1/22

סיפור מדהים על מסירות הנפש של האדמו״ר רבי משולם פיש מטָהָש זצ"ל לשמיעת המגילה

סיפור קריאת מגילת אסתר מתוך מסירות נפש של האדמו"ר רבי משולם פיש  מטָהָש זצ"ל כפי שסיפר הרבי עצמו, באחד הסעודות שערך ביום הילולא של זקנו, אשר לזכות כוחו הגדול זקף את הצלתו והישרדותו המופלאה.

מאת : הרב אברהם פוקס

 

בשנות הזעם בשואה, בכ"ב בכסלו אושפז הרבי בבית החולים בעיר קאשוי שבסלובקיה, לאחר מתן שוחד לרופא הצבאי כדי שיעיד כי מצבו הרפואי הרעוע אינו מאפשר לשולחו לחזית ויש לשולחו לבית החולים, ובכך נצל מהעברתו ללחימה בחזית מול הרוסים. לחימה שהיתה כרוכה בגזר דין מוות כמעט באופן ודאי.

גם בתקופה קשה זו הקפיד הרבי על קיום מצוות ועבודת ה' במסירות נפש.

היה זה בשעות אחר הצהריים של ערב יום הפורים, כאשר הרבי, שעדין היה מאושפז בבית החולים, ביקש לצאת כדי לשמוע קריאת מגילה. מכיוון שכל מתחם בית החולים היה מרושת בגדר תיל נבצר ממנו לברוח, אך הרבי הצליח לגלות פרצה קטנה; חלק מהגדר חלף על גבי אגם מים. הרבי הביט אנה ואנה, ומשהבחין כי השטח סטרילי – נכנס למים, ותוך דקה כבר היה בחוץ. הוא פתח בריצה לעבר העיר, אך לרוע המזל הבחין בו קצין, שפסע באותה שעה ברחוב. הקצין הבין כי הצעיר נמלט מבית החולים, והחל לצעוק אחריו: "עצור, עצור". אבל הצעיר לא שעה לקריאות, אלא הגביר את קצב מנוסתו. הקצין החל לדלוק אחריו, והרבי המשיך לרוץ ולרוץ, עד שהגיע לקצה העיר. שם נקש הרבי על דלת ביתו של אחד התושבים היהודים, וביקש כי יניחו לו להיכנס ולהסתתר מפני הקצין הרודף אחריו. לבו של היהודי התמלא חמלה והוא הורה לרבי, חרף הסכנה שבדבר, להיכנס ולהסתתר תחת המיטה.

אבל הקצין הרודף, שלא אבה לתת לטרף לחמוק מידיו, הבחין מרחוק כי הצעיר נכנס לבית כלשהו… דקות ספורות לאחר מכן הוא הלם בכוח על הדלת, ודרש לדעת אם נכנס לכאן צעיר כלשהו ברגעים האחרונים היהודי הכחיש, כמובן, מכל וכל, והקצין הסתלק מהמקום והמשיך בחיפושיו. אך לאחר מספר רגעים שב הלה לבית בפנים חמורות סבר, "אני בטוח שהנמלט מסתתר אצלך", אמר, "אם אמצא אותו כאן, בניגוד להצהרתך, רע ומר יהיה סופך". הרבי, ששמע את האיום ממקום מחבואו, החליט כי לא יסכן את בעל הבית. באומץ לב הוא יצא ממחבואו והתייצב בפני הקצין.

"יצאתי מבית החולים, כי רציתי לבוא לכאן לכבס את בגדיי", הוא התחיל להסביר לקצין הזועם שעמד מולו, "פשוט לא היו לי בגדים נקיים חילופיים"… הקצין לא התרשם מהנימוק הקלוש, הוא תפס בידיו של הרבי וביקש לאזוק אותו ולהשיבו לבית החולים. "בבקשה, אל תניח עליי אזיקים, אלך עמך מרצוני, ולא אנסה לברוח", התחנן הרבי עלי נפשו. גם כאן נתן ה' את חנו של הרבי בעיני הקצין, והוא ניאות לבקשה.

כך הובל הרבי חזרה אל בית החולים, והקצין דיווח שם בפרוטרוט על הפציינט שנמלט. הרבי הוכנס כעת למחלקה סגורה ומאובטחת היטב, לבל יוכל להימלט שוב.

כאן ממשיך הרבי ומספר על ההשגחה הפרטית המופלאה שזוכה לראות מי שמוסר נפשו לקיום המצוות: התפללתי אל הקדוש ברוך הוא, הרמתי עיניים לשמים ואמרתי – ריבונו של עולם, מסרתי נפשי כדי לשמוע מקרא מגילה, עזור לי להגשים את שאיפתי זו. לא חלפו יותר מחמש דקות, ולחדר נכנס אחד מבכירי בית החולים. הוא ציין בפניי כי קצין בכיר צריך כעת סיוע בחטיבת עצים מחוץ לעיר, וזקוק לשני יהודים לצורך כך… אני ויהודי נוסף נבחרנו למשימה. ראיתי שנוצרה בפניי הזדמנות פז, ואז אמרתי לבכיר כי אינני מעוניין ללכת, זולת אם אקבל אישור פורמלי שמתיר לי להיכנס לתוך העיר. ונתנו לי…

יצאתי לעבודת חיטוב העצים, אך העמדתי פנים של חלוש וחסר כוח, והסברתי כי אינני מסוגל לעבוד מפאת תשישותי, וכי עליי להיכנס לעיר לטעום משהו… והקצין התיר לי ללכת. נכנסתי שוב לעיר, הגעתי לבית המדרש שהיה שם, ותהילה להשם יתברך – היה זה עוד לפני מנחה. התפללנו מנחה ומעריב, שמעתי את קריאת המגילה, הבאתי דבר מה לפי, ורק אחר כך חזרתי לבית החולים. כך זכיתי, ועלה בידי לשמוע את המגילה כדת וכדין.

 

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.