כמה זמן אפשר לדבר על תסרוקות?

מאת: מענדי

לפני כמה שנים, נסעתי באוטובוס בנסיעה בינעירונית ארוכה, בספסל לפני ישבו שתי בנות צעירות, וכל הדרך הן דיברו על סוגי תסרוקות ועיצובי שיער, כל הדרך!… אני זוכר שירדתי מהאוטובוס אמרתי לעצמי, כמה? כמה זמן אפשר לדבר על תסרוקות??? הרי אפשר להתחרפן, זה קידוח בראש, כמה אפשר?!…

את האפיזודה הזו  – בשינויים קלים, שאני משתדל להוסיף לכל סיפור שאני מספר הלאה… – שמעתי פעם בהרצאה מאחד האנשים המדהימים שהכרתי, הרב ארז משה דורון, שסיפר על עצמו אנקדוטה אישית מהימים עוד לפני החזרה בתשובה, ונזכרתי ממנה השבוע, תוך כדי ויכוח עם חבר, על רקע שיח שהתפתח בפוליטיקה, האם אסטרטגיית השתיקה מוכיחה את עצמה, או שמא מי ששותק מוכיח שפשוט אין לו מה להגיד, והאם לאחר הדיבור מתגלה שאולי בכלל היה עדיף להמשיך לשתוק…

אני לא יודע מה אתכם, אני אישית מאד אוהב לדבר, כל היום פקה-פקה, כשהייתי ילד כבר צעק לי המורה בכיתה, "תכבה כבר תַּ'רדיו"… ועוד מגוון פניני לשון בסגנון. היו שלבים בחיים שהרגשתי שהדיבור הועיל לי, מצד שני לפעמים עשיתי נזקים בלתי הפיכים עם הלשון המתגלגלת שלי, והדילמה היא באמת מתי העת לדבר ומתי העת לחשות.

חכמינו מלמדים אותנו "מילה בסלע – שתיקה בתרי", תארו לעצמכם שיש משימה כזו שמבטיחים לכם על כל מילה שתדברו תקבלו דולר אחד, אבל שימו לב זה לא מסתיים כאן, – על כל "שתיקה" שתשתקו תקבלו 2 דולר. כמה זמן אתם מוכנים לסתום תַּ'פה?… נשמע פנטסטי, אבל זה בדיוק מה שחכמינו מלמדים אותנו – השתיקה עדיפה מהדיבור!

רבי שמעון מחכמי המשנה אומר לנו – "לא מצאתי לגוף טוב יותר משתיקה" וכיוצא בזה אפשר למצוא המון ציטוטים מהמקורות בגודל מעלת השתיקה.

האיש שזכה בתואר "החכם מכל האדם" – הלא זה שלמה המלך, גם הוא הביא לנו פתגם מחכים – "גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב". כלומר, כשאתה שותק, אזי גם אם אתה דביל, לפחות אתה לא מגלה זאת לסובבים… הם יניחו שאתה שותק רק בגלל רוחב דעתך הצפונה.

כמו כן כשאתה טרוד בלדבר אתה לא פנוי להקשיב, כשעסוקים בפליטה החוצה, אין אפשרות להכניס פנימה. וחבל על ההזדמנויות ללמוד קצת דברים חדשים.

כשאתה יושב עם חבר ואין על מה לדבר, אין חובה כזאת להתחיל לדבר על מזג האויר, או על זה שאין על מה לדבר… אפשר פשוט לשתוק. נסו את זה פעם, זה מדהים, לדממה יש קולות משלה, רק ברובד פנימי ועמוק יותר.

אחד הצדיקים אמר פעם: "הלשון הוא האיבר שהכי קל להפעיל אותו, יחד עם זאת הוא יכול להסב את הנזקים הכי גדולים". בכוחן של מילים להשפיע על כל העולם, ולחרוץ גורלות, וידועה האמרה – "מוות וחיים ביד הלשון".

מצד שני צריך גם לומר, שאין לנו את הפריבילגיה לשתוק שתיקה ארוכה, ואף פעם לא לפצות פה. יש זמנים שאז חובה לדבר, להחמיא, לחזק, ולהשפיע, אבל – שיהיה במינון הנכון, ובמחשבה קודם הדיבור ולא לאחריו… כי לפני שדיברת אתה הבעל הבית, אבל אחרי שפלטת משפט, הוא כבר נהיה הבוס שלך, ועוף השמים מוליך את הקול…

אז קִיצֶר, מה יוצא לנו מכל ה'פַּלסַף' הזה? אז נסכם בקטנה לדוגמא, שלפני שאנו באים לפלוט לחבר משפט בנוסח: "בואנ'ה יניב, שמעת מה קרה לרונן? הבנאדם חטף משבר נפשי עמוק, נִשְׁבַּלְךַ, אחותי שמעה זה משכנה שלהם" אז כדאי לזכור ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהלכלוך הזה, ובסוף זה יכול גם להתהפך עלי.

ואותו דבר בכיוון ההפוך, אם חבר פגע בי, הוא בא אלי על הבוקר בזחיחות וזורק לי "הי אתה, למה מי אתה חושב לעצמך שאתה? חתיכת ילד כאפות, כן. הגיע הזמן שמישהו יגיד לך את זה פעם בפרצוף" אז נכון שבאינסטינקט בא לי להשיב לו מנה אחת אפיים, ולהעמיד אותו במקומו הראוי לו מתחת לתחתית של התחתית, אבל פה אנו צריכים לזכור, שאין גבול לרווחים שאדם יכול להרויח מפעם אחת שהוא בולם את הפה שלו לא להגיב לחבר שפוגע! ורק על זה הייתי צריך לכתוב עמוד שלם, אבל לא רוצה לעייף אתכם…

לסיום, אַצַ'פֶּר אתכם במשפט יפה (כי היום אני ב'מוּזה' של פתגמים…) שאמר לי פעם אדם חכם:

"המחשבה לפעמים שאתה חכם היא ההוכחה כמה אתה טיפש"

דברו לעניין, ותזכרו שבעיקרון עדיף לשתוק… זה הוכח מדעית…

 

 

הרב ארז משה דורון, יליד חיפה. סופר ומרצה, הוציא לאור למעלה מ-30 ספרים.
יו"ר ארגון "אור פנימי", ו"לב הדברים".
ב – 1985 לקראת סיום שירותו הצבאי הסדיר בשריון, חזר בתשובה והפך לחסיד ברסלב .