קריאת שמע
פרק ב' משנה א'
כל אדם שקורא קריאת שמע, צריך לכוון לקיים מצוות אמירת קריאת שמע, ואם קרא בצורה סתמית ללא שום כוונה לקיום מצוה אלא בשביל סיבה אחרת, אינו יוצא ידי חובתו.
משנתינו באה ללמד אותנו הלכה זו, כפי שנראה להלן.
הלכה נוספת הכתובה במשנתינו: שבשעה שאדם קורא 'קריאת שמע', או מברך את הברכות שאומרים לפני ואחרי קריאת שמע, אין לו לדבר דברים שאינם שייכים ללשון הקריאה או הברכות.
אבל ישנם דיבורים מסויימים שחכמי ישראל התירו לומר בזמן הקריאה והברכות, והם אמירת 'שלום' או כל ביטוי של כבוד שאומר אדם לחבירו כשהוא רואהו.
במשנה שלנו אנחנו נלמד, שיש הבדל בין 'שאילת שלום', כלומר לפתוח בדרישת שלום כשרואה אדם אחר, לבין 'השבת שלום', שלאחר שכבר שאלו אדם בשלומו הוא משיב לו בשלום.
שלפעמים מותר להשיב שלום לאדם שדרש בשלומו, כדי שלא לפגוע בו, אבל אסור לפתוח בדרישת שלום כשלא שאלוהו בשלום.
דבר נוסף נחמד במשנה, שיש הבדל באיזה מקומות נמצא האדם בקריאתו, שבקריאת שמע ובברכותיה ישנם מקומות שהם 'בין הפרקים', כלומר בין שני נושאים, וישנם מקומות הנחשבים ל'אמצע הפרק', שהאדם נמצא באמצע נושא.
וב'בין הפרקים' התירו יותר אמירת שלום מאשר ב'אמצע הפרק'.
עכשיו נראה יחד את לשון המשנה :
היה קורא בתורה
והגיע זמן המקרא
אם כיון לבו יצא
ואם לאו לא יצא
בפרקים
שואל מפני הכבוד ומשיב
ובאמצע
שואל מפני היראה ומשיב דברי ר' מאיר
ר' יהודה אומר באמצע שואל מפני היראה
ומשיב מפני הכבוד
בפרקים שואל מפני הכבוד
ומשיב שלום לכל אדם