1/26

קובי!!! יא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאת: מענדי

מכירים את החבר'ה השרוטים האלה, שמה שהם רק לא יגידו, כולם נשפכים על הרצפה מצחוק?

הם תמיד באים לך כזה באמצע, בוהים בך בפרצוף תמים של עגל בן יומו, ואז זורקים לחלל האויר את המשפט הכי לא צפוי, ותַּ'ה אפְפַּּם לא יודע אם הוא משחק אותה, או שדווקא הפעם לשם שינוי הוא אשכרה מתכוון ברצינות.

אני קורא להם ה'הפוכים'. זה ביטוי כזה שהמצאנו לתסמונת הזו, עוד בימי הצבא העליזים, כשהיינו צעירים… זה הולך בערך ככה, בואנ'ה אחי, מה תַּ'ה הפוך?, עוד שניה אני מתהפך עליך בהפוכה של ההפוכה… זה הלו"ז פלוס מינוס, הבנתם תַּ'רעיון?

קובי, חבר שלי, הוא בדיוק האב-טיפוס של התסמונת הזו, יותר נכון, הוא משתדל כל יום להמציא את התואר הזה מחדש, רק בכיוון ההפוך…

תכלס', ערב חורפי אחד, קפצתי לבקר את קובי בדירת מחסן שלו ששוכנת כבוד בסוג של חניון תת קרקעי, וכבר מחוץ לדלת, איפה שאני קבוע מתחיל להרגיש תַּ'צחנה של הבירה מעורבת בריח של ספק טחב ספק זיעה, אני שומע תַּ'בן אדם שואג – יש! יש! יש!

איך אני אוהב אותך ריבונו של עולם, איך פינקת אותי עכשיו עם הרעיון הגאוני הזה! איך?! יש! יש!

אני פותח תַּ'דלת של המחסנון, ומגלה את קובי עושה סלטות על המזרון, תוך כדי שאגות קרב, ובו ברגע שהוא מגלה אותי, (תוך כדי הסלטה הוא זיהה אותי מהחלל בין הרגלים בהפוכה) הוא שש לעברי, "וואי, אך באת לי טוב עכשיו, אחי, אין דברים כאלה, יֹואוווווווּ".

  • מה כבר קרה הפעם?

תקשיב אחי, נכון כבר חודש שלם שאני שובר תַּ'ראש אחי, אבל מַזֶה שובר אחי, מפוצץ. מפוצץ פיצוצים אחי, והשאלה מנקרת במוחי בימים, ולא מניחה לי לישון בלילות – "מה אני הולך להתחפש השנה בפורים???"

  • ברור אחי, אין אחד בשכוּנה (במלעיל) שעוד לא שמע ממך על זה.

יופי. אז הנה עכשיו, תוך כדי שאני חולם על המזרון, עם הנרגילה ביד אחת, הפה פתוח מוכן להסניף שליכטה, ופתאום! בום! נפל לי רעיון אחי, גאוני אחי, גאוני!, רק משיח בעצמו היה יכול לחשוב על רעיון פגז כזה.

  • נו בא נשמע, מה הרעיון?, אני שואל את קובי, ובלב כבר מתכונן לגרוע מכל.

תקשיב, זה הולך להיות תחפושת אחי, גם מקורית, גם פשוטה להכנה, גם לא עולה כסף, והכי חשוב – כל המדינה הולכת לדבר על זה! כל המדינה! שמעת?! זה יעיף ת'שמים, ירוץ ברשת בטירוף, אין דברים כאלה יֹואווווווּ.

  • נו, מה כבר? מה? שדר אלי, אני עושה לו בחוסר סבלנות משווע בשילוב של סקרנות בוערת.

סבלנות אחי סבלנות, תיכף תשמע הכל, אל תדאג! אתה הראשון שאני מגלה לך, אתה, חבר אמיתי אתה.

  • אוקיי, עַלֶק חבר אמיתי, בוא נשמע כבר, דַבֶּר צפוף דבררררר.

אוקיי, תקשיב טוב למה שאני הולך להגיד'ך עכשיו, למה כזה רעיון, זה רק פעם באלף שנה יורד פה לעולם, תַּ'מבין מה אני אומר'ךַ?

  • כן. אלף שנה קטן עליך, חַמשְרֶ'ה אלף לפחות!…

ובכן. בבוקר של פורים, אני קם בבוקר, שם עלי חולצה, שם גם תַּ'ג'ינס,

  • נו ו – ?, תיכף תגיד לי גם מתחיל לצחצח שינים, אה, בעצם תַּ'ה לא יודע מַזֶה בכלל…

שניה אחי, תקשיב, עכשיו אני מגיע לפַּאנְצ'!

אז שוב, אני קם לי בבוקר ככה בפַנַאן, מלביש חולצה וג'ינס, ואז, שים לב אחי, כאן אני מגיע לפּואנטה, ואז אני עושה שינוי קטן שעושה את ההבדל בענק אחי בענק.

  • לגמרי, אני איתך… רק תגיד כבר מה.

אני לוקח את הגופייה שלי, ומלביש אותה מעל החולצה, כמו כן גם תַּ'בוקסר (זה האהוב עלי, הירוק עם הלבבות האדומות) אני שם אותו מעל המכנסיים שלי, וזהו אחי. תחפושת מושלמת! פורים זה "ונהפוך הוא", לא?!

  • אני, לוקח לי איזה שישים שניות לעכל את הרעיון הקרוע הזה, שרק מוח קודח כמו זה של קובי יכול להפיק, רק חולה כרוני בתסמונת ההפוכים יכול לחשוב על זה, וביינתים קובי ממשיך לנאום לי.

לקינוח אני לוקח פוליגל (יש לי מעל המזגן חלון שלי) מקשקש עליו בענק (עם הטוש של רחמים השכן מהירקות) "ונהפוך הוא", קושר את זה על הגב שלי (אפשר עם השרוכים) שם תַּ'כובע ליצן (שיש לי עוד משנה שעברה) לוקח את הבקבוק ויסקי ששמרתי לי במקפיא של המכולת (וואלה, מקווה שאַפְחַד לא הרים לי אותה) גומע את זה בשלוק אחד ארוך, ויוצא לכבישים אחי, מסטווווּל, אַה? איזה שמחת פורים זה הולך להיות אחי, אַה? אפשר לקח גם תַּ'קריוקי של שגיא (אני אשבע לו בְּאימַשְלי, שאני לא שובר לו אותה עוד פעם) שם את דודו פארוק בפול ווליום, וזהו. מה יותר טוב מזה, אה? מה תַּ'אומר על הרעיון אחי, אַה? "ונהפוך הוא" מושלם, אַה? כמה פשוט ככה גאוני!… תן קִיף. תןןןןן.

  • אני לוקח נשימה ארוכה, ועוד אחת ארוכה, בסוף עם עינים מפלבלות למחצה אני פולט לו –

"קובי!!! יַא הפוך אחד! אתה התהפכת לגמרי? או שלקחת את הכדורים בכיוון ההפוך???

מאיפה הבאת את הרעיון ההזוי הזה? אלוקים אדירים, יֹואוּ, אני מסוחרר!".

הבנתם חברים, זה קובי. חבר שלי. תכירו…

אבל עכשיו ברצינות, חברים, איך אִימַשְלי אומרת – "בנימה אישית". כן, בנימה אישית יַעַנוּ.

עוד שבועיים פורים, ויש ענין גדול של "ונהפוך הוא", להפוך את הכל, הפוך על הפוך על הפוך.

ויש גם ענין לשתות יין, 'עד דלא ידע', וכרגיל, "נכנס יין יצא סוד", האלכוהול נספג והכל מתחיל להישפך החוצה, בלי המסננת הרגילה שעוצר את מה שאסור לגלות יַעַנוּ, כמו שנאמר "כל האמת בפרצוף"…

ואתם יודעים מה? חברים.

אז מתגלה בשיא היופי, ההבדל בין יהודי לגוי.

למה איך נראה נניח אוקראיני מסטול? איך נראה צרפתי מסטול? מתנדנד עם הוודקה, צוחק צחוק חלול, וצועק לך, "קום און, קום איהר, יו פא—- מן…"

אבל איך נראה יהודי ששתה קצת (קצת יותר מידי) לכבוד שמחת פורים?

"בוא אחי בוא, תן חיבוק אחי, תןןןןןן. תַּ'ה אוהב אותי? כן? בטוח? למה, אני לא כל כך… חחחח. סתאאאם. נראה לך? אני חולה עליך! מת עליך! אחי. תן. תן עוד חיבוק. תתמסר אחי תְּ'מַסֶר, מה תַּ'ה בורח לי באמצע החיבוק יַא שְׁכֶּנַזִי אחד! וואי וואי וואי איך אני מאוהב בך, אין דברים כאלה, יֹואווווווווּ.

אז תקשיבו חברים. בפסוק המקורי במגילת אסתר כתוב – "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם"

עכשיו, מי זה השונא הכי הגדול שלנו, אבו מאזן? נסראללה? חמינאי? עזבו, אלה קטנים עלינו.

השונא הכי גדול של כל אחד ואחת מאיתנו, זה מי שהתורה הכתירה אותו בתואר המפוקפק הזה "שונא" (יחד עם שבעה שמות נוספים שיש לו) וזה כמובן מיודעינו ה"יצר הרע".

זה כתוב בגמרא, חברים, זה לא אני המצאתי…

הוא השונא הכי גדול שלנו, הוא מתחנף אלינו בזמנים הטובים, מפתה אותנו לבוא איתו לקִיבִּינִימַט, ובסוף מעיף אותנו לאלף עזאזל, וצוחק עלינו כל הדרך, איזה פתיים אנחנו.

ופורים זה הזמן של "ונהפוך הוא", "אשר ישלטו היהודים המה – בשונאיהם"! בפורים אנחנו שולטים בשונא שלנו, וזה דווקא על ידי שאנחנו משחררים את השליטה קצת, מתמסטלים קצת, ואז מתגלה האמת.

עכשיו, בינינו, מי זה היצר הרע הזה? איזה שד וירטואלי שמסתובב עם חרב ארוכה וקוטל אנשים? אולי גם זה נכון. אבל אנו מדברים על היצר שמסתתר בנו, זה שנולדנו איתו, ואנו מתים איתו. הלב שלנו מחולק לשתי חלקים, צד ימין זה נשמה טהורה שרק כמהה וכוספת להתקרב לאבינו שבשמים.

וצד שמאל – וואי וואי מה שהולך שם, סַפַארי שלם… שבעים סוגים של חיות רעות, כל יום קופץ איזה נמר אחר או שימפנזה אחרת… יום אחד בא לי ככה, יום אחר-כך בא לי הפוך, בבוקר לא יוצא מהמיטה, בדיכאון. בערב בפוּל אנרגיות אוֹבר אוֹבר, לא מצליח לישון.

מה שחשוב זה לזכור את המטרה שלנו, שבחג הפורים אנו שותים קצת יין, קצת יוצאים מהדעת, מתמסטלים. אבל לא כדי לתת ביטוי ליצרים אפלים ונמוכים, שנדבקו בנו מהאוקראינים והצרפתים, וכל תועבות אומות העולם. אלא אנחנו צריכים מה שנקרא, קצת 'לצאת מהסרט', לצאת מהבועה היבשה של היומיום שמסתירה מאיתנו את האמת הפנימית.

וקצת לתת לנשמה הטהורה להשמיע את קולה ממעמקים, לרצון האמיתי שצף ומבעבע, מהמקום הכי טהור בעומק הנשמה שלנו, הרצון שכוסף וזועק בדממה שחזקה יותר מכל הרעמים שבעולם –

"אבאאאאא!!! אני אוהב אותך!!! קרב אותי אליך! קרב אותי אל הקדושה! אני רוצה אבא!

תאמין לי, אני רוצה לשוב אליך! נמאס לי כבר מכל החארטות, אני מת רק לבוא אליך, אבא יקר!

זה הזדמנות של פעם בשנה! חברים. הזמן הנשגב הזה של פורים, עם המצווה הנדירה והמיוחדת הזו – להשתכר! נצלו תַּ'מומנטום, ידידיי!

כי לא כל יום זה פורים —

הבנתם? הבנתם!

אז הֶפּי הֶפּי פורים שיהיה לכם

ביי. אוהב אתכם J

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.