"רבנו, היית ענק שבענקים וננס שבננסים"

אלפים, בראשות גדולי ישראל, רבנים ותלמידים, השתתפו במסע הלוויה של הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב בנתיבות. גם זקני העיר נתיבות, וישנם כאלו לא מעטים, לא זוכרים יום אבל שכזה.

אלפים, בראשות גדולי ישראל, רבנים ותלמידים, השתתפו במסע הלוויה של הגאון רבי יששכר מאיר זצ"ל ראש ישיבת הנגב בנתיבות. גם זקני העיר נתיבות, וישנם כאלו לא מעטים, לא זוכרים יום אבל שכזה.

קהל אלפים, בראשות גדולי ישראל, הדרים לעיר נתיבות, שהתעטפה באבל, כדי ללוות את מי שהיה 'אבי הדרום' למנוחת עולמים • המספידים, שחנקו את הדמעות, דיברו על מי שרגליו היו נטועות בקרקע, אך ראשו העפיל לגבהי מרומים.

עולם התורה בעיר, שנבנה כולו בעשר אצבעותיו של ר' יששכר, ספג מכה אנושה. מכה ממנה יתקשו התלמידים הרבים – להתאושש. המציאות לפיה המוסדות והקהילה החרדית בעיר יצטרכו מהיום ואילך להתמודד עם החיים ללא הדמות המשמעותית ביותר בחייהם – ניכרה בדמות אלפי הדמעות שניגרו מהעיניים הרותחות של המלווים.

לאחר שעות ארוכות של התכנסות בהיכל הישיבה בעיר, ליוו האלפים את מיטתו בדרכו האחרונה לבית החיים בעיר נתיבות, כך על פי בקשתו בעודו בחיים.

רב הקהילה החרדית בנתיבות, הרב שמואל מונטג, ספד לר' יששכר מאיר ואמר: "איך אפשר שמורנו, 40 שנה ועוד חמשה חודשים בדיוק, עמד והרביץ תורה ויראה מעל עמוד זה וכעת אנחנו עומדים כאן כמי שאינו ראוי להיקרא תלמידו ולדבר עליו.

"מה שברור שזכינו שהראש ישיבה שלנו היה דומה ל"מלאך ה' צבאות" לפי כל הפירושים שנאמרו.

מלאך בניגוד לאדם, אדם יש לו גוף ויש לו נשמה, המלאך אין לו גוף.

"לראש ישיבה שלנו אני לא יודע אם אפשר לקרוא שהיה לו גוף.

"מסופר שפעם בא תלמיד מהישיבה של החתם סופר והודיע לו כי הוא מתכוון לעזוב את הישיבה וללמוד אצל רב אחר. אמר לו החתם סופר: "נכון שהרב ההוא הוא ענק ואני ננס. אבל ההבדל בניהם הוא שהענק רואה למרחקים מה שאדם רגיל לא רואה. אבל הענק לא רואה מה שנעשה מסביב לרגליים אבל הננס כן רואה.

"ראינו כל העשרות שנים ענק שבענקים וננס שבננסים. ענק בתורה, איזה עמקות, השיעורים שלו, השיחות שלו, ההשגות שלו, עד איפה הגיעה המחשבה שלו, לאיזה גבהים ולאיזה עמקים.

"כל מי שזכה, יודע במה מדובר. וכל מי שלא זכה לשמוע בע"פ שיפתח את הספרים. איזה לימוד ואיזה מחשבה. על כל מאמר אחד בספריו צריך לשבת כמה ימים.

"כל המציאות שלו הייתה הישיבה והבחורים" המשיך הרב מונטג בהספדו. "לא שייך בכמה דקות ספורות אפילו את אפס קצהו של הדמות הזאת, ראש הישיבה", סיים בבכי מר.

ראש ישיבת מיר ברכפלד ר' אריה פינקל ספד גם הוא: "אבי אבי מורי רבי. מורנו ורבנו.

"כל דיבור שלו בתורה וביראה היו כמאה של אחרים בגלל שהיה הרבה בצער. הקדושה של ר' יששכר הייתה קדושה שאין לשער.

"פעם הייתי בבית הכנסת, לפני בערך 20 שנה, ושמעתי את הספדו של ר' יששכר על אברך, מתמיד גדול שנפטר בירושלים.

"ר' יששכר התחיל את ההספד וסיפר כי הוא בא מביתו של הראש ישיבה של הגראי"ל ושאל אותו "למה לא עושים יום תפילה לצרות שגוברות וסובבות מכל צד את עם ישראל?".

"אז הראש ישיבה ענה לו: "זה לא יועיל". והסביר לו כי "אין בתוכנו אחדות והכול מחלוקת. כל אחד רוצה רק את שלו. ובצורה כזאת אין הקב"ה מקבל את תפילתנו. ואז הוא פרץ בבכי גדול…".

[מתוך אתר בחדרי חרדים]

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.