מאת: מענדי
יש לי קטע כזה שאני אוהב רמזים מהשמים… לדוגמא לא מזמן בפרשת תולדות קיבלתי עלייה לתורה והשורה האחרונה שקראו בתורה היה זה "וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'…" וזה האיר לי ממש כי בדיוק אני גר ברחוב מאה שערים… או שבהגבהת התורה אני מתקרב לראות את האותיות מתוך הספר ואני רואה את הפסוק "לא נכחד מאדוני" וזה בדיוק הסתדר לי כי התלבטתי על משהו אם מותר לשקר לרשויות כדי להרוויח כסף…, או שיום אחד הזדמנה לי הזכות להתפלל בקבר רחל אמנו, ולאחר מכן נסעתי לירושלים לשיעור שבועי בפרשת השבוע ומיד שנכנסתי לשיעור שהיה כבר בעיצומו אני שומע את הרב מדבר בהתלהבות על רחל אמנו ואפילו מסתכל עלי ומהנהן בחיוך מאיר עיניים…
יש כאילו שילעגו לדמיון המפותח שלי או לתחביבי המיסטיקה האלו, ויש שאף יטענו שזה איסור 'מנחש' ה"י, (שזה כמובן צריך להיות זהיר בפרטי הדינים) אבל אני מעדיף להאמין שבורא עולם מנהל את עולמו בהשגחה פרטית מדוקדקת והוא שולח לי חיוכים נחמדים מידי פעם, יכול להיות שזה מהדברים שביני לבין קוני, אבל חזקה עלי להגיד בקול מה שכולם חושבים בשקט…
אחד מהפעמים האלו היה השבוע במוצאי שבת השתתפתי במעמד קביעת מזוזה אצל ידיד שלי ושם קם מישהו לעורר על עניין אחדות ואהבת ישראל בפרט עכשיו שכלל ישראל נמצאים במצב לא פשוט ודם יהודי ניגר כמים רח"ל וכל יום שומעים על עוד חללים שנפלו רח"ל ששמותיהם 'הותרו לפרסום' ומהלב בוקע אנחה אוי טאטע עד מתי?! אז התפקיד שלנו להתחזק לאהוב את השני, לפרגן לזולת, להחמיא, להרבות טוב בעולם.
יצאתי משם וחשבתי הרבה על מה שדובר, הרי כל בוקר אני מתפלל שחרית ואומר פרקי תהילים לרגל המצב הקשה בארה"ק, ואני חושב לעצמי אני יושב כאן בעורף המוגן וממשיך את החיים כרגיל בזמן שהמון מאחינו בני ישראל החיים שלהם לעולם לא ישובו להיות כמו לפני המלחמה, ומה עם הערבות ההדדית שאני מחוייב בה, וחשבתי אולי זה יהיה באמת הצעד הקטן שלי לטובת המצב להתחזק קצת בעניין אהבת ישראל.
למחרת, יום ראשון בבוקר אני נכנס לרכבי עם עיניים שעצומות עדיין בחציין, כמאמר הכתוב "יומם השמש לא יככה" שהתרגום ביידיש זה שיום ראשון לא דופק כמו שצריך… (זון-טאג קלאפט נישט) ופתאום מגיח מלפניי רכב פרטי קטן אבל רועש, עם כל הווינקרים דלוקים מהבהבים, ברמקול שומעים מוזיקה "עם ישראל לא מפחד השם אלוקינו השם אחד" אמרתי לעצמי בפליאה, מה קרה שה'נַנַחִים' עברו לרכבים פרייווט במקום הסוואנות הגדולות, אבל אז רואה שזה משהו שונה. "הקומפלימנטור" רשום על האוטו בענק, על משקל מחמאה-קומפלימנט, ובצד שני של האוטו או ליתר דיוק ה'פירגונית' רשום "אח שלי איך אפשר לפרגן לך היום?…"
הפירגונית פנתה ימינה ואני המשכתי ישר אבל היא המשיכה לטייל במחשבותיי, מה גורם לבן אדם יום אחד לצבוע את רכבו בכל מיני משפטי פירגון פורץ דרך, הוא לא הסתפק בסטיקר סתמי 'קמת בבוקר כל השאר בונוס' אלא ממש הלך לאיזה מצבעה של רכבים (ככה קורים לזה?) ושילם לכאורה סכום לא מבוטל כדי ליצור עולם יותר שמח ומפרגן.
הרמתי טלפון שנים, (הרי אני צריך קצת חומר פיקנטי לכתוב לכם) ומתברר לי שהיהודי הזה קצת יותר מוכר ומפורסם ממה שחשבתי, רק שאני נתקלתי בו לראשונה, בנוסף התוודעתי שיש לו גם מיזמים כמו "דוכן המחמאות" או "סדנאות פירגונים" והוא כנראה גם מתפרנס מזה יפה ב"ה, ואני כמובן מפרגן לו את זה באהבה מכל הלב… אבל זה כבר נושא לכתבה נפרדת, אולי ראיון עומק עם המיסטר קומפלימנטור.
מה שבטוח שזה היה בשבילי ממש הארת פנים גדולה לחזק אותי בקבלה החדשה שקיבלתי על עצמי, להשתדל להרבות טוב, באנגלית אומרים: make the world better – ליצור עולם יותר טוב לחיות בו, הרי יש לנו כל כך הרבה הזדמנויות לגרום לאנשים לחייך, בין אם זה לאשתי והילדים שלי (כן כן גם להם…) ובין אם זה לנהג באוטובוס, או לבלן במקווה, או המנקה בחדר מדרגות, אני יוצא מחנות בגדים והמוכר נתן לי שרות מצוין אז אני מודה לו על כך בחיוך, מה אכפת לי, זה לא לוקח ממני שום דבר ואדרבא זה ממלא אותי, אני נמצא בעמדה של משפיע, על כל חיוך שאני שולח לאוויר העולם אני מרגיש שחוזרים אלי מלא חיוכים אחרים… לפרגן לפרגן לפרגן או בלשון הקומפלימנטור לקְלַפּמֶנט, או לקלף קלמנטינות לא משנה ווֹט אֶבֶר העיקר שיהיה בחיוך…
וזהו. זה הכול. ראיתי, אהבתי, שיתפתי…