האם יש מי שמדריך אותנו הצעדים הראשונים שלנו בישיבה? כיצד נראים כותלי הפנימיה מבפנים? מותר בכלל לשחק כדורסל? הרב יוסי וייס, רב בישיבת 'דובר טוב' בגבעת זאב, עונה לנו על כל השאלות.
הרב יוסי וייס:
בחור שנכנס לישיבה, כבר כשמגיע כאורח בתחילת דרכו, ישר כולם מקבלים אותו, הצוות והבחורים, בשמחה ואחווה, כאילו מכירים אותו כבר שנים, זאת למרות שהם מכירים אותו כמה דקות בלבד. מיד כשהוא מגיע הוא מקבל כיבוד ושתיה ועוד המון דברם גשמיים, והחשוב מכולם הוא שהוא מקבל את הדבר האמתי: האור של תורה, שבחיים הוא לא טעם ממנו, והוא מציץ ונפגע כבר בפעם הראשונה.
ברגע שבחור עוזב את התיכון ללמוד בישיבה, יש שני סוגי בחורים: יש בחור שמגיע ישר לישיבה עם פנימייה, וחוזר הביתה פעם בשבועיים ליום-יומיים, ויש בחורים שבאים לישיבה בבוקר וחוזרים הביתה בערב, אבל גם הם מחוברים לישיבה, עוזבים את החברים הישנים וההווי הישן ומחליפים אותו בהווי חברתי אמיתי וכשר, וקדוש יותר.
סדר היום-יום בישיבה, הוא כזה: יש את הלימודים וה'סדרים' (זמן לימוד) במהלך היום, אך פעם בשבוע משחקים כדורגל אחר-הצהריים, פעם בשבועיים הולכים לבריכה, טיול סנפלינג או טיול אופניים (בכל פעם מתאימים את האטרקציה כפרס תגמול לבחורים). פעם בשבועיים עושים שבתות בישיבה – דבר שמאד נותן לבחורים והוא המחבר האמתי של בחור לישיבה. בגלל שברגע שבחור אוכל ונהנה עם כולם ביחד, שר איתם ביחד וכו', אחרי שבת פעמים רבות הוא ניגש לומר לי: עכשיו הרגשתי שאני בחור בישיבה! מהשבתות האלה בחור לעתים ומקבל כל ה'אורות'. בליל-שבת בדרך כלל יש 'עונג שבת', במהלכו כל אחד מספר מאיפה הוא הגיע, מה עשה, ואיך מצא את הדרך לישיבה. אצלנו, למשל, יש בחורים מכל מקום בארץ שבאו אלינו לישיבה בגבעת זאב, כל אחד עם נס משלו כיצד הכיר הישיבה ומי שלח אותו אליה.
באופן קבוע, יש בכל מוצאי-שבת מסיבת 'מלווה מלכה', בישיבה שכולם מגיעים אליה. המסיבה נערכת תמיד בליווי גיטרות, פיצות וכו', ויש בה הווי מיוחד מאד.
האווירה בישיבה היא מאד קלילה ונוחה. אין כפייה להיכנס לבית המדרש. כולם עושים זאת מרצון, כי כל אחד שבא – הגיע כי הבין שזה מה שהוא רוצה, וכל אחד הוא ה'משגיח' של עצמו. ב-9 וחצי כבר בית-המדרש מלא כאילו מישהו 'דחף' כל אחד ואחד להגיע, אבל כל אחד מגיע מרצונו הוא. בסדר הלימוד בערב, יש לעתים מרצה אורח שמוסר הרצאה אקטואלית, והערב זהו גם הזמן בו באים בחורים ממדרשיות לבקר בישיבה. ביקורים אלו נותנים לבחורים הלומדים בישיבה 'גאוות יחידה': אנחנו כבר בישיבה, ומה איתכם?
המעניין הוא שבגלל שזו ישיבה בה לומדים בחורים מגיל 14 וחצי ועד אחרי צבא, הקשרים החברתיים מאד מעניינים: יכול להיות בחור שהוא אחרי צבא ויש לו רכב וכסף משלו, והוא ישן עם חבר חדר צעיר ממנו בהרבה באותו החדר והם מדברים על אותם הנושאים, כשרוב הנושאים המדוברים הם לא 'מה עשינו' ומה היה בעבר, אלא 'מה נעשה', כלומר על העתיד. יש יחסים מיוחדים מאד בין החברים: האחד מעביר לשני הרצאות בנגן ה-mp3, דואג לו וכו', ובכלל כל השפה ביניהם היא מכובדת, לא במילים מהרחוב. יש רגש גבוה האחד לשני: כשיש בחור שלא מרגיש טוב, הוא לא צריך לשלוח סמס לחבר: "תכין לי ארוחת צהרים", אלא החבר מעצמו כבר מעלה לו, בכלל בלי שיצטרך לבקש. החברים גם יילכו לראש הישיבה לבקש עבורו כדור אקמול, והראש ישיבה ישר יתעניין בשביל מי זה, מה מצבו ואף יבוא לבקרו.
תמיד אפשר לראות שבחור שיוצא למרכז מסחרי, תמיד ישאל את החברים אם מישהו צריך שהוא יקנה עבורו שם משהו, כי הוא יודע שאם החבר שלו ייצא לשם, גם הוא יציע לקנות עבורו. כלומר, יש הווי מדהים בין האחד לשני, וכולם חיים ממש כמו משפחה, כבר ההתחלה. כשהולכים לטיול, אף אחד לא עולה לאוטובוס אם מישהו אחד נשאר בחוץ. הקשרים החברתיים הללו הם משהו שמאד תורם לקבוצה המגובשת ביחד.
בישיבות לצעירים המתחזקים, מקפידים שיהיה צוות גדול בישיבה, וכך יוצא שאין בחור שאין לו קשר אישי לפחות עם 2 או 3 מהצוות, איתם הוא חש פתוח ויכול לדבר איתם על כל נושא שהוא. אם לעתים הוא חש דכדוך, הוא ידבר עם אחד מהרבנים וזה ייקח אותו למסעדה או למקום בו הם יכולים לדבר ביניהם בשקט. הצוות עצמו דואג מצדו גם לתת לבחורים את ההרגשה הכי טובה.
כל החברים הלומדים בישיבה, מספרים שהם מרגישים לא רק 'חברים', אלא ממש משפחה!
רוצה לשמוע עוד על לימוד תורה בישיבה, ובכל נושא אחר ביהדות
אתה מוזמן להתקשר לרב אהרון 050-4141386 או לרב שמעון 052-7636278
וגם בשיחת חינם ב 1800-20-18-19