כשדמעה קטנה ומתוקה גולשת מעיני, אני אומר לכם בהתרגשות רבה: רון הוא בחור מושלם

הרב ישראל ליוש מסביר את הנפלאות שהלימוד בישיבה מחולל באדם

כשדמעה קטנה ומתוקה גולשת מעיני, אני אומר לכם בהתרגשות רבה: רון הוא בחור מושלם

 

 

מה ההבדל בין פגישה עם חבר ב'לייב' לפגישה בזום…? הרי אתה מדבר איתו ורואה אותו בדיוק אותו דבר…?!

מה ההבדל בין לאכול במסעדה לבין 'לקחת הביתה'….? סוף כל סוף אתה אוכל ושבע…?!

מה ההבדל בין משחק כדורגל על המגרש למשחק במחשב…? בשניהם אתה משחק ונהנה…?!

כולנו בוודאי מבינים היטב את ההבדל בין פגישה עם חבר בלייב לבין פגישה בזום,

וגם חשים היטב את ההנאה באכילה במסעדה על פני האכילה בבית, למרות שהאוכל

הוא אותו אוכל ותוצאת השובע, תהיה אותה תוצאה…

ולמה אני חותר? במשך שנים רבות אנו מלמד ומוסר שיעורים בישיבת 'אהבת אהרן'

לבעלי תשובה בבני ברק. ישנם הורים וצעירים רבים ששואלים אותי למה בעצם כדאי

לנו ללמוד בישיבה ומה ההבדל בין לימוד בישיבה קדושה לבין לימוד בבית כנסת ליד

הבית. ולהם אני מסביר שאכן, גם כשלומדים תורה ליד הבית, בבית מדרש או במדרשיה,

המצווה היא ענקית, וההנאה היא גדולה, ואם נעסוק בקיום מצוות לימוד תורה גרידא, אולי

באמת אין הרבה הבדל, אבל ישנם הרבה דברים נלווים שמרוויחים כשלומדים תורה בישיבה…

 

אז מה זה ישיבה?

 

הישיבה איננה רק אוניברסיטה ללימוד תורה, הישיבה היא בית היוצר של

היצור הנבחר ביותר עלי אדמות. מעבר לתורה שנלמדת שם ברמה הגבוהה ביותר,

לומדים שם כיצד להתפלל וכיצד ללמוד הלכה, איך שומעים שיחת מוסר ואיך מבינים

שיעור תורה. ולא פחות חשוב מכך, גם העניינים הגשמיים נלמדים שם, כי יהודי מנהל

את כל אורח חייו עפ"י התורה, ובישיבה תלמד כיצד לעשות זאת. איך אוכלים ואיך ישנים,

כיצד משחקים, כשצריך מעט לנוח מעמל היום, וכיצד משוחחים עם חבר בדברי חולין…

כאמור, זכיתי למסור שיעורים בישיבת 'אהבת אהרן' לבעלי תשובה, בזכרוני אין ספור

דוגמאות של בחורים שהשתנו מהקצה אל הקצה, אחרי שבאו לישיבה.

אבל שימו לב למשפט הזה: לא אגזים אם אומר שאפילו הפנים שלהם השתנו, ככל

שהם היו יותר זמן בישיבה, היה אפשר לראות על פניהם עדינות וטהרה מיוחדת,

כי התורה מעדנת, אבל כשעושים את זה בישיבה, זה קורה הרבה יותר מהר והרבה יותר איכותי…

מה קרה לרון?

 

קחו את 'רון', נער צעיר שחזר בתשובה באמצע התיכון, את כל זמנו הפנוי השקיע

בלימוד תורה במדרשיה ליד הבית. מיד אחרי הלימודים בבית הספר, קפץ הביתה

לאכול משהו ורץ ללמוד תורה, והיה האחרון שיצא מבית המדרש בלילה. גם את

שעותיו הפנויות בתוך בית הספר היה מנצל ללימוד תורה, פעם עם עצמו ומידי פעם

אף היה מארגן שיעורי תורה לחברה מהשכבה…

הוא למד כל כך הרבה תורה במשך היום, שהיה קשה לשכנע אותו לבוא ללמוד בישיבה.

הוא גם חשש שאם יעבור ללמוד בישיבה, לא יהיה מי שיחזק את החברים מהבית ספר

ומהשכונה, אבל כבחור ממושמע, שלמד בתורה שצריך לשמוע בקול הרבנים, הוא החליט

להקשיב להם ולנסות, ומכאן ניתן לו לדבר…

 

"אני לא צריך לספר לכם על הקשיים שעברתי כשהתחלתי להתחזק, עם ההורים, עם המשפחה

המורחבת ועם החברים, ככל שהתחזקתי הקשיים גברו… היום אני יכול לומר לכם שהשלב

שהקשיים החלו להיחלש, היה כאשר נכנסתי לישיבה. זה אמנם לא קרה בבת אחת, בתחילה

מאוד חששתי ואולי יותר מכך לא באמת הבנתי למה זה כל כך חשוב, הרי אני לומד תורה גם

בשכונה ואפילו מחזק את החברה, אבל רק אחרי שדרכתי על מפתן הישיבה חשתי את השינוי שמתחולל בי…

"בראש ובראשונה, נרגעתי! פתאום כל סדר יומי מתנהל במשותף עם קבוצה גדולה של

בחורים שעוברים בדיוק את מה שאני עובר, אני כבר לא מתמודד לבד… הלבטים שלי אינן

רק שלי, וכולנו כקבוצה מודרכים ע"י ראש הישיבה, שמכיר ומנוסה באתגרים מהסוג הזה…

 

 

"הרבה שואלים אותו: 'מה למדת בישיבה שלא למדת במדרשיה…?' קודם כל, אין

מה לומר, בלי המדרשיה והרבנים שם לא הייתי כלום, ולא היה לי מה לעשות בישיבה.

אני חייב את כל חיי לראשי המדרשיה. אבל כמו שאני מעריך מאוד את המורה שלימד

אותי לקרוא, אבל זה לא אומר שאני ישאר אצלו כל החיים, כי גם הוא רוצה שאני יתקדם,

כך הרב במדרשיה, הוא לימד אותי מה זו תורה, אבל גם הוא רוצה שאתקדם, ואת

ההתקדמות הזו אפשר לעשות רק בישיבה…

 

למה מקנאים בי? רון

 

"את ההתקדמות שאני חווה על עצמי, חווים גם הוריי, והם פשוט תומכים בי.

הביקורת שלהם הפכה למחמאות, ואת מקומה של האכזבה שלהם ממני תפסה

גאווה גדולה. כדאי לכם לראות אותם משתתפים במסיבות בישיבה, הם הולכים

שם כמו טווסים פרושי כנפיים וגאים בילד שלהם, ולא נשכח שלפני שהייתי בישיבה

הייתי הילד המאכזב, זה שלא ישרת בצבא כראוי וזה שלא ילמד באוניברסיטה…

"והחברים… כן, גם הם מפרגנים, נכון הם הפסידו אותי, אבל הם מבינים שהרווחתי

את עצמי. לפני שהגעתי לישיבה, הם נורא כעסו שהעדפתי את שיעורי התורה מהבילוי

איתם, כי בעצם הייתי חלק מהם, ובחרתי להתנזר מהם, סוג של גאווה כזו… אבל כשאני

בישיבה, הם כבר לא כועסים ולא מצפים שאבוא איתם, הם מבינים שאני באטמוספרה

אחרת, הם רואים לפניהם יצור חדש, משובח יותר איכותי יותר… אני מרגיש שחלקם אפילו מקנאים בי…"

עד כאן דבריו של רון… וכמי שהכיר את רון מעט לפני כניסתו לישיבה, ואף ליווה אותו

בתחילת דרכו בישיבה, ועתה זוכה ללוות אותו בדרכו לבנות את ביתו עם רעייתו, אני

אומר לכם בהתרגשות רבה, כשדמעה קטנה ומתוקה גולשת מעיני: "רון הוא בחור מושלם

מכל הבחינות, בתורה, ביראת שמיים ובמידות טובות… אני לא רוצה לחשוב כיצד רון היה

נראה בחתונתו אילולא היה בא לישיבה… סביר להניח שהוא היה שומר תורה ומצוות ואפילו

לומד הרבה תורה, אבל כיום הוא 'בחור ישיבה', הוא נזר הבריאה, הוא עונד על ראשו את

הכתר הנאה והמרשים ביותר בעולם, כתר תורה המונח בקרן זוית כל הרוצה יבוא ויטלנו….

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.