1/76

הבוס מתנכל לך? השכן צורח? כולם נגדך.

אבל איך היהדות מתייחסת לכך? לפניכם קטע מיוחד של הרב שלום ארוש

הבוס מתנכל לך? השכן צורח? כולם נגדך. יש לך הבנה מלאה על  כל אחד ואחד מה הוא צריך לתקן.

אבל איך היהדות מתייחסת לכך?

לפניכם קטע מיוחד של הרב שלום ארוש מספרו 'בגן האמונה'

חיי חברה

מבחנים רבים צריך האדם לעבור בחיי החברה. במקום עבודתו – עם החברים ועם המנהלים; בצבא – עם חבריו ועם המפקדים; בפנימיה ובבית הספר – עם חבריו ועם מחנכיו; בבית – עם אביו ואם עמו ואם אחיו וכדומה. המבחנים הם בכל התחומים: הן בממון – כשלוקחים לאדם דבר השייך לו, או משתמשים ברכושו ללא רשותו; הם במעמד – כשמורידים את האדם מדרגתו, או לא מקדמים אותו, או מדברים נגדו, או פגעים בכבודו.

צריך כל אדם להשתמש בשלושת כללי האמונה בכל מבחן ומבחן, ולהאמין שכל מה שקורה לו, הכל מהקדוש ברוך הוא. וכל בני האדם הם רק מקלות של ה' לעורר אותו להשלים את אמונתו; ומי שזוכה לחיות כך, חייו שקטים ושלוים ושמחים, והוא מסתדר עם כולם; ויהיה לו ציון טוב בעולם הבא.

ואילו האדם המסכן, שחסרה לו אמונה – נפגע מאד, ומצטער מאד, והולך בצער הזה, ואינו יכול להתנחם. כל הזמן הוא חושב מחשבות, איך לנקום בשני, או איך להתגונן כנגדו. רקע אחד חופש לפעול כנגדו בצורה זאת, ורגע אחד בצורה אחרת; רגע אחד חושב לפעול לבדו, ורגע אחד חושב לצרף אחרים איתו. הוא נהיה מפוחד, וחושב שרודפים אותו. אין לו מנוחה נפשית, וכולו מלא בצער, בעצבות, בכעס, במרירות ובחרדות. והוא גם אינו יכול להתמיד בשום מקום, מחמת שנדמה לו, שבמקום אחר יהיה לו יותר טוב, וכל זה רק בגלל סיבה אחת – שחושב שבני האדם פגעו בו.

צריך לדעת, שכל בני האדם הם רק בבחינת מקלות של הקדוש ברוך הוא – שדרכם הוא מכה את האדם כדי לעורור, כמו שכתוב: "חושך (מונע) שבטו (מקלו) – שונא בנו" (משלי י"ג, כ"ד): וכמו שכתוב: "את אשר יאהב ה' – יוכיח" (משלי ג', י"ב). וכמו שכתב ר' נחמן מברסלב (ל"מ ר"ו): שכשעושה אדם עברה חס ושלום, אזי הולך ונוטה מהדרך הישר אל דרך אחר מקולקל. ושם יוצאים מאותו הדרך כמה וכמה נתיבות ודרכים תועים ומקולקלים מאד, שכשמתחילין ללכת, חס ושלום, באותו הדרך הרע, אזי תועים ונבוכים באלו הדרכים, עד שקשה לשוב ולצאת משם. אבל ה' יתברך, דרכו לקרות את האדם, תכף כשרואה שהוא תועה מדרך השכל: וקוראו שישוב לאחוריו. ולכל אחד קורא לפי בחינתו: יש שקוראו ברמיזה, ויש בקריאה ממש, ויש בועט בו ומכהו – וזהו הקריאה שלו.

אדם המאמין – כשבאה עליו צרה כל שהיא, מחפש מה עליו לתקן אצל עצמו; כי הוא תולה את כל סבלו בסיבת עוונותיו ובחוסר אמונתו. והוא יודע שאם יפנה לה', ויבקש ממנו את עזרתו, הוא יעזור לו לתקן את הכל. לכן הוא עושה תשובה, וזוכה לישועה, לחיים טובים בעולם הזה ולשכר טוב בגן עדם. ואילו אדם, שחסרה לו אמונה – כשבא עליו איזה צער כל שהוא, תולה את צערו באחרים, וחושב מה השני צריך לתקן, כאילו הוא בעצמו כבר הגיע לשלמות. ובכך הצער שלו כפול, מפני שאין בידו לתקן את השני. ומאחר שאינו יודע, שהכל תלוי רק בעבודה שלו, הוא נשאר בצער ובתלונות שהוא סובל בגלל השני.

הכלל הוא שבכל מיני צער שעוברים עליך מבני אדם, האמונה היא הנחמה היחידה! ותדע שאין עוד מלבדו, ותתעורר מיד לחפש את השכל ואת הרמזים במה שעובר עליך. ותפעל על פי שלושת הכללים, ותתפלל על כל דבר. ובודאי תצליח בחיי החברה.

 

(מתוך הספר בגן האמונה)

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.