מאת: יהושע הכהן רוזובסקי

 

ט"ו בשבט, החג הססגוני והמלבלב.

מהגיל הרך אנו משננים את הפזמון המרנין המבשר על בוא החג.

אבל מה זה באמת?! מה קורה בט"ו בשבט?

מה אכפת לי שהשקדיה פורחת? ובפרט שזה יום רגיל, לא חג עם איזו תפילה מיוחדת או משהו בסגנון.

אז מה קורה ביום הזה?!

בואו נתבונן יחד מהו היום הנפלא הזה. וגם, נראה שיש לעץ השקד משהו חשוב לומר לנו:

המעניין בט"ו בשבט שחג זה אינו חג שכתוב בתורה.

אולי אנו מתלבשים קצת יותר חגיגי משאר ימים, אך איננו הולכים בו בבגדי שבת, אין שום איסור לעשות בו מלאכות (בשונה משבת

וחג), בקיצור – יום לכאורה רגיל.

אבל – זה כל הרעיון!

שורש חג זה, הוא מנהג שהנהיגו רבותינו. מנהג שהלך והתפשט בכל תפוצות ישראל.

חג שבא דווקא מאיתנו. הפנמנו משהו ואנו מגישים אותו לבורא עולם ב'עיצובי פירות'.

ונבאר את הענין מהשורש ונמשיך לענפים ולפירות:

• ראשית כל – לכל דבר בעולם יש התחלה וסוף. עובדה שכולנו עדים לה.

 

שנית – לכל דבר יש תכלית, ולכל אחד יש תפקיד מסויים שבא למלאות. עליו להיות נאמן לשליחות (גם בימים פחות נעימים).

לא נאריך כעת בדוגמאות, ונדבר כאן מה שנוגע לענייננו:

לאחר שנה שלימה מגיע היום שנקרא – ראש השנה.

שנה עברה, כל אחד מגיע ליום זה עם חשבונית של כל הדברים שהוא פעל, חשב ודיבר במהלך השנה שעברה.

מצד אחד, זהו יום של התחדשות, הקדוש ברוך הוא מעניק כוחות חדשים לכל הבריאה ומאציל מברכותיו עלינו לקראת

השנה החדשה.

 

ומצד שני, הוא עובר על ה'פנקסים' שלנו בכדי לראות, האם אנו ממלאים את התפקידים שלנו?

האם באמת ה'מפעל' הזה שווה? האם אנו ראויים להתחדשות הזו?

אך עלינו לזכור, גם אנו צריכים לעבור על הפנקסים שלנו!

אנו צריכים לעשות חשבון עם עצמנו ולשאול את אותן השאלות ומה באמת אפשר וצריך לתקן ולהשתפר.

גם אם חלילה טעינו ולפעמים הפסדנו לו למפעל הקדוש, אנו יכולים להתחרט ולקבל על עצמנו להתחזק ולהבטיח לו שמעתה

והלאה נעשה לו רק רווחים.

 

הוא יאמין לנו – כי הוא מאמין בנו!

נפתח דף חדש ונצא לדרך, בעזרת השם.

לסיכום – מה שקורה בראש השנה, הוא שני הדברים שבהם פתחנו:

 

א) ראש השנה הוא תחילת השנה, יום של התחדשות.

ב) יום שבו עושים חשבון נפש האם כל אחד ממלא את תפקידו כראוי וכמצופה ממנו.

 

כעת ניגש לנושא השני:

• בכל יום אנו חייבים להודות לבורא עולם על כל החסדים שהוא גומל עימנו.

 

ובפרט בסוף/תחילת שנה, זה הזמן המתאים ביותר לתת לקדוש ברוך הוא תודה ענקית בחתימת השנה ולבקש הלאה שימשיך

להיות עימנו בכל רגע, לעולם, כי רק ממנו כל הברכות.

נתפלל שיתן לנו כוחות הלאה בכדי להמשיך ולעשות רצונו מתוך שמחה, קדושה וכל הברכות.

 

כעת אפשר כבר להבין מה זה ט"ו בשבט:

• ט"ו בשבט נקרא "ראש השנה לאילנות".

 

למה? כיון שביום זה קורים שני דברים, ממש כפי שהזכרנו לגבי ראש השנה.

• זהו יום של התחדשות. ביום זה עולה 'שרף' (מוהל) באילנות. הם מתחילים שנה חדשה. דף חדש.

 

[יש לזה אפילו השלכות בדיני ההלכה. יש מצוה הנקראת "הפרשת תרומות ומעשרות". בכל קציר/זמירה/ליקוט פירות

וירקות בכל עונה, לפני שאוכלים מהיבול החדש, יש להפריש כמות מסויימת של היבול ולתתה לכהנים, לויים ואנשים

הזקוקים לכך.

 

(לא נאריך בענין זה כעת, והעלנו את הנושא בקצרה לצורך הבנת ההקשר ל'ראש השנה לאילנות').

יש בסדר ההפרשה שינויים מסויימים. השינויים נובעים מסדר מסויים שקבעו רבותינו שבשנים מסויימות תינתן זכות

 

קבלת הפירות למישהו מסויים ובשנים אחרות למישהו אחר.

לפי מה קובעים מתי מתחילה שנה חדשה? ממתי בעלי הזכויות לקבלת הפירות יכולים לממש את זכויותיהם?

מתחילת השנה של – האילנות!

 

דהיינו – ט"ו בשבט. לא מראש השנה של תשרי. לאילנות יש חישוב שנתי משלהם].

אז בסדר.

ראינו שיש לאילנות יום חג.

אבל בדיוק עכשיו, באמצע החורף, מצא לו השקד זמן לבקש ממנו תשומת לב?!

ועוד שנלחין עליו שירים?!

כן! בדיוק! נגעת בנקודה.

 

האילן האמיתי הוא – האדם! אנחנו! כל אחד מאיתנו הוא נזר הבריאה, כל אחד הוא עולם קטן אך גדול.

זה הרי מדהים.

כל כך הרבה אנשים וכל אחד עם רגשות שונות, מחשבות שונות, תובנות שונות, מעלות שונות, פרצופים שונים.

כן. כי כל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו!

נמשיל זאת לגינה ענקית עמוסה בכרי דשא, באמצע מזדקר לו בגאווה גזע עץ.

אווו! סוף סוף עוד משהו חוץ מדשא.

כשנראה אותו מרחוק, נפתח ציפיות שכשנתקרב נראה אותו עשיר בענפים ומבורך בפירות עסיסיים.

רק שלא יאכזב אותנו..

ממש כך הוא האדם. האדם הוא עץ השדה האמיתי. ככל שירבה במעשים טובים, כך הוא יהיה יפה יותר.

גם כל השדה מסביבו יהיה חשוב יותר, מועיל יותר.

אך אם חלילה לא, השדה יהיה משעמם, ריק מתוכן, ובקיצור – ממש מאכזב.

אפילו לא נוכל להתנחם בעץ הזה ביום חם כאשר נרצה להסתתר מהשמש הקופחת..

וואוו. כמה אחריות.

אנו חייבים למלאות את תפקידנו, לייצר פירות טובים, להשרות טוב בעולם, לעבוד את השם, לתקן את המידות.

כך אנו – האילנות, נהיה יפים יותר, חזקים ויציבים יותר, וכמובן הגן – העולם, יהיה מתוקן ויפה יותר.

מוטלת עלינו האחריות לא לכלך את הגן היפה הזה.

ואת זה אנו לומדים מהאילנות.

כן! דווקא עכשיו מצא לו העץ זמן לפרוח!

דווקא בשיא החורף, בימים שהקור שורר, השמיים אפורים וכל אחד עם מצב רוחו השונה,

הוא בא להזכיר לנו, הלו?! תתעורר! יש חיים! כן! הלב בוער!

בתוך הגזע העבה הזה, יש מערכת שמתבשלת ופורצת החוצה. הקור לא הקפיא אותי. אני לא באמת ישן.

לא שכחתי שאני כאן בעולם כדי להביא פירות.

ולכן זה חג בסגנון 'יום חול'.

מסר כזה חשוב וקריטי, אין זו חכמה לומר ביום חגיגי ושמח כמו סוכות.

אנו זקוקים לעידוד הזה דווקא בשיא השגרה היומיומית.

כעת ניגש לחלק השני:

• יום חג הט"ו בשבט, הוא יום מצויין לחשב עם עצמנו, האם אנו באמת מודים כראוי לקדוש ברוך הוא על כל מה שהוא דואג

 

לנו. על כל הטוב והיופי בעולם.

בזמן שפירות רבים ממינים שונים מונחים על שולחננו, זה הזמן המתאים ביותר להתחזק באמירת 'ברכות הנהנין' בכוונה.

להתבונן בקשר המיוחד שאנו, עם ישראל, זכינו, לדבוק בקדוש ברוך הוא.

(ניתן לקרוא באתר 'אחינו' מגוון מאמרים בנושא 'ברכות הנהנין')

 

פירות ארץ ישראל:

רבי יואל סירקיש זצ"ל מרבותינו פוסקי ההלכה, כותב (בספרו ההלכתי הנקרא "בית חדש") שבפירות ארץ ישראל יש קדושה מיוחדת.

בארץ ישראל עצמה יש קדושה שאין בשאר הארצות, וקדושה זו חודרת גם לפירות!

אם כן, ביותר יש לשמוח על כך שזכינו להיות מיושבי ארץ הקודש ולאכול מפירות הארץ.

זה הזמן להודות להשם על כך ולבקש ממנו שנזכה בקרוב לקיבוץ גלויות, שנזכה לארץ ישראל השלימה, לירושלים בתפארתה, להיכנס

לבית המקדש ולהרגיש את הקדושה הנפלאה בכל דבר במהרה בימינו, אמן.

שבעת המינים:

ישנם 7 מיני פירות שארץ ישראל נתייחדה בהם בכך שהם פירות משובחים וחשובים הגדלים בארץ ישראל.

אלו 7 המינים:

• חיטה. ב. שעורה. ג.  גפן. ד.  תאנה. ה.  רימון. ו.  זית.  ז.  תמר.

על פי האמור למעלה, יש ענין גדול לאכול בט"ו בשבט משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, כהודאה לקדוש ברוך הוא.

            

הערה. ישנם סוגים הנגועים מחרקים ויש לברר ולבדוק היטיב לפני האכילה שלא נכשל חלילה במאכלות האסורות!

 

במשך הדורות כשעם ישראל היה נפוץ על פני הגלובוס, ביום ט"ו בשבט היו מתאספים ואוכלים פירות ממינים שונים.

אם הצליחו להשיג מפירות ארץ ישראל, השמחה היתה פי כמה. השיח בין המשתתפים היה דיבורי תקווה ואמונה שבקרוב כולם

יזכו לעלות לארץ הקודש.

ברוך השם, חלק אחד כבר התקיים. רבים מעם ישראל זוכים להתגורר בארץ הקודש.

אך אנו חייבים להתפלל, שנזכה כבר לגאולה האמיתית והשלימה.

ט"ו בשבט האישי שלי:

אי אפשר להתעלם מסיפורו האישי של האילן.

גשמים, שלגים, קור, חום, שום דבר לא מזיז אותו מהמטרה שלו.

רצון עז! זה מה שיש לו וזה מה שאני צריך לזכור תמיד — דביקות במטרה ורצון.

 

בואו יחד, נתחדש, נמשש את ה'שרף' שעולה בנו. אנו האילנות האמיתיים של העולם. בואו נפרוץ בכוחות מחודשים,

נמלא את תפקידנו בעולם, בעבודת השם, בשמחה ובשלימות, נתחזק בהודאה לקדוש ברוך הוא על הכל

ונתמיד בתפילה לגאולה השלימה במהרה בימינו

אמן.