1/4

הקצב ברגליים, הראש בעננים, והאלכוהול נשפך כמו מים אבל מה הפלייליסט המנטלי שלכם לפורים?

אז נכון שפורים זה יום מטורף כזה עם הרבה רעש וצלצולים אבל היי, שימו לב יש לפורים עוד משמעות • צדיק הדור הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ז''ל על הסכנות ביום הפורים, ומדוע פורים זה עת רצון לישועות

בהצצה קצרה למכתבים שהשאיר אחריו צדיק הדור הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן ז"ל ניתן לראות את הגוונים המיוחדים של שמחת פורים, מתוך כבוד הבריות ושמחה אמתית וטהורה, וכך היו דבריו:

זהירות מפגיעה באנשים: היות שמתקרבים ימי פורים, בהם יש חשש של פגיעה באנשים, בחורים ומחנכים, וזה חטא ועוון גדול, והרבה שנים אחרי זה סובלים הפוגעים והמביישים, ולא יודעים את חומרת הדברים, באתי בזה לעורר כי זה כמשחקים באש, ושומר נפשו ירחק מעוון החמור של המלבין פני חברו ברבים.

ויהי רצון שהזמן ינוצל לחיזוק ולאהבה בין אחד לרעהו ולכל לומדי ומלמדי תורה, וכל אחד יתרומם ברוחניות כנפש לב מבקשי השם יתברך.

ובמכתב נוסף שכתב לתלמידיו בני ישיבתו: לבני ישיבתנו היקרים. כבר דיברנו כמה פעמים על הזכות שנפלה בחלקכם ללמוד תורה בליל פורים, (ובשנה זו קשה לי להשתתף עמכם בשמחתכם), והנני לברככם שתזכו בזכות זה לעלות מאד בתורה ויראת השם כל אחד לפי מדרגתו ותצליחו ברוחניות וגשמיות.

(א"ל שטיינמן ליל פורים תשע"ד)

 

עבודת השם בפורים: לבני חביבי קשה עלי להשתתף עמכם, ואמרתי להעלות כמה דברים על הכתב, הנה בורא עולם ברוב חסדיו נתן לנו את התורה והדריכנו איך לקיימה, והנחילנו מועדים, וחכמי ישראל הוסיפו עליהם עוד חנוכה ופורים, ובעמדנו לפני ימי הפורים, ויש החושבים שבזמן כזה אפשר לעשות מה שרוצים, אבל אין זה כך, אלא שבכל יום יש את עבודת השם בדברים מסוימים, ובשבת ומועדים יש גם מצוות היום, וזה רק עבודת השם לא סתם הוללות והתפרקות, ומה שיש ביום יותר מצוות, יש בו יותר קדושה, ומסוגל לעלות בו ביותר, אשריכם שאתם מתחזקים בימים אלו בלימוד התורה ובתפילה, ויש לראות שחס ושלום שלא נכשל ולא נגרר אחרי דברים לא נכונים, רק יראה כל אחד למשוך עצמו לאהבת תורה ויראת שמים ומעשה המצוות, ומידות טובות בין איש לחברו, והקב"ה יערה עליו רוח טהרה ויזכה ברוחניות וגשמיות. המשתתף ושמח עמכם

(ליל פורים תשע"ה)

 

מעשה התרחש פעם במוצאי פורים. צעיר שיכור נכנס לחדרו של הרב שטיינמן, ובמעמד כל המשתתפים השמיע צעקות רמות. אחר כך החל לשבח את הרב בגדר בלתי רגיל. הרב סובב את הראש לקיר ולא רצה לשמוע את נאומו של הצעיר. הנוכחים גררו אותו החוצה, אך הרב לא היה רגוע מכך, וחקר שמא קרה לו משהו בעת הגרירה – אולי קיבל מכה וכדומה.

 

הזהירות גם לילדים: הרב יצחק זילברשטיין דיבר פעם, על ילד שזרק חומר נפץ וגרם לקטיעת אצבע של ילד אחר, רץ הילד בבהלה לביתו של הרב שטיינמן, ושאל כיצד לעשות תשובה על המעשה הנורא שעשה. תשובת הרב הייתה : "אינני יודע כיצד עושים תשובה על דבר כזה!"

הילד ניסה שוב ושוב, אבל הרב פכר את ידיו בתנועה של 'איני יודע' ולא השיב.

(הרב זילברשטיין הסביר את תשובתו של הרב שטיינמן, ואמר שבאמת אי אפשר לדעת כיצד עושים תשובה על דבר כזה, שהרי במקרה נורא כזה כאשר אחת האצבעות של הילד נקטעה, באמת אי אפשר לדעת כיצד ניתן לחזור בתשובה על כך, ומי יכול לשער את הצער של הילד לכל חייו)

מסקנה: התרחקו מנפצים דינמיות וטילים שורקים – זה מסוכן! ומיותר

 

תחפושת צנועה ומכובדת: אמר הרב שטיינמן: יש להזהיר את הילדים להתחפש כמו צדיקים וצדיקות, ולא כמו רשעים או מחללי שבת וכדומה, שכל דבר משפיע על השאיפות של הילד

וסיפר שנאמר לו שראו על בחורים בישיבה שמי שהתחפש בפורים להמן יצא לתרבות רעה נחלש לעתיד במצוות וקילקל את דרכו, אמר הרב שטיינמן אני חושב בטעם הדבר שהרי זה כמו פתיחת פה לשטן.

 

עת רצון: הרב שטיינמן הסביר למה פורים הוא עת רצון, שיש עקרות שנפקדות וכן אנשים נפקדים בפרנסה, מפני שזה יום גדול לקיים מצוות של בין אדם לחבירו, השם אוהב מאד את כלל ישראל, ביום שבו מתרבה אחווה ורעות

 

ונאים הדברים למי שאמרם: סבלנותו הנדירה של הרב שטיינמן והקפדתו הייחודית בנושא בין אדם לחברו, מתבטאת רבות בחיי היומיום, ודווקא בדברים קטנים, שנראים לכאורה כשוליים, אך מעידים כאלף עדים על טוהר ליבו ונשמתו של רבן של ישראל.

 

ונפשי כעפר לכל תהיה: סיפר אחד מתלמידי רבינו, כי יום אחד, בעת קבלת הקהל לאחר תפילת ערבית, חלף בחור צעיר בין העומדים, כשכל כוונתו היתה רק כדי להצטלם עם הרב שטיינמן. הוא הושיט יד לרב בעוד פניו מופנות כלפי הצלם, והוא מורה לו באצבע "לצלם! לצלם!" לבני הבית ניכר היה כי הרגע המביש הזה מכאיב לרב, אך הוא לא הגיב מאומה עד שההוא סיים את מלאכת הצילום… בסיום קבלת הקהל דיבר פלוני עם הרב על אודות חסרון הדרך ארץ שנראה כאן קודם, ורבינו הגיב "כל יום זה כך!"

 

אף שלא פגעתי בו: פעם לחש הרב שטיינמן לתלמידו, כי אחד מהאנשים שלזכותם הוא מקפיד להכניס מדי יום מטבעות לצדקה הוא אדם שבעבר היו לו דין ודברים עמו, ועל אף שלא היתה זו מריבה ממש ורבינו לא פגע בו, חלילה, בכל זאת הוא מרגיש צורך "לפצות אותו", ולעשות בכל יום משהו לטובת נשמתו, וכן לטובת אדם נוסף כדוגמתו.

והוסיף הרב: "ואף שאני לא פגעתי בו, והוא כן פגע, בכל זאת – מי יודע, שמא היתה לי קצת אשמה בזה".

 

לשון נקיה: מעשה היה שיהודי לקח משהו מהבית של הרב, וכששאל הרב היכן הוא אותו חפץ, השיב אחד מבני הבית: "כנראה פלוני גנב את זה". הרב לא הסכים עם הנוסח ואמר: "יהודי אינו גנב. תאמר שאולי הוא חס על החפץ הזה, שמא כאן בבית ילך לאיבוד ולכן לקח לעצמו".

 

לשון רכה: כמה פעמים הדריך הרב שטיינמן את מקורביו ואמר להם שעל ידי מידת הסבלנות האדם משיג את רצונו יותר מכל תקיפות שבעולם. אולם בני אדם טועים בכך. עוד אמר לבנו רבי שרגא: "גם כאשר הייתי ראש ישיבה יחידי בישיבת כפר סבא, לא דיברתי בתקיפות. לדוגמא, בעניין קבלת תלמידים לישיבה, דברתי עם הצוות רק בנוסח של 'אולי' ו'אפשר'. אם מדברים בתקיפות – אדרבה, זו סיבה שהדברים יתקבלו פחות".

הרבנית שטיינמן סיפרה, כי פעם חש הרב שלא בטוב במשך כמה ימים, ולא יכול היה לקבל קהל. לילה אחד דפקו אב ובנו דפיקות נמרצות על הדלת. האב אמר כי מדובר בעניין של פיקוח נפש ממש, שאינו סובל דחוי, כיון ששמעה כך, סברה הרבנית לתומה שאכן יש להכניסם גם בשעה זו.

היא שאלה את בעלה אם יוכל לקבל את השניים העומדים בפתח ופיקוח נפש בפיהם, והוא הסכים שיכנסו. הם אכן נכנסו בזריזות, וכעבור כמה דקות יצאו בסבר פנים מחויך ומרוצה. הרבנית התפעלה ממהירות יציאתם ותמהה בינה לבין עצמה: "איזה עניין של פיקוח נפש יכול היה להיות דחוף כל כך ולבוא על פתרונו תוך רגעים ספורים?" אף על פי שבדרך כלל לא שאלה את הבאים למבוקשם מהרב, הפעם חרגה ממנהגה והתעניינה אצל השואל: "מה היה המקרה הדחוף כל כך?"

האיש השיב, כי בימים אלו מגישים רשימות לבחירות לכנסת, והוא בא לשאול האם כדאי לו להגיש רשימה לבחירות. "כיון שמועד ההגשה מסתיים בעוד שעות בודדות, בשעת חצות". הסביר, "היה העניין דחוף במיוחד".

"נו, ומה השיב לכם הרב?" התעניינה הרבנית.

"הוא ענה לי שלא אגיש מועמדות, כי אף אחד לא יבחר בי חוץ ממנו", ענה האיש בהצביעו על בנו…

נראה שהרב אמר לו זאת בנועם ובחכמה, באופן שהאב לא נפגע כלל אלא קיבל את הדברים ברוח טובה מאוד.

לאחר מכן שאלה הרבנית את הרב, כיצד קרה שהשואל יצא בחיוך, והרב ענה בבדיחות: "כנראה הוא חשב שרק הוא יצביע לעצמו, ושמח להיווכח שברור לי כי גם בנו יצביע לו, ויהיו לו שני קולות…"

 

('כאיל תערוג')

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.