סצנה א':
שני אנשים עומדים בחנות הירקות.
אחד מעדיף לקחת אבוקדו.
השני בוחר לקחת אבוקדו.
סצנה ב':
שני ילדים בוחרים פרס אצל רופא השיניים.
אחד מעדיף מדבקות.
השני בוחר מדבקות.
סצנה ג':
שתי נשים, כל אחת בביתה, מעיפות מבט אל השעון. השעה חמש אחר הצהריים.
אחת מעדיפה ללכת עכשיו להתפלל מנחה.
השנייה בוחרת ללכת עכשיו להתפלל מנחה.
***
אתם כמובן שואלים עכשיו: למה הוא מעדיף והשני בוחר? מה ההבדל?
אבל יש כאן שאלות פרומו:
מה זה מעדיף?
מה זה בוחר?
בואו נדבר על זה רגע.
***
גם כשאנחנו מעדיפים וגם כשאנחנו בוחרים, אנחנו מבצעים פעולה דומה:
מכריעים בין שתי אפשרויות (או יותר).
הפרמטר שיגדיר אם ההכרעה היתה העדפה או בחירה, הוא מה שמונח מאחורי ההכרעה.
קבלו את מאחורי הקלעים של הסצנות הפותחות.
סצנה א':
לקוח אחד לוקח אבוקדו, כי הפרי הזה טעים לו.
השני לוקח אבוקדו, מתוך מחשבה על התועלות הבריאותיות שלו.
סצנה ב':
ילד אחד לוקח מדבקות, כי זה מה שהוא מחבב.
השני לוקח מדבקות, כי אין שום דבר מעניין בקופסת הפרסים, אבל הוא לא רוצה להתלונן.
סצנה ג':
זוהי הסצנה המעניינת ביותר, ועליה נדבר בהמשך.
מספיקות לנו שתי הסצנות הראשונות כדי להגדיר, בקלות רבה, את ההבדלים:
כשהשיקול הוא "נעים לי, טעים לי" – זוהי העדפה.
כשהשיקול הוא "כך נכון לעשות" – זוהי בחירה.
עד כאן החלק הקל, המובן והפשוט.
הכל מתחיל להיות מעניין יותר כשהעסק מסתבך, כמו בסצנה ג':
שתי נשים עזבו את עיסוקיהן הדחופים ופנו להתפלל מנחה. לכאורה, שתיהן עשו בחירה טובה. אבל הנה מאחורי הקלעים:
אי פעם, לפני שנים רבות, החליטה האישה הראשונה להתחזק בתפילת מנחה. היא קבעה לעצמה כלל ברזל: בשעה שלוש
(בחורף. בקיץ זה בחמש) עוזבים הכל, לא משנה כמה ההכל הזה מעסיק, ונעמדים להתפלל.
זו היתה בחירה לא ממש קלה, כי שעות אחר הצהריים הן תמיד אמצע המרוץ היומי, אבל היא החזיקה היטב בבחירה שלה.
שנים עברו, תנאים השתנו, ילדים נוספו, הלו"ז זז, וכיום השעה חמש היא תמיד חמש דקות לפני שילדי הת"ת שלה פורצים הביתה.
אולי היה נכון להקדים את התפילה. אולי, אם יש יום שבו היא לא הספיקה להקדים, נכון לברר מה קודם למה – תפילת מנחה שלה
או הארוחה ותשומת הלב לילדים.
אבל 'חמש' כבר הפך אצלה לרוטינה. היא רגילה, נוח לה, ככה היא מצליחה להחזיק ראש.
היא מעדיפה להתפלל מנחה בחמש.
השנייה היתה רגילה להתפלל מנחה עם תלמידותיה בבית הספר, אבל מאז שיצאה לשנת שבתון, היא צריכה להזכיר
לעצמה בכל יום מחדש לעזוב הכל ולהתפלל. הבית שלה שקט בשעה הזו, קל לשקוע במשימות ולהיסחף, לכן היא קבעה
לעצמה את השעה חמש כעוגן בלו"ז היומי: זה זמן התפילה.
היא בוחרת להתפלל מנחה בחמש.
***
לא תמיד יש לנו גישה אל מאחורי הקלעים של ההכרעות, אפילו לא של ההכרעות שלנו עצמנו.
ושיקול דעת, מי כמונו יודע, הוא דבר מתעתע כל כך. כמה קל להשתכנע שאנחנו בוחרים במשהו מהסיבות הצודקות,
הנכונות והראויות, וממש לא מעדיפים אותו סתם כי נוח לנו.
האמת היא שהחיים שלנו מורכבים – בחלקם הגדול, ואולי אף ברובם – מהרגֵלים. זאת אומרת, שגם אם פעם בחרנו
משהו במאמץ, ייתכן מאוד שעם הזמן הוא הפך להרגל, וכיום הוא פשוט נוח לנו, כי אנחנו אוהבים הרגלים. לפעמים,
שדה הקרב של אתמול הופך לאזור הנוחות של היום.
אנחנו אמנם לא מחפשים מלחמות לשם מלחמות, אבל גם לא רוצים לשקוע באבק ההרגל ולהסתמא ממנו עד שלא
נבחין היכן האמת של חיינו.
ובכן, מה עושים? מרעננים. מוציאים מדי פעם את ההרגלים לאוויר העולם, מנערים מאבק, בודקים: האם הם עדיין
מתאימים לערכים שלי?
יותר מזה: האם ברור לי לגמרי מהם הערכים שלי? מהי האמת שלאורה אני חפץ להתנהל?
לפעמים נגלה שהשיקול שלנו ממשיך להיות מסוג 'נכון או לא נכון', ואשרינו. אבל אם נגלה שהוא נדד למחלקת
'נוח או לא נוח', כדאי יהיה לחזור שוב לעמדת שיקול הדעת, לבחון מחדש את הנושא מול האמיתוֹת שלנו –
ולבחור מחדש.
מילון מונחים:
העדפה – פעולה מחשבתית אוטומטית מהירה ולא צורכת מאמץ; לעשות את מה שנעים וטעים, כי אני מרכז העולם.
בחירה – פעולה מחשבתית לא אוטומטית, לעתים איטית וצורכת מאמץ; לעשות את הראוי והצודק, כי ערכיי ולא צרכיי
הם השיקול המרכזי.
משהו לקחת לדרך:
לא תמיד אנחנו מסוגלים להכריע בכוחות עצמנו מהו ה'נכון' הספציפי שלפיו עלינו לבדוק את בחירתנו.
חשוב לפני כל החלטה לברר, להתייעץ ולהיות בטוחים לגמרי שאנחנו יודעים מה באמת נכון לנו כעת.
משפט כוח:
אני בוחר להיות בוחר גם אם אני מעדיף אחרת.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)