמיתית יותר? בלי להפחיד זה את זה, בלי לפחד כל אחד מעצמו?

לגמרי כן.

זה יקרה כשנדע לתת ביטוי לפחדים שלנו.

זה יקרה כשנדע להטות אוזן ולשמוע את הד פחדיו של הזולת.

וזה יקרה כשנדע לנהל את הפחד שלנו.

כאשר אנחנו בצד החלש, המאוים, כדאי לנו להזכיר לעצמנו שזכות הקיום שלנו ניתנה לנו מבורא העולם,

והיא לא תלויה באף אדם, חזק ומשמעותי ככל שיהיה.

בואו נזכור שזה בסדר שלא כולם יאהבו אותנו כל הזמן. בואו נלמד להכיר לא רק את תחושת השייכות,

אלא גם את תחושת הנפרדוּת. נוכל ללמוד אפילו לחבב את החלק הזה שבתוכנו, שמסוגל להיות

שונה בלי להתאים את עצמו כל הזמן לרצונו של האחר.

כשאנחנו החזקים בסיפור, הפחד הוא לא איוּם עלינו, אלא להיפך. הוא בסדר גמור, הוא מונע מאתנו

להזיק, ולכן אין צורך להיאבק בו. כן יש צורך לנווט אותו, מכיוון שפחד הוא לא מנוע מוצלח למערכת

יחסים טובה. נשתמש בו כדי להצליח לבלום את עצמנו, לא להמשיך בצעדים דורסניים, אלא לדחות

את המשך הדיון לשש אחרי המלחמה. אחרי שהמתח יירגע והאמוציות ישככו.

כשנלמד לנהל נכון את הפחדים שלנו, נגלה עד כמה זה טוב. אחרי הכל, פרווה של דוב היא ממש

כבדה. בלעדיה, החיים קלים יותר.

 

מילון מונחים:

התאיינות – מצב חווייתי נוראי של 'לא להיות'. אובדן היכולת לזהות שאני קיים.

 

משהו לקחת לדרך:

כשאתה בוחר שותפים למסע חייך, בכל תחום שהוא, בחן בזהירות את התנהלותם של אנשים עוצמתיים מדי.

נסה לבחור רק את אלו היודעים לשמור על עצמם מפני העוצמה של עצמם.

 

משפט כוח:

זה או אנחנו או הפחד. אם נסלק אותו מהזירה, הוא יפסיק להבריח אותנו ממנה.

 

 

 

(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)