1/2

כשהנהג טרק בפניך את הדלת

הרב שלום הרוש מסביר לנו איך הכל לטובה

 

בהרבה מקרים ניתן לראות בבירור, כיצד דבר שנראה כמשהו רע, מתגלה אח"כ כטובה. כל אחד שיש לו התבוננות, רואה את זה במהלך החיים שלו. לדוגמא: אדם ממהר לעבודה, ומגיע לתחנת האוטובוס בדיוק כאשר האוטובוס עומד לצאת לדרכו. הנהג סוגר את הדלת בפניו, מתעלם מנקישותיו ונוסע…

כמובן, אותו אדם אינו יכול לקבל באהבה את מה שקרה לו, הן מחמת הבזיון שיש לו מהזלזול של הנהג, והן מעצם האיחור שנגרם לו. אבל כאשר מתגלה לאחר מכן. שהאוטובוס שהוא רוצה לעלות אליו היה מעורב בתאונה קטלנית, הוא מקבל את הדברים קצת אחרת… הוא מודה בדמעות של התרגשות לה' שהצילו, והוא מברך את הנהג, שקודם היה רשע בעיניו, באלף ברכות.

כמובן, בזמן הנסיון אין לאדם אפשרות לדעת מה יהיה אחר כך, כי הוא אינו צופה ויודע עתידות, לכן הוא מתרגז על שיבוש בתוכניות שלו. אבל הבורא היודע את כל העתידות, שומר על האדם תמיד, כמו שכתוב: "שומר פתאים ה'" (תהילם קט"ז ו'). ואף אם לא ארעה שום תאונה לאוטובוס, יש סיבות נסתרות רבות, מדוע זה לטובה, שלא עלה על האוטובוס, סיבות שרק הבורא יתברך יודע. ועל האדם להאמין שזה לטובה, ולא להאשים את הנהג או את מי שעיכב אותו או את עצמו.

זו רק דוגמא פשוטה ושטחית, כי באמת בכל המצבים שעוברים על כל אחד, יש לבורא שיקולים וסיבות שונות, מדוע להנהיג כך אותו אדם, שיקולים שבשעת הנסיון הם בהכרח נסתרים מהאדם. אם יעמוד בנסיון האמונה, יוכל ברוב הפעמים להבין מה היא הטובה שהיתה במה שעבר עליו; אך ישנם גם דברים שישארו נסתרים ממנו עד לשלב מאוחר יותר בחייו; או שישארו נסתרים עד לאחר מותו, או עד שיבוא משיח, ויספר לכל אחד בדיוק מה עבר עליו, ומה היתה הטובה בכך.

הכלל הוא, שרק הבורא רואה ויודע בעומק את המסלול, שהאדם צריך לעבור בחייו, בגשמיות וברוחניות, לכן הוא היחידי שיודע את הטובה שתצמח מכל דבר. ודע שבהכרח לא יוכל האדם לראות את הטובה בזמן הנסיון. כי אם כן, לא יהיה זה נסיון כלל. לכן, הדרך היחידה לעמוד בנסיון היא רק על ידי אמונה שהכל לטובה.

 

הלכה ולא חסידות

ואם תאמר, שהאמונה שהכל לטובה היא השגה נשגבת, השייכת רק לבעלי מדרגה או לגדולים בחסידות, אין הדברים כן. אלא היא מובאת ב'שולחן ערוך' (אורח חיים סימן ר"ל סעיף ה') כפסק הלכה לכלל ישראל: "לעולם יהא אדם רגיל לומר- כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעושה ה' – לטובה הוא עושה).

וכמו שיש חיוב על כל יהודי לקיים כל הלכה הכתובה ב'שולחן ערוך', בין בהלכות שבת ובין הלכות תפילה ובהלכות קריאת שמע וכדומה, כך מחויב הוא לקיים גם פסק זה. ומה עוד, שפסק זה – אין עליו שום מחלוקת בפוסקים. לכן, ידע האדם , שאם הבורא ציווה עליו להאמין שהכל לטובה- זה אפשרי לקיים את זה. ועל ידי העבודה ועל ידי ההדרכה שבפרק זה, יוכל להגיע ולקיים את זה. התורה היא לא בשמיים, ועל האדם לחיות באמונה שהכל לטובה.

(מתוך הספר בגן האמונה המבואר  מאת הרב שלום הרוש פרק שני תמצית האמונה)

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.