אז ראש השנה זה חג שמח או שמא קצת מפחיד ?!

מאת: יהושע כהן

ראש השנה קרב ובא. החג הקדוש והנורא, ראש השנה.

שנה חלפה לה, נגמרה, נפרוש ידינו אל השמים נודה לריבון העולמים על שנה שלימה של דאגה

בשבילנו על כל צעד ושעל, על רחמים וניסים בכל יום.

גם דברים שנראים לנו מובנים מאליו, הם ממש לא מובנים מאליו. כל נשימה ונשימה, השם לא עוזב

אותנו לרגע. נתפלל לשנה חדשה טובה ומתוקה מלאה בבשורות טובות.

 

שני הימים של ראש השנה מלאים ברצף אירועים שמראים לנו שיש עוד משהו משמעותי ביותר ביום הזה.

צריכים אנו להתבונן בכדי להבין מה בדיוק קורה ביומיים האלו של ראש השנה:

מצד אחד אנו מתלבשים בבגדים חגיגיים והולכים לבית הכנסת לתפילה חגיגית בציבור,

ומצד שני תוקעים בשופר שצליליו גורמים דווקא פחד ובהלה ולא סגנון של מוסיקה מרגיעה.

כמו כן מבקשים מהשם שיכתוב ויחתום אותנו לחיים טובים, מזכירים בתפילה פסוקים המתארים

המלכה של מלך, תיאורים מפחידים של משפט עם גורל משמעותי מאוד לעתיד, ומצד שני

לאחר התפילה כל משפחה חוזרת לביתה לסעודה חגיגית. בהרבה קהילות מעם ישראל נהגו לאכול

"סימנים" אוסף מאכלים המרמזים למשמעות טובה כדי לעורר אותנו להתפלל לקדוש ברוך הוא כגון

זה שאוכלים תפוח בדבש ומתפללים שהשם יתן לנו שנה טובה ומתוקה.

 

אז ראש השנה זה חג שמח או שמא קצת מפחיד ?! או אולי יום המלכה של השם על כל העולם ?!

אז בואו נעשה סדר

 

מה זה ראש השנה:

באיברי האדם צריך את כל האיברים, אין חלק מיותר. גם האיבר הכי קטן הרי הוא חלק ממכונה ענקית.

אבל סוף סוף הראש הוא מי שנותן את הכוח, את הפקודות, את החיות.

כך גם ראש השנה! הוא היום שנותן את הכוח והחיות לכל השנה.

 

וליתר ביאור: תאר לעצמך שיש ברשותך עסק ענק, המפעל משגשג ברוך השם, אך בכל סוף שנה

תעשה בדיקה, הכנסות מול הוצאות, מה אפשר לייעל, מי לא בדיוק עובד טוב.. ואז, אם יש סיפוק

ממשיכים הלאה עם כל המרץ, אוגרים כוחות, נותנים דחיפה וממריאים לשנה נוספת ומלאה בעשייה.

את המשל הזה אפשר לשים מולנו ולהתבונן בו, זה הראי שמשקף אותנו, איפה אני ביחס לעצמי,

ביחס למפעל שלי, איפה אני ביחס למפעל של הקדוש ברוך הוא? האם אני באמת ממלא את תפקידי?!

האם ה"בוס", ריבונו של עולם, מרוצה ממני? איך אשכנע אותו שכדאי לו להמשיך את המפעל הזה,

להתחיל שוב שנה חדשה? בעזרת השם נרחיב בביאור הענין על ידי שנרחיב בעוד כמה מושגים

מהותיים על היום הקדוש הזה.

 

בקשות וסליחות:

זמן מה לפני ראש השנה נהגו לבקש "סליחות". בני ספרד נהגו להתחיל באמירתן כבר מראש

חודש אלול. לעומת זאת בני אשכנז מתחילים באמירתן במוצאי שבת שלפני ראש השנה אך באופן

שהמרחק בין מוצאי שבת זו לראש שנה יהיה לכל הפחות ארבעה ימים. ובאם ראש השנה יחול ביום

שלישי בשבוע, יקדימו את אמירת הסליחות למוצאי שבת של שבוע לפני כן.

 

מה בעצם כתוב שם?:

הסליחות מורכבות מפסוקים ופיוטים המתארים את גדולתו של הקדוש ברוך הוא ורחמיו המרובים.

כל זה בא כהקדמה למה שאומרים בהמשך הסליחות. אנו מתוודים על החטאים שעשינו, מודים

על האשמה, לא בורחים ממנו וכל כך מצטערים על כל   המעשים הרעים הללו ומבקשים שהשם

ברוב רחמיו יסלח לנו. לכן אנו מאריכים לספר בגדולתו ורחמיו כדי לעורר בו רצון שיחוס עלינו וימחל לנו.

כמובן שעלינו מוטל להתחרט באמת ולקבל על עצמנו לא לחטוא יותר לאבינו שבשמים, להתרחק

מכל מה שעלול חלילה להפיל אותנו ועל ידי זה נזכה למחילה מהשם.

 

התפילות והשופר:

בבוקרו של ראש השנה אנו פותחים בתפילת שחרית ולאחר מכן מתכוננים למצות היום – תקיעת שופר.

אין מישהו ששומע את קולו של השופר ונשאר אדיש. רעש הגורם לרעד, פחד, התעוררות.

נוהגים שכבר מתחילת חודש אלול תוקעים בכל בוקר בשופר לאחר תפילת שחרית בכדי לעורר

את העם לתשובה, אך יום אחד לפני ראש השנה מפסיקים לתקוע עד התקיעות של החג שהן מצוה

מן התורה. בספרי ההלכה מסבירים את פשר ההפסקה הזו. הטעם הוא שהשטן שרוצה לקטרג על עם

ישראל מתבלבל ומתערבב מכך. הבלבול שלו נובע מזה שתוקעים במשך חודש שלם, מפסיקים,

ושוב תוקעים. הוא לא מבין מתי ראש השנה, יום הדין, חל באמת ובכך הוא נמנע מלדבר סרה.

למעשה בימים עברו באימפריות שונות בעולם היה נהוג בעת המלכת מלך חדש לתקוע בשופרות

וחצוצרות יחדיו. ונציין שכשבית המקדש היה קיים היו תוקעים בראש השנה במתכונת זו,

שופר וחצוצרה יחדיו. אך כיום כנהוג בכל קהילות ישראל תוקעים רק בשופר.

על כל פנים זה מראה לנו שיש בשופר משהו שמסמל גם משמעות של המלכה,

קול השופר מעורר ליראה מהמלך.

אחד מרבותינו המכונה רבי סעדיה גאון, כתב כמה טעמים בתקיעת שופר. למשל את הטעמים שהזכרנו כעת:

א. המלכה

ב. יראה ופחד.

ג. להזכיר את יום מתן תורה כדי שנקבל על עצמנו שוב מחדש בראש השנה עול מלכות שמים,

ועוד מספר טעמים.

קשה לכווין את כל הטעמים בבת אחת ומומלץ לפני התקיעות להתבונן בהם.

אך הכוונה העיקרית היא לכוון לקיים רצון אבינו שבשמים שציווה אותנו לתקוע בשופר ולהתעורר בתשובה

וזוהי הכוונה הראויה לכווין בשעת התקיעות עצמן !

 

האם יש ברכה על התקיעות?:

ישנן שתי ברכות מיוחדות על תקיעת השופר ונהגו שהתוקע בשופר הוא זה שמברך בקול רם

וכל הציבור מאזין לכל ברכה מתחילתה ועד סופה וכשמסיים התוקע לברך, עונים הקהל אמן

ובעניית אמן על הברכות יוצאים ידי חובת הברכה.

קרה ואחד מהציבור לא שמע את הברכות, יזדרז לברך לפני שיתחיל התוקע בתקיעות.

וכן כל אחד שלא יכל לבוא לבית הכנסת ושומע את התקיעות לאחר מכן ביחידות,

לא הפסיד את הברכות ויברך בעצמו. אשה שלא שמעה את התקיעות, מנהג האשכנזים

שתברך ומנהג הספרדים שלא תברך. הברכה הראשונה היא על עצם קיום המצווה:

"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וצוונו לשמוע קול שופר".

הברכה השניה:

"ברוך אתה השם, אלקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

תוכן ברכה זו היא הודאה להשם שזכינו להגיע לזמן זה חיים וקיימים ולקיים את המצווה

החשובה הזו שהיא רק פעם בשנה.

 

האם מותר לדבר אחרי הברכה?:

אחרי הברכות יש להאזין לכל התקיעות ואין לדבר כלל. גם אם זה קצת קשה נזכור

שככל שמתגברים הקדוש ברוך הוא רואה את הקושי וההתגברות ובהתאם לכך גם השכר

שיגיע בשמים על כך גדול יותר.

 

האם תוקעים בראש השנה שחל בשבת?:

בזמן שבית המקדש היה קיים היו תוקעים בשופר גם כשראש השנה היה חל בשבת.

אך כיום ישנה גזירה שתיקן האמורא הנקרא "רבה" ("אמורא" הוא תואר הניתן לרבותינו

מתקופת התלמוד), שכאשר ראש השנה חל בשבת לא תוקעים בשופר.

הטעם לגזירה זו, משום שישנו איסור מהתורה להעביר חפץ בשבת ברשות הרבים למרחק

של כשני מטרים במקום שאין עירוב. (עירוב הוא פרוצדורה הלכתית המאפשרת טלטול חפצים

ברשות הרבים באופן המותר).

היה חשש שאדם הרוצה לתקוע אך אינו יודע היטב את הלכות תקיעת שופר והפרקטיקה

הנלווית אליו, יבוא ויטול את השופר ויצא עמו לרשות הרבים על מנת ללמוד אצל הרב את כל הפרטים

ונמצא שעבר על איסור מן התורה של טלטול. על כן גזר רבה לא לתקוע כשראש השנה חל בשבת.

גזירה זו תקיפה גם כיום למרות שישנם אזורים בהם מותר לטלטל, עדיין חלה הגזירה במלואה.

ולכן בראש השנה הקרב ובא עלינו ועל כל ישראל לטובה לא נתקע בשופר בשבת.

הרב חיים שמואלביץ זצ"ל הסביר על פי זה את מה שציטטנו למעלה שהשטן מתערבב,

ממה הוא מתערבב ?! שאל הרב, וענה: השטן רואה איך שעם ישראל כל כך נזהר בהלכות שבת

עד כדי כך שהם גזרו לא לתקוע בשבת כדי לא לעבור על שום עבירה! בראותו כל זאת הוא מבין

שאין לו על מה לקטרג, נסתתמו טענותיו, הוא רואה איך שעם ישראל כל כך דבוק באלוקיו, .

והקטרוג יורד מסדר היום.

חשוב לציין : ראש השנה הוא חג המשתרע על יומיים. ועל כן לא יהיה מצב שלא נתקע בשופר כלל

מכיון שגם במקרה כמו השנה, על אף שלא נתקע בשבת כיון שהיום הראשון של החג חל בשבת,

אנו נתקע ביום ראשון כיון שאז יחול היום השני של החג.

ממה עשוי השופר?:

השופר עשוי מקרניו של איל וצריך להיות כפוף ולא ישר כחצוצרה.

בתלמוד נתנו טעם לדבר:

א. השופר צריך להיות של איל כדי להזכיר את עקידת יצחק אבינו ולעורר רחמי שמים.

בעקידת יצחק רגע אחד לפני שחוד הסכין היה מונח על צווארו, קרא מלאך מן השמים לאברהם

אבינו ואמר לו בציווי מהשם שלא ישחט את בנו. לאחר קריאה זו ראה אברהם איל המסתבך בקרניו

בשיח סמוך, ניגש אליו אברהם ורצה להעלותו כקרבן. השטן ניסה במשך זמן מה למנוע זאת ממנו

והוא זה שסיבך את האיל באותו שיח. הוא לא יכל לראות איך אברהם לא מתייאש ומחפש לעשות

להשם נחת רוח ממשהו אחר. אך אברהם גבר עליו, חילץ את האיל והעלהו לעולה במקום יצחק בנו.

על כן אנו תוקעים בשופר של איל לעורר לפני השם רחמי שמים בהזכירנו את מסירות הנפש

של אברהם אבינו.

ב. השופר צריך להיות גם כפוף כדי לרמז לנו שנבוא לראש השנה, יום הדין, כפופים ונכנעים

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ולהתחנן אליו שנזכה בדין גם אם חלילה אין בנו מעשים

טובים, ולא לבוא חלילה בהרגשה של גאווה ובגישה שמגיע לנו סליחה ומחילה אלא לבקש כעני

העומד בפתח הדלת.

 

תפילת מוסף של ראש השנה:

לאחר שפתחנו במצות תקיעת שופר, אנו ממשיכים בסדר התפילות ל"תפילת מוסף".

בתפילת מוסף, במקביל לתחינות והפיוטים שנאמרים בתפילה, אנו נמשיך גם בתקיעות השופר.

תוכן תפילת מוסף:

בתפילת מוסף של ראש השנה ישנן שלש קבוצות של פסוקים מלוקטים מהתורה נביאים וכתובים

(תנ"ך) המתמקדים בשלשה נושאים המבטאים את מהותו של החג, וזה בעזרת השם ישפוך לנו אור

ויתורצו השאלות שעימם פתחנו, מהו ראש השנה :

 

יום דין או יום המלכה?:

בתלמוד אומר האמורא רבה : " אמר הקדוש ברוך הוא, אמרו לפני בראש השנה מלכויות, זכרונות

ושופרות. מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיבוא לפני זכרונכם לטובה, ובמה? בשופר."

קבוצת הפסוקים הפותחת נקראת בתלמוד "מלכויות". הפסוקים מתארים את הקדוש ברוך כמלך

רם ונשא, אדון על כל העולם, לו בלבד שייכת המלוכה וזה יתבהר לכל העולם באחרית הימים

כאשר את מלכות אדום אשר שולטת בעולם הוא ישפוט על כל מעשיה, או אז יראו גם גויי העולם

שיש מנהיג אחד ויחיד, הקדוש ברוך הוא. פסוקים אלו אנו אומרים כיון שבראש השנה הוא יום חידוש

העולם. בו אנו מבקשים מהשם שימלוך עלינו מחדש ועל כל העולם. אנו רוצים שכולם יכירו שהוא המלך

האמיתי ושאף אחד לא יכפור בזה חלילה. אך על זה יש דין בראש השנה ! השם בוחן את כל מה שעשינו

במשך השנה, האם באמת רצינו שהשם יהיה המלך ? האם באמת זכרנו להודות לו כראוי למלך ?

האם באמת תמיד הקשבנו לו כמו שמקשיבים למלך ?

ואז בבית הדין של מעלה שלשה ספרים נפתחים. ספר של צדיקים, ספר של בינונים וספר של רשעים.

הצדיקים מיד נכתבים ונחתמים לחיים טובים ולשלום. הבינונים ממתינים להם עד ליום הכיפורים.

אם יעשו תשובה, יכתבו בספר הצדיקים. ואם חלילה לא, יכתבו בספרם של רשעים.

הרשעים נחתמים מיד בספרם של רשעים למיתה, השם ירחם.

אך חובה לציין!

מי שקובע את פסק הדין, הוא — האדם בעצמו !!! דהיינו, בית דין של מעלה כמובן קובעים את הדין

אך לפי מה שהאדם קובעעל עצמו.

אם תחליט שאתה צדיק, תעשה תשובה, תכתב ותחתם לחיים טובים ולשלום! גם אם במהלך השנה

נפלת, לא נורא, השם פותח לך דף חדש, הכל מהתחלה. השם רואה את הרצון שלך, את התשובה שלך,

הוא מאמין בך, הוא מאמין שאתה רוצה להמליך אותו באמת.

ובזה יובן עוד ענין, שהרי לכאורה דין וחשבון צריך לעשות בסוף שנה ולא בתחילתה?

אלא הענין הוא שהשם נותן לאדם את הכוח לפסוק על עצמו את הדין. ואם הוא בוחר בטוב,

אז הקדוש ברוך פותח לו עם תחילת השנה החדשה דף חדש. על כן צריך להתכונן כראוי ולעשות

תשובה ולקבל על עצמנו קבלות טובות, אפילו קטנות, אך חזקות ויציבות.

קבוצת הפסוקים השניה נקראת "זכרונות". אנו אומרים רצף של פסוקים המתארים את העובדה

שהשם זוכר הכל ואין שכחה לפניו, אין דבר שנעלם ממנו. על כן אנו אומרים פסוקים המעוררים

רחמים ורצון על ידי הזכרת פסוקים מאהבת השם אל אבותינו, נזכיר את נח שהשם שמר עליו בתיבה

בעת שבחוץ היה מבול והעולם נחרב, נזכיר את הברית שכרת עם אבותינו אברהם, יצחק ויעקב,

נזכיר את רחמי השם על כל הבריות, וגם פסוקי נבואה ונחמה על עם ישראל הגולה שהקדוש ברוך לא

שכח אותנו ויגאלנו בקרוב.

כל זה גם כן כהקדמה לבקשה מהשם שיכתבנו לחיים טובים בהזכירנו את אהבתנו אליו ואהבתו אלינו.

מה עוד גורם להעלאת זכרון טוב לפני הקדוש ברוך הוא? — תקיעת שופר :

קבוצת הפסוקים השלישית- "שופרות". בו אנו אומרים פסוקים שמראים לנו על כך שיש בקולו של

השופר לגרום לדרמה, חרדה, כבוד והמלכה. כמו כן הפסוקים מתארים גם איך שבאחרית הימים

כשהקדוש ברוך הוא יקבץ את כל בני ישראל הפזורים בכל העולם, יתקע בשופר שקולו ישמע בכל

העולם, תקיעה שאף אחד לא יוכל לפספס, וזה יהיה לנו האות שהנה, הגיע זמן הגאולה,

שנזכה במהרה בימינו.

 

יש עוד מנהג מיוחד בחג?:

כן. לפנות ערב נשוב לבית הכנסת לתפילת מנחה אחרי שכולם סעדו את סעודת החג.

לאחר מכן נצא מבית הכנסת לקיים את מנהג "תשליך".

מנהג "תשליך" נקרא כך על שם הפסוק שאנו אומרים במנהג זה, וזו התפילה העיקרית.

לשון הפסוק:

" מי א-ל כמוך, נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו, לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא.

ישוב ירחמנו, יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאותם. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם,

אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם".

הפסוק מתאר את רחמי הקדוש ברוך הוא ושהוא מוחל עוונות. ונהגו ללכת לנהר לקיים מנהג זה

ואם אין הדבר מתאפשר נהגו לקיים מנהג זה מול ספל מים.

הבקשה היא שהקדוש ברוך ישליך כביכול את העבירות שעשינו למצולות ים, שלא ישאר מזה זכר.

מנהג זה מבוסס על מאמר חכמינו זכרונם לברכה המתאר את הקושי והסכנה שהיתה בדרך

לעקידת יצחק. אברהם אבינו לקח את יצחק בנו על מנת להעלותו לעולה. השטן רצה לעקב אותו

והפך את עצמו לנהר. אברהם ניסה לחצות אך ככל שרק ניסה, השטן הגביה את מימיו.

המים כבר הגיעו ממש לאפו של אברהם. ואז פנה אברהם בתפילה להשם –

"הושיעה השם כי באו מים עד נפש "! שמע השם את צעקתו וחילצו. על כן אנו הולכים לנהר

כבקשה להקדוש ברוך שיראה כמה אבינו אברהם מסר את נפשו בשעה שכמעט טבע בנהר,

ועל ידי זה יתעורר השם ברחמים עלינו.

ראש השנה שלי:

אחרי שראינו כמה גדול היום הזה, הבה נתחזק וננצל את הימים הקדושים האלה לתשובה.

חייבים אנו לעשות תשובה ולהגיע נקיים ליום הדין, שהשם יראה שאנו משתדלים,

שאנחנו רוצים לעשות רצונו באמת. בואו נקבל כל אחד קבלה טובה, קטנה אך חזקה,

שלא נוותר עליה בשום מצב. בין אם זה בין אדם לחבירו, בין אדם למקום ואפילו בין אדם לעצמו!

אם יש למישהו מאתנו ניסיון שאנו יודעים שקשה לנו, בואו ונעבוד עליו ובעזרת השם נצליח.

בראש השנה נהגו לא להזכיר חטאים, אבל לפני כן חובה עלינו להתוודות לפני השם ולהתחרט

על מעשינו הרעים. וגם בראש השנה עצמו צריך להתעורר בתשובה בלי לפרט את החטאים

אלא לבקש מהשם כל אחד בשפה שלו " רבונו של עולם אני רוצה להמליך אותך באמת,

על עצמי, על כל העולם, עזרני להכניע את יצרי ולעשות רצונך".

נסיים בסיפור עם מסר עמוק: לפני כמאתיים ועשרים שנה נאסר בכלא הרוסי הרב שניאור זלמן

הרבי מלאדי עקב עלילה. במעצר שאל אותו אחד הסוהרים: "אמור לו רבי, לאחר שחטא אדם

הראשון בחטא עץ הדעת הוא התחבא מבושה באחד השיחים. ואז אלוקים שאל אותו "איכה" ?,

היכן אתה?. וכי יעלה על הדעת שאלוקים לא יודע היכן אדם הראשון מתחבא?!"

ענה לו הרבי את התשובה שכתב רבי שלמה יצחקי (המכונה רש"י) בפירושו על התורה:

"בודאי שאלוקים ידע היכן הוא. רק מכיון שלא רצה להבהיל אותו ולפתוח עמו מיד בשיחה,

הוא שאל אותו "איכה"." "כעת" אמר הסוהר "אמור לי פירוש משלך".

ענה לו הרבי, "הקדוש ברוך הוא שאל את אדם הראשון איכה?! לא במובן הפיזי, גיאוגרפי,

אלא איכה?! איך נפלת למקום כזה שפל, איפה אתה ביחס למה שאתה מסוגל באמת?…"

כמה זה מלמד אותנו לעשות עם עצמנו חשבון נפש האם אנו באמת ממלאים את תפקידנו.

ובעזרת השם על ידי שנתחזק, נהיה בתשובה, הקדוש ברוך הוא יכתוב ויחתום את כולנו

בספרם של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום ושנזכה לעשות לו נחת רוח תמיד ונזכה

עוד השנה לבנין בית המקדש בששון ובשמחה.

אמן כן יהי רצון.

 

שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה