אני נמצא בבית קפה עם משפחתי ובאמצע ברכת המזון שואלים אותי משהו, מותר לענות?

ואם זה חבר או אח, מותר לי לענות?

שאלה

שלום רב,

אם אני נמצא בבית קפה עם משפחתי (שהם לא יודעים שאני מתחזק חוץ משיעורי תורה שהם יודעים) ובסוף הארוחה אני מברך ברכת המזון (דרך האתר שלכם, בשקט שהם לא שומעים אבל אני שומע את עצמי) ובאמצע הם שואלים אותי משהו. מותר לי לענות? ואם זה חבר, אח, מותר לי לענות? ואם נניח המלצר בא ומביא משהו על חשבון הבית (קורה הרבה) ואני באמצע, מותר לי להודות לו? ואם נניח אחרי שקראתי ברכת המזון, מביאים משהו על חשבון הבית שדורש ברכה אחרונה, מה עושים?

תודה

 

תשובה

דניאל שלום וברכה

תודה לקל זכית להתחזק ולהתקרב לבורא עולם, והנך עושה בחכמה רבה שהנך מתקדם שלב שלב.

בעקרון בזמן ברכת המזון אין לענות עד אמירת 'אל יחסרנו' בסוף ברכה רביעית, לפני תחילת הרחמן.

אך מכיון והנך בשלבים הראשונים והתורה מלמדת אותנו ללכת שלב שלב, אם הנך מרגיש שאם יחשף לבני המשפחה העובדה שהנך מברך, הדבר יגרום לנסיגה, אפשר לסמוך על השיטה הסוברת שבין ברכה לברכה ניתן לענות לשאלה. [גם לשיטה זו אין ליזום שאלה, ואין לענות במקום שאין צורך]. ובצירוף לכך שאם יש דבר המפריע לכונה, ואין ברירה אחרת מותר להפסיק כדי לסלק את המפריע.

בעזרת ה' בהמשך תוכל להקפיד שלא להפסיק כלל בברכת המזון כפי שנפסק להלכה.

בגדול אם זה אפשרי עדיף לדחות את השואל בתנועה עם האצבע של רגע אני באמצע באיפון, ולהמשיך לברך, ואח"כ לחזור לשואל בחיוך רחב הייתי באמצע לקרוא משהו אישי חשוב, מה רצית?

או לחלופין כל פתרון יצירתי אחר, לפי הענין.

לגבי מלצר תוכל להודות לו אח"כ, וכיון שהוא פחות מכיר אותך תוכל להתנצל שהיית באמצע לברך, ואם זה לא שייך מסיבה כלשהו ניתן פשוט להודות לו בחיוך רחב בלי מילים.

חשוב לזכור כי ברכת המזון הוא מצד אחד משהו מוסרי אנושי להודות לאלוקים על האוכל, ומצד שני הוא סגולה ידועה ומוכחת לפרנסה בשפע.

אסיים בסיפור מרתק:

יש יהודי ניצול שואה בירושלים שסיפר שבצעירותו בפולין הוא שמע דרשה מהרב מאיר שפירא ראש ישיבת חכמי לובלין ומחולל הרעיון של הדף היומי, שבו הוא הביא את המקורות שאדם שמקפיד על ברכת המזון זוכה למזון בשפע כל חייו, וקיבל על עצמו לדקדק בברכת המזון. יהודי זה מספר שמאז כולל בשנות השואה האיומות הוא מעולם לא סבל ולו ליום אחד ממחסור במזון. הוא אמנם נלקח למחנות ככל יהודי עירו. אך בכניסה למחנה היהודים עמדו בתור שבו הנאצי ימ"ש שאל אותם מה מקצועם, הוא היה חסר מקצוע ורעד מפחד, ולכן נשא תפילה וביקש כל ימי הקפדתי על ברכת המזון, אלוקים עזור לי גם במקום הנורא הזה, איך שהוא מסיים יהודי מאחוריו לוחש לו 'תגיד שאתה טבח מקצועי ואני העוזר שלך', היהודי אכן אמר לנאצי ימ"ש שהוא טבח מקצועי וזה העוזר שלו, ושניהם נשלחו למטבח. במשך כל שנות שהותו במחנה הוא עבד במטבח, העבודה היתה יחסית קלה, והייתה לו גישה חופשית למוצרי מזון והוא מעולם לא סבל מרעב, ולהיפך בדרך קבע הוא היה מגניב אוכל לחבריו היהודים.

כמובן שהוא היה נראה שונה משאר האסירים בכך שהוא היה מלא, הנאצי האחראי על המטבח יום אחד שם לב לעובדה זו, ואמר לו שזהו הסיפור נגמר, אתה מדי שמן כאן במטבח, הוא לקח אותו לשטח ריק בצד המחנה, ואמר לו או ששאתה חופר כאן בידך ובציפורנך בור של 2 מטר על 2 מטר בעומק 2 מטר, תוך שעה, או שאתה נשלח למשרפות עכשיו. היהודי נשא שוב עיניו לשמים, והתפלל 'כל ימי הקפדתי על ברכת המזון אנא עזור לי לשרוד גם כעת'. עם סיום תפילתו עבר במקום פולני אנטישמי עם עגלה מלאה סלק בצל וגזר בדרך למטבח המחנה, הפולני ראה את היהודי, והחל לקללו 'ז'יד מסריח' בעודו זורק עליו ירקות מתוך שנאה עיוורת, וממשיך בדרכו.

שתי דקות לאחר מכאן עברו במקום קבוצת שבויים פולנים מורעבים שחזרו עם מעדרים על הגב, הם ראו את היהודי עם ערימת הירקות לצידו, ובקשו ממנו מהירקות, היהודי השיב להם שהוא מוכן לתת להם באם הם יחפרו כאן בור 2 מטר על 2 מטר בעומק 2 מטר. הקבוצה הסכימה בשמחה, ותוך כמה דקות הפועלים בעזרת המעדרים חפרה את הבור, טרפו את הירקות, והמשיכו בדרכם.

היהודי ישב ניחוח ורגוע על יד הבור מחכה לנאצי שישוב, לאחר שעה בדייקנות גרמנית הגיע הנאצי ועמד נפעם, 'כיצד עשית זאת, אלוקים שומר עליך', ולא ידע עד כמה הוא צודק. ומאז נמנע האחראי הנאצי מלהציק לו ואף פחד מכוחו העל טבעי, וכך שרד את שנות השואה האיומות עד לרגע השחרור.

בהצלחה רבה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה :)

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.