מצוות הלילה
ארבע מצוות מיוחדות בסדר ליל פסח, שתיים מדאוריתא ושתיים מדרבנן,
מדאורייתא – אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים; מדרבנן – אכילת מרור
ושתית ד' כוסות של יין, בד בבד עם מצוות הלילה, תקנו חכמים מנהגים
רבים כזכר לחירות ולקרבן פסח וקרבן חגיגה, וכדי להתמיה התינוקות שישאלו.
הסֵיבה
כתב הרמב"ם "בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא
עתה משעבוד מצרים שנאמר "ואותנו הוציא משם וגו'" ועל דבר זה ציווה הקב"ה
בתורה "וזכרת כי עבד היית", כלומר, כאילו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות
ונפדית, לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חרות",
שבזמן שיצאו ישראל ממצרים בעת הליכתם אל הארץ המובטחת מרעמסס דרך ארץ
פלשתיים, שינה לפתע עמוד הענן את כיוונו דרומה דרך המדבר ים סוף, למרות השינוי
הפתאומי והלא מובן, החליט העם מתוך הכרה ברורה להאמין בה' וללכת אחרי הענן
דרך המדבר בארץ לא זרועה, ויציאת מצרים שחררה את ישראל משעבוד הגוף אך היה
צריך להוציאם גם משעבוד הנפש, וזאת נעשה בפרשת הדרכים שבין ארץ פלישתיים צפונה
לבין דרך המדבר ים סוף דרומה, אז, לאחר שזכו להאמין בה' ברצון ובאמת זכו ישראל בחירות
הנפש, ומכאן משמעות החירות בלשון "ויסב אלוקים דרך המדבר".
מנהג קדום היה לישב על מיטה מוצעת בשעת הסעודה, ולאכול בהסיבה על הכר, ומנהג זה היה
נהוג באנשי מעלה והכבוד, אבל בין אנשים פחותים מדלת הארץ, לא היו נוהגים בכך, ובפרט
העבדים או המשרתים, שהיו עומדים על רגליהם לשרת המסובים.
ודעת הראבי"ה שדוקא מלפנים שהיו רגילים בהסיבה כל השנה, היה בזה משום דרך חירות וחייבים
היו להסב בליל פסח, אבל בזמננו הואיל ואין הרגילות להסב בסעודה כל השנה אין צריך להסב
בליל הפסח. אכן רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתו ואף שבזמננו אין רגילים להסב בימות השנה כלל,
מ"מ יש להסב בליל פסח מפני הטעמים הבאים:
א. שכיון שכך היה המנהג בימיהם אין לשנות את המנהג.
ב. מצוה לעשות שינויים בליל פסח כדי שיראו הבנים וישאלו מה נשתנה, ואין לך שינוי טוב
מהסֵיבה, לפי שאין רגילין בה כל השנה.
אם אשה חייבת בהסיבה
נחלקו הפוסקים אם אשה חייבת בהסיבה, ומנהג הספרדים שהנשים מסיבות, ומנהג
האשכנזים שאינם מסיבות, ויש שכתב שגם בקהילות האשכנזים שלא נהגו הנשים להסב,
המחמירה להסב תבא עליה ברכה
מתי צריך להסב
יש אומרים שבכל ליל הסדר כשאוכל ראוי להסב, ובזמנינו לא מקפידים על כך.
כשאוכלים מצה יש להסב, לפי שהמצה היא זכר לגאולה.
כששותים ד' כוסות צריך להסב, (בעיקרון מספיק לשתות ב' כוסות, אלא שנחלקו בגמ'
אילו כוסות וכדי לצאת יד"ח כל הדיעות יש להסב בכולם).
כשאוכלים כורך צריך להסב, משום שאוכלים את הכורך לצאת ידי דעת הלל שהיה כורך
מצה ומרור ואוכלם יחד, והלל הרי היה אוכל בהסיבה שהרי היה מקיים בו מצוות אכילת מצה.
יש אומרים שאכילת מצה של אפיקומן אינה צריכה הסיבה, ויש אומרים שצריכה הסיבה, וכן ההלכה.
דברים שאין צריכים הסיבה
כרפס – לדעת רוב הפוסקים אי"צ הסיבה, משום שאינו ממצוות האכילה של הלילה אלא
כדי שישאלו הילדים "מה נשתנה".
מרור – אינו בהסיבה, לפי שהוא זכר לשיעבוד.
אמירת ההלל וההגדה וברכת המזון, אינה בהסיבה לפי שצריך לאומרם באימה וביראה.
שמות הלילה
ליל ט"ו בניסן יש לו ד' שמות, ואלו הן: ליל פסח, ליל שימורים, ליל התקדש החג וליל הסדר.
ליל פסח– על שם קרבן הפסח שמקריבים אותו בי"ד בניסן ועל שם שפסח הקב"ה על בתי
בני ישראל בנגפו את מצרים.
ליל שימורים– כמו שכתוב בתורה "ליל שימורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים, הוא הלילה
הזה לה', שימורים לכל בני ישראל לדורותם", ופירש רש"י הקדוש שימורים – מלשון שומר ומצפה,
שהיה הקב"ה שומר ומצפה ללילה זה לקיים הבטחתו לישראל להוציאם ממצרים, ובאבן עזרא
כתב שכיון שבלילה זה מצוה להרבות בסיפור יציאת מצרים ולמעט בשינה, ממילא נקרא בלשון
שימורים שאנו נעשים כשומרים המדירים שינה מעינינו.
ליל התקדש החג– בדברי עידוד הנותנים תקוה לעם ישראל על עתידו, אומר הנביא ישעיה
"השיר יהיה לכם כליל התקדש חג" וכוונת הכתוב ששיר העתיד של גאולתנו באחרית הימים
יהיה כליל פסח, ליל התקדש החג, ולפי שכל קדושת החגים מסתעפת מקדושת לילה זה, שהרי
פסח נקרא ראש השנה לרגלים דהיינו שכל הרגלים יונקים קדושתם מחג הפסח, וקדושת החג
עיקרה בלילה הראשון, נמצא שבלילה הזה מתקדשים כל החגים, ולכן אמר הנביא "ליל התקדש חג",
ולא חג הפסח או חג המצות, רמז לכל החגים.
ליל הסדר– בסִפרם של הראשונים נקרא סדר הלילה בשם "הסדר", ועל שם הסדר נקרא לילה
זה "ליל הסדר", ורמוז בתוכו כי כל מה שאירע לבני ישראל מאז נעשו לעם ביציאתם ממצרים
ועד היום אין בו מקרה, כי אם כל הקורות הן בסדר ובהשגחת הבורא (מהר"ל).
סימני הסדר
הסימנים שהתקבלו בתפוצות ישראל קדש ורחץ וכו' מיוחסים לרש"י, ויש המיחסים אותם לאחד
מבעלי התוס' רבי שמואל מפלייזא (מחזור ויטרי), וכיון שרבים הם דיני הסדר, לכם תיקנו רבותינו
הראשונים סימנים הכוללים את סדר הלילה, כדי לדעת על פיהם לערוך הסדר כהלכתו, ככל
משפטו וחוקתו.
מצוות הלילה
ואלו הן סימני הסדר: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה,
מוציא,מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.