הלב היהודי של שולי רנד

יעקב לוסטיג

 

שולי רנד נחשב לאחד היוצרים היותר מעניינים בעכשוויות הישראלית. כל מי שנתקל בעבודתו אי פעם, יודה שמדובר ביוצר ענק, אדם עם עומק רגשי עצום, מלחין בחסד ושחקן מוכשר במיוחד.

סדר יומו של שולי רנד מורכב בעיקר מעבודת ה'. בבוקר לימוד תורה, תפילה, קיום מצוות, קירוב רחוקים, לשמח לבבות, ועוד ועוד. אבל לא תמיד היה שולי יהודי חרדי. לפני שחזר בתשובה צלח רנד קריירה מפוארת למדי. הוא שיחק ב'הבימה' וב'קאמרי'. הוא נחשב לכוכב עולה בתרבות הישראלית, הלחין שירים והוציא אלבום מוסיקלי שזכה להצלחה רבה.

את ילדותו ונעוריו עשה שולי בסביבה דתית. הוא למד בבית ספר דתי ועד שהתגייס לצבא היתה הכיפה קבועה בראשו. בצבא הוא נטש באופן חלקי את תורת ישראל, הפסיק לשמור שבת, אך המשיך להקפיד על כשרות ועל מצוות אחרות.

אבל הלב של שולי רנד משך אותו בחזרה לתורה הקדושה. הלב היהודי שלו לא הניח לו, הוא הרגיש צורך עז לחזור בתשובה ולחיות אורח חיים יהודי על כל המשמעויות הכרוכות בכך. בראיון לעיתון 'בקהילה' הוא סיפר: "התהליך אצלי היה בעיקר אמוציונלי. בשונה מבעלי תשובה אחרים כמו הרב אורי זוהר למשל, שאצלם זה מעבר שכלי המתבסס על מחשבה מעמיקה והתבוננות, אצלי זה הגיע מהלב מהתחושה הפנימית".

בשלבים הראשונים של החזרה בתשובה, שולי רנד אפילו לא הציץ בספרי קודש. הוא לא הרגיש משיכה ללימוד התורה, אלא רק לקיום המצוות: "הרגע שבו נאלצתי להתחיל להתעמק בספרים, לא נשמט מזיכרוני ולו לרגע קט", הוא מספר. "יום אחד הגיעו אליי מעקלים בשל חוב כספי. הם לקחו את כל רכושי, כולל הטלוויזיה. ישבתי בבית ולא היה לי במה להתעסק. אין טלוויזיה. עיני נפלו על הספר 'ילקוט מעם לועז', שקיבלתי מגיסי, אף הוא חוזר בתשובה. מתוך שעמום התחלתי לקרוא. היה זה הלימוד הראשון שלי בספרי הקודש. מאז ועד עתה לא הפסקתי, ברוך ה' ".

"אבי שאל אותי פעם", אומר שולי ברגע של גילוי לב, "תגיד את האמת. למה חזרת בתשובה? עניתי לו דבר פשוט: אני מכיר את עולם הבוהמה מהצד הפנימי שלו, ותהיתי מה אני יכול מכל זה להוריש לילדיי?"

"היו לי שאלות הלכתיות והתחבטויות קשות בנוגע לפרישה. עליתי לרב שפרן, והצגתי בפניו שאלות פרקטיות, כדוגמת משכורת, פנסיה ועוד דברים שאני עלול להפסיד. הייתי בטוח שהרב יורה לי לעזוב את הכל ויהי מה. אחרי הכל מדובר בתיאטרון…"

"הופתעתי מאוד כאשר הוא הציע לי להישאר בשלב זה בתיאטרון, אך לפחות הצגה אחת בשנה אעשה ברוח היהדות כדי להשפיע באמצעותה על קהל הצופים. אך מנוי וגמור היה עמי לעזוב. עשיתי זאת בקצב איטי בשל התחייבותי, עד שפרשתי כליל. ההצגה האחרונה, שבה הופעתי הייתה לי קשה ביותר".

בשנים הראשונות, לא חשב שולי לשוב ולהתעסק בעולם המשחק, עד שפגש את הרב שלום ארוש שהציע לו לחזור לעולם המשחק, כדי 'לקדש את העיסוק בתחום'.

 

"רבי נחמן מברסלב אומר", אמר לו הרב ארוש, "כי 'בעל תשובה צריך לשוב לאותם מקומות שבהם פגם ושם לתקן את הנדרש', עליי לשרת רעיונות שרוח חכמים נוחה מהם כהגדרתו, ולתרום אותם למען קירוב יהודים אל כור מחצבתם הרוחנית".

עוד לפני שחזר בתשובה, כעס רנד מאוד על הבורות והאיבה שרחשו אנשי הקאמרי והשחקנים, לכל דבר שבקדושה: "הייתה פעם הצגה שהייתה מבוימת היטב, אך מהולה בסממנים אנטישמיים מובהקים ובסטריאוטיפים מוכרים בכל הנוגע לציבור החרדי. לאחר ההצגה, ניגשתי לבמאי, בקובלנה כואבת: שאלתי אותו, למה אתה מציג יהדות שטחית, חסרת כנות ומינימום של רציונליזם? מדוע אתה מבקש להבליט את המכוער השולי, ולא את המוטיבים היפים הרבים, שהם נחלת היהדות? הוא השפיל עיניו במבוכה אבל לא טרח להצטדק".

את סרטו 'אושפיזין' ספינת הדגל של יצירותיו, הוא מגדיר 'הכוח שהניע אותנו לנסות ולהעביר לעולם את חווית האמונה'.

"היו לנו כמה מטרות", מבהיר שולי, "קודם כל, לדבר על מציאות החיים מתוך אמונה. הריחוק של האנשים מהקב"ה נובע מהסתת יצר הרע, שאומר לאדם החש רחוק, כי אין לו סיכוי להתקרב לבורא העולם. קהל היעד היה מטבע הדברים החילוני בלבד ולשם הוא הגיע בעיקר. הוא הצליח מעל ומעבר למצופה. גרפתי גל של תגובות שאמרו לנו: 'לא ידענו שאפשר לדבר כך עם ה', חשבנו שאין לנו סיכוי', 'לא הרגשנו עד עתה שיש לנו אבא'.

"גם לאנשים חילונים יש מערכת מושגים של תשובה. אולי זה לא מוגדר בגדרי תשובה, תורה ומצוות, אבל גם במערכת הפנימית המוסרית שלהם, יש מערכת מסוימת של תשובה. אין יהודי שלא עוסק בתשובה כל הזמן. חלקו באופן מודע, חלקו באופן לא מודע".

העוצמה של הסרט והסיפורים שזרמו אליו על אנשים שהוא שינה להם את חייהם מהקצה אל הקצה וקיבלו עליהם עול תורה ומצוות, מחשלים אותו להמשיך במלאכה ש"אבותינו לא עסקו בה" כהגדרתו.

שולי רנד מספר גם על ההפתעה הגדולה של הסרט הזה: "שמעתי, על משפחה נוצרית באוסטרליה שהתגורר אצלם בחור יהודי בקומה התחתונה של הבית. הוא צפה בסרט שוב ושוב. עד שיום אחד, הם פנו אליו וביקשו לצפות בו. הסרט היה עם תרגום לאנגלית והם התמכרו אליו. המשפחה הזו התגיירה בעקבות הסרט ויצאו ממנה שבעה גרים!"

"כאשר הוצג הסרט 'אושפיזין' לראשונה בפסטיבל ירושלים, נכחו בהקרנה אישים הרחוקים כמטחווי קשת מהיהדות, אבל בסוף הסרט, כולם יצאו עם דמעות בעיניים".

"את זה", הוא אומר, "אני לא יכול לשכוח".