כשהשימפנזה החליטה לחקות את בני האדם שימפנזה
אוהד אטינגר
"היו היתה פעם חבורת כלבים. הם היו מסתובבים ממקום למקום, נוברים באשפה ואוכלים,
ולעתים מוצאים טרף שמצא את דרכו אל קיבתם. כך כל חייהם היו מלקקים את כפות ידיהם,
הולכים על 4 ומחפשים אוכל ושתיה". את הסיפור הזה מספר הרב שלומי, מקבוצת 'חברים
מקשיבים', ודברים אלו התפרסמו באתר 'כיפה'.
הרב שלומי כתב את הסיפור הזה כתשובה לנערה שפנתה אליו וסיפרה שהיא החלה צעדים
ראשונים של חזרה בתשובה, אבל החברים שלה לא מקבלים את זה ברוח טובה, ומתייחסים
אלי כאל מי שקצת השתבשה דעתה.
נחזור לסיפורו של הרב שלומי…
"ביום מן הימים נקלעו כמה גורי שימפנזים קטנטנים, והצטרפו לחבורת הכלבים. בגלל גילם
הצעיר הם היו דומים ממש לגורי הכלבים, מלבד זאת שהיה חסר להם זנב. "כך גדלו השימפנזים
החביבים, רצו על 4 עם הכלבלבים, ויחד עמם חפשו אוכל וטרפו בפיהם. יום אחד כשהגיעו
לקרבת ישוב, ראה שימפנזון אחד את בני האדם הולכים על שתי רגליים. "דחף מוזר גרם לו
לחקות את האדם והחל גם הוא לנסות – להפתעתו לא היה גבול. הוא צעד על שתי רגלים
בלבד מבלי ליפול, דבר שפינה לו שתי רגלים לעיסוקים אחרים, ויותר מכך – דבר שהגביה
את קומתו ואושרו טיפס עד השמים. "הוא ניסה עוד ועוד יתרונות שצומחים מתגליתו החדשה,
החל לטפס על עצים, החל לקפוץ ועוד ועוד. כשחזר אל אחיו השימפנזים וחבריו הכלבלבים,
כולו אושר חשב שיצטרפו אליו, אבל אז נחרד. "כולם התרחקו ממנו כמו מאחד שחלה בטרוף,
הסתכלו עליו במבט מזלזל ולפעמים אף קראו לעברו קריאות גנאי כמו "ארך רגלים" ו"אף בעננים".
"השימפנזון החל להתלבט אם כל התגליות כדאיות כגון לאכול בעזרת הידיים ולא לתקוע את האף
בטרף, להלך בקומה זקופה ולנסות לגלות דברים מלבד המרדף הבלתי פוסק אחרי האוכל, או
שמא לחזור לאחיו ולהיות "כמו כולם"…
אז רגע, כאן נעצור ונחשוב, על הנמשל…
רגע… לא שהחברים שלך הם כלב או שימפנזה חס וחלילה, כמו שאת אינך שימפנזה…
זה רק משל כמובן!!! וכדרך המשלים הוא מעט חריף. "אבל הרעיון הוא שהנה את זכית
והתרוממת, את זכית להכיר ולדעת מהו היעוד של האדם בעולם, מי בורא העולם וכיצד
אפשר להתקשר אליו" "לצערנו, חברייך עדיין לא זכו – זו כמובן לא סיבה לחזור בך, אלא
להתחזק ביתר שאת בדרכך, ולהתפלל על החברים שיצטרפו גם הם לדרך האמת".