אני מדבר עם אנשים שלא מכירים אותי בטלפון, והם מעצמם שואלים אותי, "תגיד, אתה חרדי?

העיתונאי מאיר ברגר, על הדיווחים הפוליטיים, עבודתו ולימודיו בישיבה

אני מדבר עם אנשים שלא מכירים אותי בטלפון, והם מעצמם שואלים אותי, "תגיד, אתה חרדי?

ישראל וייס

 

העיתונאי החרדי ר' מאיר ברגר, מבלה רבות בין מסדרונות הכנסת. ככתב

פוליטי כבר שנים רבות, יש לו היכרות קרובה עם רבים מהמחוקקים בפרלמנט

הישראלי, ובאמתחתו סיפורים משעשעים ומרתקים אודות ההיתקלויות שלו

בח"כים ובשרי הממשלה, בזירות השונות. אבל לפני שהוא מגדיר את עצמו

ככתב פוליטי, ולפני שהוא מגדיר את עצמו כעיתונאי, ברגר מגדיר את עצמו

בראש ובראשונה כבוגר ישיבה.

"הישיבה משפיעה עליך לכל החיים", הוא אומר. "אתה יכול להיות עיתונאי או

נגר, אתה יכול להיות עורך דין או נהג משאית, זה לא משנה לאיזה כיוון תפנה

ובאיזו מלאכה תעסוק, אם באת לשם אחרי כמה שנות לימוד בישיבה, אתה

תעשה את זה בצורה שונה, עם גישה אחרת, יותר מעודנת, יותר איכותית,

יותר דתית…

  • מה בעצם נתנה לך הישיבה בחיים?

"לימודי ליבה יש בהם ערך חשוב", אומר הרב ברגר, "אף אחד לא מזלזל בלימודי

מתמטיקה או הנדסה, גם לא בלימודי כימיה ובלימודי היסטוריה. כל הלימודים

חשובים מאוד, ובזכות המקצועות הללו אנחנו נהנים מרפואה מודרנית, מתעשייה

מפותחת, מהייטק ברמה גבוהה ועוד ועוד.

"אבל התרומה של הלימודים בישיבה היא גדולה לאין ערוך, ובמיוחד בשנות העשרה,

ובתחילת שנות העשרים. גדולי ישראל מאז ומעולם ראו לנכון לייעד את השנים הללו

להיבט החינוכי, הלימודי, הרוחני. "בשנים הללו נפש האדם מתגבשת, הנער מגבש

ומלטש את זהותו. לכן גדולי ישראל מאז ומעולם חשבו שבשנים הללו נכון שצעיר יהיה

בישיבה שמוקדשת כל כולה לימוד רוח, לימודי יהדות, שם מתעצבת נפשו הרוחנית.

" אני באופן אישי, כעיתונאי, אני חשוף לרוחות המנשבות בחוץ, אני מקשיב לנאמר

במסדרונות הפוליטיים והחוץ פוליטיים, אבל אחרי הכל אני בן ישיבה, והגיבוש של

האישיות שלי שנעשה בשנות הישיבה, מאפשר לי להתמודד בצורה אחרת עם כל

מה שאני רואה ושומע".

 

  • אתה חושב שזה שלמדת בישיבה הפך אותך לעיתונאי אחר? אולי אפילו עיתונאי טוב יותר?

"אני לא מתייחס לחלק המקצועי שכמו כל מקצוע צריך ללמוד אותו

ולצבור ניסיון, אבל חלק מהעיתונאות, במיוחד בפוליטיקה, נוגע להרבה

מאוד יריבויות בין גושים פוליטיים ובין ח"כים ממפלגות יריבות או מאותה

המפלגה. "הדיווחים הפוליטיים נגועים לא פעם, ואולי אפילו ברוב המקרים

בלא מעט רוע, זלזול, לגלוג, תככים ומזימות, לשון הרע ורכילות. דברים

שלא קשורים בכלל לעבודתו של הח"כ או לרמת המסירות שלו לציבור. ובכל

זאת הדברים הללו מדווחים, לשם המציצנות והרכלנות. כבוגר ישיבה, אני

כמובן מסנן יותר את התוכן שמגיע אלי ובעיקר את זה שיוצא ממני. לא כל

דבר אכתוב, גם אם הוא יביא לי יותר רייטינג. כלומר, אני בהחלט חושב

שעובדת היותי בוגר ישיבה, תורמת לכך שאני מתנהג בצורה אחרת גם

עיתונאי, וזה נכון לכל מקצוע או מעמד אחר בחיים".

 

  • את הילדים שלך אתה שולח לישיבה?

"בוודאי. מה השאלה בכלל!!!

 

  • למה בעצם?

"יש כאלו שיגידו לך שהם שולחים את הילד לישיבה כדי שיהיה תלמיד

חכם מופלג ואולי יזכה להיות רב גדול או ראש ישיבה. הלוואי! זו משאת

נפשו של כל הורה, שהילד שלו יצליח בתורה ויגדל ביראת שמים. מי

ייתן ותתגשם המשאלה הזאת!!! "אבל אני רוצה לומר משהו מעבר לזה.

גם אם הבן שלי לא יהיה רב גדול, גם אם הוא לא יהיה תלמיד חכם מופלג,

אני עדיין רוצה שהוא יהיה בוגר ישיבה. כי בישיבה נפשו תתעצב, כמו

שאמרתי על עצמי, זה נכון גם לילדיי. "הנה, קח דוגמה אני מדבר עם

אנשים שלא מכירים אותי בטלפון, והם מעצמם שואלים אותי, "תגיד,

אתה חרדי?", אני שואל אותם איך אתם יודעים? מה התשובה שלהם?

שומעים עליך! מי שלמד בישיבה נשמע אחרת, הדיבור שלו מעודן יותר,

השפה שלו נקייה יותר. אני לא אומר את זה כדי להתנשא על אחרים חלילה,

ממש לא. אני אומר את זה כי אחרים הם אלו שאומרים לי את זה. זאת

מציאות קיימת. תנסו בעצמכם לנהל שיחה עם בוגר ישיבה ותשמעו שהוא

נשמע אחרת. "על אחת כמה וכמה שאני כבוגר ישיבה, יכול לזהות אדם ולדעת

אם הוא למד בישיבה או לא, ואפילו אם הוא אדם דתי ואולי גם חרדי עם כיפה

וזקן וציצית והכל, אם הוא לא למד בישיבה, אפשר לראות את זה עליו, לשמוע

את זה בסגנון הדיבור שלו, כי ישיבה זה לא רק מוסד לימודי, זה בראש ובראשונה

מקום שבו מעניקים לך נשמה של בן ישיבה, אישיות של בן ישיבה".

 

  • חלפו כשני עשורים מאז סיימת חוק לימודך בישיבה, יש איזה זיכרון
    שאתה מתרפק עליו גם היום, שנים רבות אחרי, שאתה ממש מרגיש
    געגוע לאותם רגעים בישיבה?

"קודם כל אני גאה לומר שאחרי שסיימתי את הלימודים בישיבה המשכתי ללמוד

בכולל אברכים במשך שש שנים, לצד עבודה חלקית. כשהמשפחה התרחבה

נאלצתי לצאת לעבודה אבל אני קשור לתורה הקדושה עד היום, זכיתי לסיים את

הש"ס פעם אחת ואני עכשיו עמל על הסיום השני בעזרת ה', בסדר קבוע ויומיומי

של לימודי 'הדף היומי'. הרגעים שלי עם הגמרא, הם רגעים מאושרים ושמחים מאוד

ואני לא מוותר עלים בשום מקרה "ולגוף השאלה אני לא אנקוב באירוע ספציפי שאותו

אני זוכר במיוחד, אני רק אומר שמה שנחרט בזכרוני זה ההווי.

"למדתי בישיבת בעלזא, ההווי החסידי היה מאוד מאוד חזק שם. רוחניות יש

בכל ישיבה, אבל במקרה שלי אני למדתי בישיבה עם הווי חסידי במינונים מאוד

מאוד גבוהים, יש לזה הרבה מאוד משמעויות. אני זוכר את ההשתתפות הקבועה

בטישים החסידיים, את הישיבה בצוותא עם החברים לשעות של שירת נשמה

ועוד ועוד. היום אני נשוי ועובד, יש לי פחות יכולת להשתתף בכל האירועים של

החסידות. אין ספק שבשנות הנעורים זה היה הווי בעצימות מאוד גבוהה, וזה

מה שזכור לי מאותם שנים כמשהו שבהחלט אפשר להתגעגע אליו בערגה של ממש".

אותי

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.