מאת: יהושע כהן
ישנו סימן היכר משותף לנוכחות יהודית בכל העולם.
אדם שיטייל בעולם ויבחין בסימן הזה, מיד הוא ירגיש רוגע,. "הנה! יש פה שגרירות שלי!
אנשים מהסוג שאני מחפש, מישהו שיבין אותי" הרהורים מסוג זה מיד יצופו במוחו,
זרם אוטומטי ימשוך אותו לשם. כל זה על ידי סימן היכר אחד: היא – המזוזה.
אז מה בכלל כתוב במזוזה:
הקדוש ברוך הוא אבינו האב הרחמן שדואג לנו לכל פרט מבקש מאיתנו שנזכור אותו תמיד
ונעשה רצונו מתוך אהבה אליו, שמחה ואמונה תמידית. השם שמח לראות אותנו שאנו מצליחים
להתגבר ולנווט את הדחפים והרצונות של היצר הרע לעבודת ה' וזאת על ידי קיום המצוות גם בזמן
שהגוף מושך אותנו למטה ומנסה למנוע מאיתנו לקיים את המצוות. צריכים אנו להכיר טובה
לקדוש ברוך הוא ולהודות לו על כל המאורעות הקורות לנו וביניהם גם הקשיים! בהכרה שגם
אם על פניו המצב חשוך, הכל לטובה ומכוון מאיתו יתברך והוא יודע דברים שאנו לא יודעים.
עניינם אלו מתבארים בפרשיות שבתורה "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. ואהבת ה' אלקיך בכל לבבך
ובכל נפשך ובכל מאדך" ובהמשך מתבאר גם בפרשת "והיה אם שמוע". שם מבואר באריכות ענייני
אהבת ה', קיום המצוות, שכר ועונש ועבודת ה' מתוך יראת רוממות.
בשתי פרשיות אלו נאמר "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך", כלומר, שתי פרשיות אלו
צריכים להיכתב במזוזה.
אז מה זה השם "מזוזה":
מזוזה היא שם מושאל מצדי המשקוף שנקראים "מזוזות" ועליה נניח את המזוזה שלנו.
ממה עשויה המזוזה:
המזוזה עשויה מקלף חיה טהורה ונכתבת על ידי סופר ירא שמים היודע היטיב את הלכות
כתיבת המזוזה.
את המזוזה כותבים בדיו העשוי מחומרים מיוחדים המבוארים בספרי ההלכה ונכתבת בכתב מיוחד
הנקרא "כתב אשורי".
לאחר שסיים הסופר לכתוב את שתי הפרשיות, מגלגל את המזוזה וכותב עליה בצד השני, בצד החלק,
את המילה שד"י. זהו שם קדוש משמותיו של הקדוש ברוך הוא ומסוגל לשמירה.
חכמינו נתנו לנו רמז שצריך לכתוב דווקא שם קדוש זה, כיון שהוא ראשי תיבות של המשפט
"שומר דלתות ישראל". שם זה כותב הסופר כנגד מילת "והיה" שהיא תחילת הפרשה השניה
שבמזוזה- "והיה אם שמוע". ובמילים יותר פשוטות: בצד אחד של הקלף כתוב המילה "והיה",
ומצדה השני באותו מיקום, כתובה המלה שד"י.
היכן שמים את המזוזה:
את המזוזה קובעים במקום שיש צורת פתח כגון בית ואפילו בפתח עיר ומדינה אם יש לה צורת
הפתח בכניסתה כגון עיר מוקפת חומה. מניחים את המזוזה בצד ימין של המשקוף כשפניו כלפי
פנים החדר, ומניחים אותה בשליש העליון של המשקוף.
באופן קביעת המזוזה ישנן שתי שיטות: לפי שיטת בני ספרד נוהגים לקובעה זקופה וישרה.
לעומת זאת בני אשכנז נוהגים לקבוע את המזוזה באלכסון ושראש המזוזה יהיה בצד שכלפי פנים.
הברכה על קביעת מזוזה:
בעת קביעת המזוזה יש ברכה מיוחדת שמברכים ממש רגע לפני שקובעים אותה.
טרם נברך ברכה זו, נכווין לקיים מצות בוראינו שציוונו לקבוע מזוזה ולעשות לו נחת רוח
בכך שאנו מקיימים את כל מצוותיו.
סגולות גדולות יש בכח מצוה זו, אך בעת שאנו מקיימים מצוה זו, כוונתנו צריכה להיות כאמור
לעייל, לקיים רצון השם יתברך.
וזה נוסח הברכה:
"ברוך אתה השם אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לקבוע מזוזה".
אם הוזמן לקבוע מזוזה בבית שאינו שלו, מברך ברכה זו:
"ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קביעת מזוזה".
שים לב! אסור לדבר בין הברכה לקביעת המזוזה. על כן מומלץ להתרכז בקביעתה ללא עיסוקים במקביל.
קדושת המזוזה:
במזוזה צריך לנהוג בקדושה יתירה ולכבדה. רבותינו בספרי ההלכה כתבו שאסור שיהיה בסביבת
המזוזה דבר מאוס ועל כן מקפידים לקנות לה בית מזוזה שיחצוץ ויסתיר.
בספר 'שני לוחות הברית' (להרב ישעיה הורוויץ זצ"ל המכונה השל"ה הקדוש) כתב, שראוי לקנות
בית מזוזה מזכוכית שדרכה יאיר שם שד"י לבחוץ באור יקרות וזה בכדי לרומם וליקר את המצוה.
שימו לב: אם כבר קבעתם את המזוזה, צריך מאוד להיזהר מרטיבות וכל דבר העלול לקלקל
חלילה את המזוזה.
את המזוזה צריך לבדוק כל שלש וחצי שנים. הבדיקה נעשית על ידי סופר מומחה המבין היטב
בבדיקת מזוזות בכדי לוודא שמחמת חום או רטיבות האותיות לא נמחקו או דהו.
המזוזה שהצילה מהתופת:
אני חייב לשתף אתכם בסיפור ששמעתי מרב גדול. הסיפור התרחש ממש לפני שבועות ספורים.
כולנו עדיין לא יודעים איך לעכל את האסון הנורא שפקד את עם ישראל ביום שמחת תורה.
כנראה שבאמת לא נדרש ממנו לעכל את המצב. על זאת אנו זועקים לריבונו של עולם,
"אבינו מלכנו, נקום נקמת דם עבדיך השפוך", אי אפשר יותר שדם יהודי נשפך.
אנו רוצים גאולה. לא 'להסתגל' לגלות הזו חלילה וחס.
אך עדיין, בין כל ההריסות מבצבצים סיפורים שונים הממחישים לנו את הדבר שאנו יודעים,
שהקדוש ברוך הוא אף פעם לא עוזב אותנו.
יהודי שומר תורה ומצוות שעובד לפרנסתו כמשלוחן, הגיע תקופה לפני שמחת תורה להביא
מוצר ללקוח המתגורר באחד מהישובים שהמרצחים השפלים טבחו ביהודים. המשלוחן עשה
את המוטל עליו ולפני שיצא מבית הלקוח, הוא פנה לבעל הבית, "יהודי יקר, אני רואה שאין
מזוזה לביתך. אולי כדאי שתקיים את המצוה היקרה הזו, מצוה יקרה וגם סגולה גדולה לשמירה".
בעל הבית התנגד, "אני לא שם! אתה רוצה שיהיה כאן מזוזה?, תשים אתה".
"אין שום בעיה!", אמר המשולחן, "אני אשים!".
נסע המשלוחן לעיר סמוכה וקנה מזוזה. חזר לביתו של הלקוח וקבע את המזוזה במשקוף כהלכה.
זה עוד לא הסוף…
לאחר הטבח בשמחת תורה, התקשר הלקוח למשלוחן שקבע את המזוזה בסערה.
אחוז טירוף מהמציאות שנראית לעיניו.
"אתה לא תאמין!!!", הוא מסנן לפלאפון בלב פועם בעוצמה, "מימיני, כל הבתים נחרבו.
נחרכו. משמאלי, השכנים האהובים אינם. התופת רדפה ותפשה אותם. הבתים חרבו.
הבית שלי נשאר ש-ל-ם!!! אני לא מאמין למה שאני רואה!!!".
וודאי שאין אנו יודעים חשבונות שמים. איננו יכולים לומר מדוע קרה לפלוני כך ולמישהו אחר קרה אחרת.
במהלך הדורות היו צדיקים רבים שנעקדו על קידוש השם, ישמרנו הא-ל. אך זאת אנו יודעים
שיש השגחה פרטית והכל מכוון מהשם יתברך.
אך בהחלט אפשר לראות כאן בסיפור הזה השגחה פרטית על יהודי ששם מזוזה אחרי הרבה שנים
ובכוח מצוה זו ניצל. כמו כן, תפקידנו לקיים את מצוות השם יתברך גם אם לא נזכה חלילה לראות
את הסגולות האמורות בכל מצוה.
אני והמזוזה בחיי היום יום:
עומד האדם בפתח ביתו, יום עמוס מחכה לו בעולם הגדול. מה ישמור עליו מהשאון הזה?!
ככל שהעולם מתקדם, במקביל להתפתחויות המסייעות לנו בתחומים שונים בחיים, הוא גם
קצת מאיים. מה יגרום לי להישאר בנאדם? לא להיסחף לשקר, לא לתת לרוע לגבור, מי יתן לי
את החוזק? לא לחמוד את מה ששייך לשני? להאמין שלכל אחד מגיע משמים את חלקו?
ישנו משהו אחד ויחיד ששומר אותנו בכל עידן שהיה ויהיה.
יותר נכון מישהו… הקב"ה! האמונה בו! רק מה שצריך לדאוג זה, לא לעזוב את היד.
את זה מזכירה לנו המזוזה. כשאתה כבר עם רגל בחוץ המתן רגע הנח ידך על המזוזה, נשק אותה,
תיזכר מה כתוב בה , קח אתך את המסר הזה שהמזוזה נמצאת דווקא מחוץ לדלת ולא במסגרת
בסלון ביתך, היא יושבת בגבול, היא רוצה שתיקח אותה אתך, בליבך, את המסר שכתוב בה,
גם בצאתך לעולם וגם בשובך הביתה, ובזכות התבוננות זו השם ישמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם.
אמן כן יהי רצון.