תפילה לשלום בית
יְהִי רָצון מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוהֵינוּ וֵאלוהֵי אֲבותֵינוּ, אדון השלום, מלך שהשלום שלו שתַּשְׁרֶה אהבה ואחווה
שלום ורעות ביני (פב"פ) לבין בעלי (פב"פ) מעתה ועד עולם, והושיענו מהרה למען שמך והגן בעדנו
ותצילנו מכל אדם רע ומכל צר ומזיק, וכול היועץ עלינו ועל עמך בית ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה
שאינה טובה – הפר ובטל עצתו כדכתיב: עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל: והסר מאיתנו
כל מחלוקת קנאה שנאה ותחרות, ובעבור שמך אֵל שַׁדַּי בטל מעלינו כל משׂטנים ומקטרגים, בין למעלה
בין למטה, ולא יהיה בהם כוח להשׂטין ולקטרג עלינו. ותצוה למלאכיך לעזור לנו ולסיענו כדכתיב:
לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ.
אנא יְיָ אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא את הכול אַל
יהיו עונותינו מונעים הטוב מאיתנו, ותטה את ליבותנו שנכבד אחד את השני ותשרה את שכינתך בנינו,
ותהיה בנינו אהבה ואחווה שלום ורעות אורה ושמחה מעתה ועד עולם. וקיים בנו את הכתוב:
הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ: וכן: יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ. וברכני נא בברכה
הכתובה בתורתך: יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
והתמלא ברחמים גדולים עלינו ומלא כל משאלות ליבנו לטובה ולברכה, וקיים בבעלי את הכתוב:
וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ שָׁלוֹם: וכן: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְיָ, רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה,
רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְיָ, אָמֵן כן יהי רצון נצח סלה ועד. יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.
אֵלֶיךָ יְיָ אֶקְרָא וְאֶל-אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ, יְיָ צְבָאוֹת עִמָּנוּ
מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלֹהי יַעֲקֹב סֶלָה, יְיָ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ, יְיָ הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.
יִהְיוּ לְרָצון אִמְרֵי פִי וְהֶגְיון לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְיָ צוּרִי וְגאֲלִי.
"הסוודר שאמא סרגה מחמם יותר מכל בגד אחר" • הצצה מרתקת: כך מתייחס צדיק הדור לאשתו
אשה חשובה הסתובבה אצל רבניות גדולות ומפורסמות ושאלתה בפיה:
מהו תפקידה המרכזי של האשה? התשובות, שנאמרו לאחר מחשבה,
היו מגוונות והקיפו עניינים יסודיים בבית היהודי. כאשר שאלה האשה
את אמא שאלה זו, לא הרהרה אמא אפילו לרגע קט, ומיד פרסה את
משנתה החד משמעית במילים קצרות:
"תפקידה של האשה להיות לעזר ולעמוד לימין בעלה!"
חובה להדגיש את הדברים: אמא היתה אחת מנשות החסד הגדולות שבדור,
אולם תמיד שמה את אבא לפני הכל. אמא חונכה וחינכה את עצמה, כי תפקידו
של האדם בעולם הוא לעשות רצון השם, ורצון השם הוא בראש ובראשונה
שהאשה תהיה עזר לבעלה.
אמא התמסרה לאבא באופן מוחלט, לסייע לו להגות בתורה יומם לילה. בכל
עת ובכל מצב, מבלי שדבר מה יטרידנו. תפקיד זה היה מרכז חייה, בו ראתה
את עיקר חובתה בעולמה, ואת כל מהלך חייה בכל רגע של היממה – כיוונה
התבטלות ונאמנות ללא סייג לבעלה – אבא.
הכבוד שחילקה אמא לאבא הקיף את כל שעות היממה: היא התעוררה השכם
בבוקר כדי לזכות ולענות 'אמן' על ברכות תפילת השחרית שלו, הכינה לו ארוחות
מזינות וטריות מדי יום ביומו, ואפילו הייתה הולכת לקנות עבורו חפצים אישיים,
כמו כובע או נעליים, כדי שלא יצטרך לצאת לחנות ולבטל את זמנו במדידות,
וכל זאת על אף שהייתה טרודה בענייניהן של מאות הנשים שצבאו על דלתה.
בערב, לפני שיצאה לשמחות ולאירועים שונים, הייתה נוטלת את רשותו והקפידה
לשוב לפני השעה אחת עשרה בלילה, אף אם האירוע היה עדיין בעיצומו.
אמא שימשה את אבא בנאמנות מוחלטת. כאשר אבא קרא לה, הייתה מפסיקה
באחת את כל עיסוקיה, עוזבת את כל הנשים שעמדו לצידה, ואפילו באמצע השיחה,
וממהרת אליו.
אף אבא מצידו כיבד את אמא מאוד. הוא היה מקפיד שלא להתחיל את ארוחותיו
עד אשר הצטרפה אליו אמא. הוא הסביר כי אם לא ישמור עליה שתאכל – לא תאכל
לעולם. הוא לא הלך לנוח בצהריים עד שבאה לנוח אף היא. פעם חשה אמא שלא
בטוב ולא יכלה לקום ממיטתה. קצרה ידו של אבא מלעזור לה, ועל כן הביא את
הסטנדר והתיישב ללמוד ליד מיטתה. כשנסעו לצפת ב'בין-הזמנים', אמרה אמא
שהיא לא צריכה את ה'נופש', ואבא אמר שהוא נוסע בשבילה… בשעה שערך את
סיומי המסכתות, היה קורא לה או שולח לה יין. לפעמים טרח וירד את כל המדרגות,
מחדר לימודו בקומה השנייה, כדי לשתף אותה בסיום. בהזדמנויות שונות היה רגיל
לבקש את ברכתה, כגון: לפני אפיית מצות, בליל שבועות ועוד ועוד. בסעודות השבת
תמיד ביקש את אישורה קודם שקידש וקודם ברכת המזון.
אבא ביקש מאמא שתודיע לו קודם שהיא נוסעת מחוץ לעיר. כשיצאה לרכב שהמתין
לה, היה מלווה אותה ארבע אמות ונשאר לעמוד עד אשר נעלם הרכב מן האופק.
אמא סרגה לאבא סוודר. אבא לבש את הסוודר שנים ארוכות כדי לכבד את אמא,
ואף כשנקרע דאג תמיד שיתקנוהו. "הסוודר שאמא סרגה", אמר, "מחמם יותר מכל
בגד אחר". כיוצא בכך, אשה אחת חפצה לסייע לאמא ולהכין במקומה את ארוחתו
של אבא. אבא התנגד – הוא רוצה לכבד את אמא באומרו כי רק מאכליה ערבים לחכו…
אחד הנכדים סייע לאבא לבדוק את החמץ. אבא הורה לו כי בבודקו את המגירות,
יקפיד להחזיר כל חפץ למקומו: "בדיקת חמץ", הוסיף אבא,
אכן, אבא לא רצה שאמא תתאמץ בעבודות הבית, לפיכך היתה אמא מסתירה ממנו
את היקף עבודותיה בבית, בפרט בערב פסח, שלא לצערו… וככל הנראה משמים
סייעו בידיה להצליח בהסתרה זו.
כשהתארס אחד הנכדים וסעד עם כלתו על שולחנו של אבא בפעם הראשונה,
שר אבא לכבודם את השיר "עוד ישמע" שוב ושוב. המסובים תמהו על כך, ואבא
הסביר להם: "הלוא סבתא במטבח, ועדיין לא שמעה ששרנו"…
מעניין לספר כי ההנהגה בבית אבא ואמא היתה למשל ודוגמה בפי רבים, עד כי
חתנים שהיו מתמידים במיוחד, והיה חשש שמתוך שקיעותם המופלגת בתורה
לא יֵדְעו להתייחס לנשותיהם כראוי- נשלחו על ידי רבותיהם לביתם של אבא
ואמא, להביט מן הצד בארוחות הצהריים או בארוחות הערב המשותפות שלהם,
למען יֵדְעו לנהוג בביתם כיאה וכיאות…
אמא היתה שותפה לאבא בהנהגת הבית גם בענייני הלכה, ואבא סמך עליה בעיניים
עצומות. תמיד היתה מבררת את כשרות המאכלים, וכל שאלה שהתעוררה, תמיד
היתה בין הראשונים שידעו על כך. אם אמרה לו שמאכל מסוים כשר או שבמוצר מסוים
אין חשש איסור, הוא קיבל את דבריה בלי פקפוק. בשאלות הלכתיות מסוימות, כגון
בצליית כבד, אף הורה לאחרים לשמוע לאמא, באומרו כי את הנהגותיה קבלה מאמו,
שקיבלה מהחזון איש.
כשהגיע לאבא מכתב שנכתב על ידי אשה, היה מעבירו לאמא כדי שתשיב היא.
ומעניין לציין: אבא מקפיד לענות על המכתבים לפי הסדר של כהנים, לוויים וישראלים.
כאשר קיבל מכתב מאשה ושם לב כי היא אשת כהן, ציין לאמא על המכתב 'מכתב
מכהנת', כדי שתקיים בה מצוות 'וקידשתו' (מצווה, ותענה לה בראשונה…
אכן, נכון לומר, כי על בית כגון זה של אבא ואמא אמרו חכמים כי "זכו, שכינה ביניהם".
('בית אמי')
הרב אבנר קוואס
עד לפני כשמונים שנה הנהיג את עם ישראל הכהן הגדול רבינו ישראל מאיר הכהן זצוק"ל, הידוע בכינויו – "החפץ חיים". הרבה ספרים נכתבו על הנהגותיו ומעשיו.
הרב חישב את זמנו עד לרמה של שניות, ולמדו ממנו את החשיבות שיש לזמן ולניצולו הנכון. כשהיה מגיע זמן של קיום תורה ומצוות, היה לרב את כל הזמן שבעולם לקיים את המצוות בהידור.
אחרי שאשתו הראשונה של הרב נפטרה, בהיותו כבן 66, הוא נשא אשה שניה. הגיע חג סוכות ראשון עם הרבנית החדשה, והרב הקים את הסוכה לבד, ללא בקשת עזרה, למרות גילו המבוגר. כי למצוות יש לו הרבה זמן… ומי יודע כמה זמן זה ארך.
לאחר שהרב סיים את הקמת הסוכה, הוא קרא לרבנית החדשה שתבוא לחצר לראות את הסוכה שהקים. אשתו הביטה על הסוכה ואמרה לו: ר' ישראל, יפה מאד, אבל למה לא התייעצת איתי קודם? אני חושבת שיותר טוב שהסוכה תעמוד בפינה השנייה של החצר (נדמיין לעצמנו כיצד היה מגיב אדם רגיל – הוא היה האומר לה: את לא מבינה שאני בונה כאן את הסוכה כבר 40 שנה? … לא מתאים לך, אז תפרקי… אני לא סולל בונה…).
הרב לא אמר דבר, הוא פירק את הסוכה והקים אותה בפינה השניה כמו שאשתו רצתה. לאחר שסיים את הקמת הסוכה, הוא קרא שוב לאשתו לחצר לראות את הסוכה.
אשתו יצאה לחצר, הביטה על הסוכה, חשבה מעט ואמרה: במחשבה שניה, נראה לי שהמקום הראשון היה יותר מוצלח… (בשלב הזה, בעל רגיל היה עושה ממנה קישוט לסוכה ושואג ללא הפסקה…) אבל הרב, בלי לומר מילה, פרק שוב את הסוכה בנחת, והקים אותה בפעם השלישית במקום הראשון.
הוא קרא לאשתו פעם שלישית ושאל אותה: עכשיו זה בסדר? עכשיו זה מושלם… היא אמרה וחזרה הביתה.
ממעשה זה למדנו שלשמח את האשה ולגרום לה נחת רוח זה לא פחות חשוב מלבנות סוכה. בעל שדואג שאשתו תהיה מלכה וממלא את בקשותיה, הופך מיד להיות מלך.
מתוך מגזין "במה" י"א תשרי תשע"ט
אני מבקש לשאל את כבודו האם נכון הדבר שאישתי בזכות התחזקותה במהלך 19 השנים האחרונות גורמת לעימותים אין ספור בגלל השינויים החיצוניים המתבטאים בלבישת מטפחת, חולצה ארוכה שמכסה את ידיה נעליים סגורות וכל זאת למרות שחם ואנו רק בתחילת הקיץ, טענתי בכל העניין שאנני מרוצה משינויים קיצוניים אלו, יש לציין שזה מקבל ביטוי גם בהתנהלות היום יומית, שינויים שהם דרסטיים, כך לא התחלנו את חיינו לפני 35 שנים למרות שאני מסורתי ואפילו חובש כיפה בוודאי מניח תפילין ומשתדל לשמור את השבת ,שינויים אלו נעשים במסורה מבחינתי, אנני רואה כל סיבה לשינויים במראה החיצוני בצורה דרסטית דבר זה גורם לי כעס ולאי הסכמות על הדרך, הייתי מבקש שכבודו יביע דעתו. תודה
בס"ד
שלום יצחק!
תראה, ישנן הלכות שהן מחוייבות על פי התורה, ואין מקום מבחינה הלכתית להקל בהן. כשמדובר על הלכות אלו, בתור אדם שמאמין בתורה, עלייך לכבד את רצון אשתך לקיים את אותן הלכות.
אם תכבד את רצון אשתך, יהיו גם לך זכויות במצוות האלו שהיא מקיימת, ותזכה בעזרת השם בזכות כך לשכר גדול בעולם הבא, וגם להצלחתך בענייני העולם הזה זה יכול להועיל לך. התנגדות לקיום מצוות אלו של אשתך, הוא דבר שבאופן מוחלט לא נכון לעשות על פי התורה, וכאדם מאמין שהתורה חשובה לו, וודאי לא תרצה לעשות משהו שהוא נגד התורה ונגד רצון אבינו שבשמים.
אני יגיד לך עוד משהו, אתה בתור בעל, זקוק לאשה שמחה ומרוצה, כמו שכל בעל זקוק לכך. אם לא תאפשר לאשתך ללכת כפי שהיא רוצה, היא תהיה עצובה, השלום בית שלכם לא יהיה תקין, ובסופו של דבר גם אתה וגם היא תסבלו מכך והחיים שלכם לא יהיו מאושרים. אז מה תרוויח מכל העניין?
אל תשכח שלכל אדם ואדם ישנן תכונות שונות, הרגשות שונות וצרכים שונים. אשתך מרגישה צורך בעניינים השונים שהיא עושה, וכן בהקפדה על כללי צניעות לפי דרישות ההלכה, וזה מיסב לה הרבה יותר אושר מאשר ללכת בלבוש שיהיה לה איתו פחות חם בקיץ (הגוף גם מתרגל ללבוש, ומי שרגיל להתלבש באופן זה לא מרגיש כל כך את החום כפי שמרגיש אותו מי שלא רגיל להתלבש כך).
אם זו היא הרגשתה, טוב תעשה אם תכבד זאת, ותבין שהיא פשוט שונה ממך בעניין הזה. אי אפשר לכפות על האשה להיות בדיוק כמוך. הא' ב' של שלום-בית זה להבין שכל בעל ואשה שונים אחד מהשני, והתפקיד של כל אחד זה להבין את הצד השני ולכבד אותו, ולא לנסות לשנות את השני ולהפוך אותו להיות כמוך.
עדיף שתוותר לה ותשמח בכך שטוב לה, ואז יהיו לשניכם חיים משותפים מאושרים בעזרת השם. זה פשוט לא משתלם לך להראות לה התנגדות.
אתה אמנם רואה את האופן בה אשתך מתלבשת כשינויים קיצוניים, אך באמת השינויים שלה הן לא קיצוניים לעומת איך שנשות ישראל הלכו במהלך כל הדורות. מנהג כל נשות ישראל היה ללכת בצניעות יתירה, אולי עוד יותר מאיך שאשתך הולכת היום. גם היום כל הנשים שקיום רצון התורה חשובה להן הולכות פחות או יותר כמו אשתך, אין כאן קיצוניות.
יש לך זכות מאד גדולה שזכית לאשה כזו, לא כל אחד זוכה לכך. במקורות שלנו מובא שנשים צנועות משפיעות הרבה ברכה והצלחה לבית. חז"ל גם לימדו אותנו שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותן עתידין בני ישראל להגאל גם בעתיד. אשתך היא וודאי אחת מאותן נשים צדקניות, ואתה צריך להיות ממש מאושר מהזכות שזכית להיות בעל לאשה זו.
ברור שזה לא קל לשנות פתאום את הגישה לכל העניין הזה, אך אם תחשוב לעומק על מה שכתבתי, אני בטוח שתבין ששווה לך להכנע לאשתך למרות הקושי שבדבר ולשנות את הגישה שלך מהקצה אל הקצה. כניעה כזו, לא רק שהיא לא השפלה עבורך, אלא ההפך הוא הנכון, כניעה כזו היא עוצמה ויכולת אדירים, והיא זו שמראה גדלות אמיתית.
אם אתה חושב שההתחזקות של אשתך גורמת לכך היא מקדישה עבורך פחות זמן ממה שאתה זקוק לו או שהיא לא דואגת מספיק למלא את צרכי הבית שחשובים לך, בהחלט יש לדבר איתה על כך בנעימות, להסביר לה את הקושי שלך, ולמצוא ביחד את הפתרונות המתאימים.
ברור גם שככל שאתה תקרין כלפי אשתך יותר הערכה ותכבד יותר את רצונותיה, כך היא גם תשקיע יותר בדברים שאתה זקוק להם. זה כלל ידוע, שככל שבעל מכבד יותר את אשתו, כך לאשה יש יותר רצון לכבד את בעלה ולשמח אותו, ויותר קל לה לעשות זאת.
שתזכו בעזרת השם לאורך ימים טובים ומאושרים.
בברכה
יעקב