אני לא מדבר עם עצמי, אני מתפלל!

בגובה העיניים: מה הרעיון העומד מאחורי התפילה? ומדוע זה הגיוני להתפלל?

משה ויטמן

 

מתפללת או מדברת לעצמה?

הוא ראה אותה עומדת צמוד לקיר, מדברת או יותר נכון: ממלמלת לעצמה. היה לו קשה להאמין למראה עיניו – אישה הנראית כמו כולם ושלעולם לא היית משייך אותה לאלו הלוקות בהפרעה נפשית, מתנהגת בצורה ממש הזויה. המחשבה שעלתה בראשו הייתה – היא שיכורה.

הוא החליט לגעור בה, לכאן לא נכנסים שיכורים, חשב. "מדוע נכנסת לכאן שיכורה"? פנה אליה כשסיימה ותגובתה לא איחרה מלהגיע: "אינני שיכורה, אדוני, לא שתיתי יין או כל אלכוהול אחר" אמרה לו, "בסך הכול התפללתי".

הדו שיח הזה לא קרה היום, הוא התרחש לפני שנים רבות, אלפי שנים, כפי שמתואר בתנ"ך והוא התקיים בין עלי שנשא בתפקיד הרוחני החשוב "כהן גדול" לבין חנה, אישה אנונימית עד אז, קשת יום, שהתפללה כי לא התברכה בילדים. חנה שייסדה, על פי התלמוד, רבים מכללי ומאפייני התפילה, התפללה לראשונה בלחש כשרק שפתיה נעות וקולה לא נשמע ולכן עלי היה בטוח כי לפניו שיכורה או הרבה יותר חמור מזה. רק כשהבין שזו תפילה, הוא נרגע.

אז מדוע באמת? איך זה הגיוני להתפלל כשאף אחד – כולל המתפלל – לא שומע את המילים? איך התפילה מגיעה עד אלוקים? מדוע בכלל צריך להתפלל אליו? מה זה עוזר? לא יותר הגיוני- פשוט לקום ולעשות מעשה? הכול על הרעיון העומד מאחורי התפילה, במאמר שלפניכם.

אלוקים מקשיב לך, לי, לנו!

הגיע הזמן לשנות את התפיסה שלנו: אם הרגשנו עד היום שאנו אמורים להתמודד לבד עם החיים, התקוות והציפיות שלנו, ועלינו לנסות להשיג את הכול בכוחות עצמנו, טעינו. יש מישהו שמקשיב לנו. לא סתם "מישהו" אלא מלכו של עולם המחזיק במפתחות המלאים לכל דבר ועניין בחיינו ושבידיו יש את היכולת להגשים את כל צרכינו ומשאלותינו.

התורה מכנה את אלוקים בעשרות מקומות שונים ולגבי מגוון של נושאים – "שומע תפילה" או כינויים דומים שמשמעותם ברורה- אלוקים שומע את התפילות שלנו. הוא שומע אותן כי הוא מקשיב להן, כי הוא מקשיב לך, לי , לנו. היכולת הראשונית להתחבר למושג "תפילה" היא רק על ידי ההפנמה כי אלוקים מקשיב לנו ורוצה לשמוע אותנו ואת רצונותינו.

גם כשאתה לא תקוע, אתה צריך תפילה!

התפילה, מבואר במקורות, אינה רק כלי למקרה שאנו תקועים ורוצים לבקש בדחיפות פיתרון מבורא עולם, אלא היא אמצעי הכרחי לקבלת כל ברכה וטובה בעולם.

לעיתים, מסבירים הפרשנים, אלוקים מחליט כי מגיעה לאדם טובה וברכה כל שהיא בתחום מסוים, בבריאות, בפרנסה או בכל עניין אחר,והטובה תמתין ותתעכב עד שהוא יתפלל ויבקש אותה. רק כשהאדם מתפלל, השפע משתחרר אליו. הסיבה: אלוקים תלה את טובות העולם בתפילה כי הייתה לו מטרה חשובה ביותר במציאותה של התפילה בעולם ובשימוש שבני אדם יעשו בה. מהי המטרה?

המטרה: לעצור את הסחף

כשאנחנו מתפללים, לדוגמה, על בריאות ורפואה. בעת התפילה אנו פונים לאלוקים, מחדדים בקרבנו את ההכרה כי ממנו תצמח הישועה, יוצאים לכמה דקות מהתפיסה הטבעית שלנו כי עלינו להתאמץ בכוחות עצמנו או לחפש אחרי רופאים מוצלחים ובכך מרעננים את האיזון הנכון שאמור להיות בעולם בין המאמצים החומריים לבין האמונה בהתנהלות רוחנית של העולם.

מחד גיסא, כך מסביר הרמח"ל, אלוקים רוצה את ההשתדלות החומרית משום שהבחירה החופשית שהוא מעוניין בה נוצרת בעקבות ההסתבכות, כלשונו, של האדם עם אמצעי העולם החומרי, אך מאידך, כדי לאזן זאת וכדי שהאדם יוכל באמת לעצור את הסחף, הוא נתן ורצה את התפילה.

איך זה באמת עובד?

התפילה, אם כן, מאפשרת לנו לעמוד בתנאים הנכונים כדי לקבל את שפע הברכה והטובה מלמעלה, אך חשוב שנבין גם: איך באמת היא עובדת? איך החלטות של אלוקים יכולות להשתנות רק בגלל שנבקש? הרי אנחנו יודעים את האמת הדי קשה על עצמנו, מודעים למצבנו ביחס לדרישות התורה בקיום המצוות ולא חושבים שיש לנו אפשרות לשכנע את אלוקים כי הטענות נגדנו אינן נכונות. אז איך באמת זה עובד?

לעבור מיחס תקיף ליחס מרחם

הסוד הוא: מידת הרחמים. כמבואר בתורה, בורא עולם מנהל את העולם בשתי צורות הנהגה שונות וקצת סותרות – מידת הדין ומידת הרחמים. השוני בין המידות הללו כה קוטבי, עד שאפילו שמותיו של בורא עולם משתנים בתורה בהתאמה למידה הספציפית בה הוא נוקט באותו עניין – שם הווי"ה למידת הרחמים ושם "אלוקים" למידת הדין. מידת הדין היא המידה בה בורא עולם מנהיג את העולם על פי כללים חדים וברורים של זכאות או חובה אצל בני האדם: אם אדם חייב הוא נענש, אם אדם זכאי הוא מקבל שכר.

מידת הרחמים היא המידה בה העולם מנווט על פי שיקולי רחמים – מי שזכאי לרחמים מקבל ברכה וטובה ומי שאינו זכאי לרחמים, מעמיד את עצמו תחת אושיות מידת הדין. אינסוף עומק ופרטים נידונים בתורה ביחס לשתי המידות הללו, אך דבר אחד ברור: תפילה היא המעורר הגדול של מידת הרחמים וכך התלמוד מדמה את התפילה לכוחה של המחרשה ההופכת את האדמה ואומר כי כוחה של התפילה להפוך ולשנות את היחס לאדם ולזכות אותו ביחס של מידת הרחמים. כשאדם זוכה למידת הרחמים, הוא יכול להרוויח הרבה.

הדרך הטובה ביותר: מילות התפילה

הדרך בה התפילה מובילה את האדם ממידת הדין למידת הרחמים, עוברת דרך מילות התפילה וכלליה. אלו, נוסחו בידי חכמינו ז"ל, במטרה להביע במילים הטובות ביותר את צרכינו השונים הכלליים והאישיים ומילים אלו נבחרו בגלל מדד אחד: מידת היכולת שלהם – על פי הבנתם העמוקה של חכמינו ז"ל בחכמת הנסתר ובדרכי ההנהגה של בורא עולם – לשנות את מידת הדין ולהופכה למידת הרחמים.

כמובן, ניתן להתפלל גם במילותינו שלנו ואף מותר להוסיפם אל תוך נוסח ברכות תפילת העמידה – בכל ברכה כפי עניינה – בין הברכה לחתימה, או בסיום התפילה, ניתן גם להתפלל בלב ובמחשבה במהלך היום שלנו, אך הכרחי לומר את שלושת התפילות הבסיסיות – בדיבור בפה, במילים שאותם ניסחו חכמינו ז"ל ובשעות שנועדו להם: בוקר, צהריים וערב לתפילת שחרית, מנחה וערבית.

לא מאבדים נקודות בדרך

וכשאנו מתפללים חשוב להקפיד על כמה כללים, כדי שהתפילה לא תאבד את כוחה:

 1) להתפלל, גם אם זה בתפילות האישיות שלך או באמירת פרקי תהילים, עם גוף נקי, ידיים רחוצות, לא בקרבת מקומות מטונפים ובכובד ראש הראוי.

 2) להביע את התפילה בפה ואת קריאת שמע וברכותיה – תאמר בקול המגיע לאוזניך.

 3) להשתדל לעשות זאת במניין עשרה ובבית הכנסת.

יש לך דעה בעניין? זו הבמה שלך!

כתובת הדוא״ל שלך לא תפורסם.