"מה נסגר יא אח??? אתה דוס או לא דוס? יש'ך כיפה על הראש, אתה לא יכול לבוא בשבת לים…
אוהד אטינגר
את גיא פגשתי במקרה ממש, כשנסעתי מירושלים לתל אביב, ועצרתי לו בטרמפיאדה
שביציאה מירושלים. אתם יודעים מה אומרים על 'מקרה', אלו אותיות רק מ-ה', כלומר
הכל מאת ה' יתברך. בכל אופן, הוא התברר כבחור מרתק מאוד, ואני כריתי אוזן והקשבתי
לכל הסיפורים ששמעתי ממנו באותה נסיעה. אבל שכחתי לשאול אותו איך קוראים לו,
אז לכן אני מספר לכם את הסיפור כאילו קרה עם בחור בשם גיא, רק קחו בחשבון שזה
שם בדוי, שהמצאתי ממוחי הקודח, ואני לא באמת יודע איך קוראים לבחור המקסים הזה.
"מאז שהייתי ילד קטן", מספר לי גיא, "היה לי קשר חזק עם הים. גרנו בראשון, מרחק של
כמה דקות הליכה מחוף הים המוסדר ומהמוכרז. כל יום היית הולך לים אחרי בית הספר,
בקיץ הייתי נכנס וחותר להנאתי, ובחורף רק ישבתי עם החבר'ה על החוף והסתכלנו על הגלים.
"כשגדלתי, למדתי גם לגלוש, קניתי ציוד מתאים כולל בגדים תרמיים שאפשרו לי לגלוש גם
בחורף, כשהרוחות מנשבות בעוז והגלים מתרוממים לגבהים אדירים…". אני מסתכל על
גיא ורואה בחור שומר מצוות. הוא לא נראה הכי חרדי בעולם, אבל רואים עליו שהוא אדם
דתי, ואפילו דתי חזק. הוא חובש כיפה גדולה, ציציותיו הלבנות בולטות מאוד, ויש לו זקן
ופיאות שאי אפשר לפספס גם ממרחק של חצי קילומטר.
*
בקיצור, הוא נראה מאוד מאוד בטוח בעצמו ובדרכו החדשה, ומאוד מאוד מרוצה מהמקום
שבו הוא נמצא. יש לו כזה חיוך של אחד שטוב לו, הוא נמצא במקום הנכון מבחינתו…
"כמו שאתה בטח מתאר לעצמך", הוא מספר לי, "היום המרכזי שלי בשבוע היה יום השבת.
כבר לא הייתי ילד, לא היה לי זמן לבוא כל יום אחר הצהרים לחוף הים, אני עשיתי צבא,
התחלתי ללמוד באוניברסיטה, ואת הים הייתי משאיר לסופי השבוע. "כשהתקרבה השבת,
הנחיריים שלי היו מתרחבות בהנאה, כשהזיכרון של אותו ניחוח נפלא של הים הכה באפי.
"ביום שישי הייתי עושה כמה שעות אחה"צ בים, אחר כך חוזר הביתה לארוחת שישי עם
ההורים, סרט עם חברים ולילה טוב. בבוקר הייתי קם מוקדם, ויוצא אל הים עם שחר יחד
עם כמה חברים. שם היינו מתנפלים על הגלים, אם היו רוחות חזקות היינו גולשים, ואם
לא היינו חותרים להנאתנו.
החזרה בתשובה
"ואז קרה מה שקרה, אני לא רוצה להיכנס לכל הסיפור, אבל בתכל'ס הרגשתי שאני חייב
לעשות שינוי של ממש בחיים שלי. הרגשתי שאני סתם נע ונד בלי מטרה אמיתית,
והתחלתי להתעניין יותר ביהדות, עד שאחרי תקופה מצאתי את עצמי בעיצומו של
תהליך חזרה בתשובה. "בתחילה לא שמתי לב", מספר גיא. "רק קצת התחזקות,
מה רע? למה לא להתפלל קצת מדי פעם? חסרים אנשים שמתפללים והם בכלל
לא יהודים? מה זה קשור לתשובה? אחר כך התחלתי לברך על האוכל, ואפילו
שמתי ציצית. "בשלב מסוים הבנתי שאני בעצם אדם חצי דתי, אז הוצאתי כיפה
מהארון וחבשתי. זה לא היה קשה לי ולא הייתי צריך להתלבט בכלל.
"בתכל'ס מה זה עסקו של מישהו בעולם אם אני נועל נעלי ספורט או נעליים
אלגנטיות? למה זה צריך לעניין מישהו אם החולצה שלי כחולה או ירוקה?
אז מה אכפת לך שאני חובש כיפה.
"הכיפה התנוססה לתפארה על ראשי, והחברים שלי שיודעים שאני בנאדם חזק
ויודע מה אני רוצה מעצמי, אפילו לא מצמצו. רק אמרו לי "וואללה אחי, יפה לך כיפה…".
"זה היה ביום שלישי בבוקר, הגיע רביעי, עבר גם חמישי ובשישי אחר הצהרים אני
יוצא עם החבר'ה לשעתיים של גלישה בים, והם מדברים על זה שמחר צפויות לנשב
רוחות חזקות וזה אחלה יום לגלישה, ומעולה שזה ב בסופ"ש ככה הם יוכלו להנות מזה…
"אני משתתף בשיחה וזורם עם העניין, אבל אז אחד החברים שלי, רועי, תוקע בי זוג
עיניים ואומר לי: "מה נסגר יא אח??? אתה דוס או לא דוס? יש'ך כיפה על הראש,
אתה לא יכול לבוא בשבת לים… אל תגיד לי שהכיפה זה סתם קישוט?…".
גיא שואף מלוא ריאותיו אוויר, ואני רואה מזווית העין שהוא ממש חי את הרגעים
הללו פעם נוספת… "השמיים נפלו עלי!", הוא מתאר, "מה??? אני לא יכול ללכת
לים??? על מה אתה מדבר??? אני גר פה ליד, אני לא צריך לנסוע ברכב כדי להגיע
לים. זה ברגל שתהיה לי בריא!!!". "אבל רועי לא מוותר", תשמע, אח שלי שלומי חזר
בתשובה והוא לא הולך לים, גם לא ברגל. אין דבר כזה, דתיים לא שוחים בים בשבת
ולא גולשים. זה אסור, אני אומר לך, תשאל כל רב שאתה רוצה…".
מותר ללכת לים בשבת?
"חזרתי הביתה בריצה, צלצלתי לרב של בית הכנסת ואמרתי לו, כבוד הרב, תגיד מותר
ללכת לים בשבת? "הרב השיב לי, שלא. אסור ללכת לים בשבת, חוץ מהאיסור לנסוע
ברכב יש גם איסור לשחות בים, ובוודאי לגלוש עם גלשן שזה גם איסור של העברת חפץ
מחוץ לרשות היחיד, שזה אסור…
"סגרתי את הטלפון והרגשתי חסר ישע. בלי ששמתי לב הרמתי את היד, לקחתי את הכיפה
והורדתי אותה מהראש שלי… "מילא להיות דתי זה סבבה, ללכת עם כיפה זה נחמד,
לשמור שבת לא לנסוע ברכב זה עוד נסבל, אני מוכן לשלם מחיר על האמונה שלי.
"אבל לא ללכת לים??? זה כבר יותר מדי!!! אין מצב בעולם שאני מוותר על הים…".
"לא הלכתי לבית הכנסת להתפלל, ובארוחת שישי לא היה לי מצב רוח כמו בדרך כלל.
הייתי עצוב כזה, כל הרוח יצאה לי מהמפרשים…
"למחרת בבוקר קמתי, לקחתי את הגלשן, והלכתי לים. אף אחד לא יעצור אותי מלגלוש
ביום שבת שבו יש רוח מדהימה כל כך… "בדרך פגשתי את רועי ואת אביתר, שני חברים
שתמיד גולשים יחד איתי, והם ראו שהורדתי את הכיפה. רועי הסתכל עלי ואמר לי:
"לא חשבתי לרגע שלא תבוא. אין אותך אי אפשר לנתק מהים, אפילו אלוקים בכבודו
ובעצמו לא יכול לעשות זאת!
בום!!!
"הרגשתי שכל הגוף שלי מתכווץ…", מתאר גיא ומכווץ את גופו בתוך המכונית שלי,
כדי להדגים לי את עוצמת המכה שספג… "הקדוש ברוך הוא לא יכול להפריד אותי מהים?
איזה שטויות! הרי הוא יכול ברגע אחד להוציא לי את כל החשק ללכת לים, הוא יכול
לגרום לי לפגיעה פיזית חלילה וחלילה שתמנע ממני את היכולת ללכת לים, הוא יכול
לגרום לי להסתבך עם החוק וללכת לכלא לכמה שנים בלי יכולת להגיע לים.
"חסרו לו דרכים להפריד אותי מהים??? ברור שלא!!! אני הרי מאמין בו, בקדוש
ברוך הוא. אני מבין שהוא מנהל את העולם והוא מחליט מה יהיה ואיך זה יקרה…
"אלא מה? קשה לי לוותר על הים. אז קשה! אז מה? אני בעצם משתמש ברגליים
שהקדוש ברוך הוא נתן לי ברוב טובו וחסדו כדי ללכת לים בניגוד לרצונו!! עם הידיים
שלי אני סוחב את הגלשן, למרות שברור לי שהוא זה שנתן לי את הידיים האלו, והוא
לא רוצה שאסחב את הגלשן לים בשבת…
"עצרתי, עמדתי על מקומי כמה שניות, ולאחר מכן הסתובבתי לצד השני וחזרתי הביתה…
"הלו… לא לאיפה אתה הולך??? צעד רועי אחרי, "בוא הנה, מה קרה לך? שוב התהפכת???
"עצרתי, רק כדי להודות לו על כך שהאיר את עיניי:
"תודה לך רועי, תודה שעזרת לי להתגבר על הניסיון הזה, ולחזור חזרה הביתה.
אני ממהר אחי, יש לי תפילת שחרית להספיק בבית הכנסת, ואני צריך עוד להחליף
את הבגדים כדי שאוכל להגיע לבית הכנסת בבגדי שבת מכובדים, כראוי וכיאה
ליהודי שמאמין שהשבת היא מקור הברכה, ושהיא יום קדוש שקיבלנו במתנה
מאת בורא כל עולמים, באהבתו אותנו ובחמלתו עלינו". כבר הגעתי למחלף לטרון,
יא היה צריך לרדת כי הוא רצה להמשיך בכביש 3 ואני המשכתי לכיוון ת"א.
הוא פתח את הדלת, ורגע לפני שיצא מהרכב אמר לי: "רק שתדע, שעד היום
אני חולה על הים ובחופשות אני מבלה שעות רבות בים, אבל שבת היא מחוץ
לתחום. כי שבת זה יום של קדושה ומנוחה, ותאמין לי שהשבת שלי היום הרבה
יותר נעימה ומהנה מאותן שבתות שבהן הייתי מבלה בים מהבוקר ועד הלילה…
"היום", הוא מסכם, "אפילו אם יבוא רב גדול ויגיד לי שמותר לי ללכת לים בשבת,
אני לא אלך. זה כבר לא חסר לי. אני הרבה יותר נהנה לשבת בשולחן עם המשפחה
ולאכול את סעודת השבת בנחת, ולאחר מכן לנוח קצת וללכת לבית הכנסת ללמוד
תורה ולקרוא בתהילים… זה הרבה הרבה יותר כיף, וזה שווה יותר מכל בילוי אחר…".
וואו וואו וואו