מה יש לדתיים נגד השתלת איברים?

מה יש לדתיים נגד השתלת איברים?

יעקב לוסטיג

בכל דיווח על תאונת דרכים שתראו בעיתון או באינטרנט, תמצאו תמונות בהן נראים המתנדבים החרדיים פועלים בזירה ומעניקים עזרה ראשונה לפצועים. באזורים בהם יש אוכלוסיה חרדית גדולה, זמן ההמתנה לקבלת עזרה ראשונה עומד על דקות בודדות ולפעמים אפילו פחות מדקה. רק תרימו טלפון, וארבעה או חמישה מתנדבים מסורים כבר יופיעו על סף דלתכם.
זה לא מפתיע. דבר יודע הוא שההלכה היהודית מקדשת את החיים, ומציבה את קדושת החיים לפני כל דבר אחר. אין זה פלא, אם כן, שיהודים שגדלו והתחנכו על הרכים הללו, יקדישו את חייהם להצלת חיי אדם.
לא רק חרדים מתנדבים בארגונים אלו, ישנם לא מעט אנשים שאינם שומרי מצוות, ואפילו לא יהודים, שמצטרפים לפעילות הברוכה הזאת. בשנים האחרונות מתרחבת התופעה לעוד ועוד מקומות, אבל אין ספק שהגרעין הבסיסי והחזק של ארגוני ההצלה בישראל הוא הגרעין החרדי, מה שהביא אפילו את ממשלת ישראל להכיר בכך שארגון 'איחוד הצלה' הוא ארגון רשמי, בדיוק כמו ארגון מד"א.
אז אם החרדים כל כך מקדשים את חיי האדם, למה הם לא משתפים פעולה עם התפתחות ענף השתלת האיברים בישראל? מדוע לא משענו עד כה על משפחה חרדית שתרמה את איבריו של יקירה להצלת חייהם של אחרים? הכיצד יכולים בני משפחה חרדיים לסרב לתרומת איברים, כשברור להם שייתכן שהדבר יוביל למותם של אנשים הממתינים לקבלת השתלת לב או ריאות?
לאיפה נעלמה קדושת החיים?
אז קודם כל בואו נזכיר את המציאות הקיימת: הציבור החרדי בישראל מוביל בתרומות אלטרואיסטיות של כליות לטובת חולים. בכתבה שפורסמה בערוץ 2, מדווח על 311 תורמים שתרמו כליה מגופם למען אדם זר שאינם מכירים בכלל. במשך 7 שנים התייצבו 311 תורמים כאלו בבתי החולים, ומסרו כליה כשהם לא מקבלים על כך שום תמורה. הם נזקקו לתקופת אשפוז והחלמה, אבל עשו זאת בשמחה. מתוך אותם 311 תורמים – 'רק' 309 היו חרדים ודתיים. כל היתר – שניים במספר – היו חילוניים…
הנה הכתבה
אבל אם תחפשו כמה חרדים תרמו לב או ריאה, לא תמצאו אפילו אחד.
למה?
כדי לענות על השאלה הזאת, הרשו לי לשאול אתכם שאלה אחרת: לבית החולים מגיעים סבא ונכדה. הסבא בן 97, עיוור בשתי עיניו, אינו יכול לקום מכסא הגלגלים שלו, ואת ארוחות הוא אוכל באמצעות קשית בלבד. פניו מלאות קמטים, רגליו מלאות כתמים שחורים, הגב כואב, המצב רוח ירוד אבל הלב… הלב עובד מצויין!
נכדתו של הסבא, אשה צעירה בת 23. רק לפני שבוע היא ילדה את בתה הבכורה. היא צעירה וחיונית, חברת הסטרטאפ שהקימה גורפת רווחים של מאות אלפי דולרים בשנה, והאקזיט שהיא תצא עמו בקרוב צפוי להפוך אותה למיליונרית בכל קנה מידה. הרגליים שלה בסדר, הגב לא כואב, הפנים לא מקומטות ולא חסר לה כלום. אבל הלב… הלב שלה עומד לקרוס…
שואל אותם הרופא מה מבוקשם והם מפתיעים: "אני רוצה לתרום את הלב שלי לנכדתי", אומר הסבא. "אני כבר זקן, עשיתי את שלי. הנכבדה שלי בתחילת הדרך, יש לה ילדה קטנה והיא עומדת להיות מיליונרית. אני רוצה שתעקור את הלב שלי ותשתיל אותו בגופה של נכדתי. כך אדע שהלב שלי נמצא במקום הנכון, ואוכל לנוח בשלום על משכבי".
האם לדעתכם הרופא אמור להסכים ולמלא את בקשתו של הסבא?
בוודאי שלא! אף רופא בעולם לא יסכים לעשות דבר כזה. לקחת אדם ולרצוח אותו כדי להציל מישהי אחרת? אין מצב! זה שהוא מבקש את זה לא משנה את העובדה שלהוציא את הלב שלו זאת פעולת רצח לכל דבר ועניין.
אבל הנכדה תמות אם לא ישתילו לה לב? אולי. זה באמת יהיה מאוד עצוב, אבל כדי להציל את הנכבדה אין שום הצדקה לרצוח את הסבא שלה, אפילו אם הוא זה שמבקש שירצחו אותו.
ועכשיו נחזור לנושא השתלת ה איברים:
כולם, כל הרופאים והרבנים, תמימי דעים שאסור להוציא לב מאדם חי, כדי להשתיל אותו בגופו של אדם אחר. זהו רצח לכל דבר ועניין. אף אחד לא חולק על כך.
כולם גם יסכימו שכדי להציל אדם חי, יהיה מותר לקחת את לבו של אדם מת. גם על כך אין חולק.
השאלה היא מה ההגדרה של מת. בעולם הרפואה מקובל לטעון שכשגזע המוח מת, האדם מוגדר כמת. זה שהלב והריאות ממשיכים לתפקד לא אומר שהוא חי. למעשה מדובר בשאלה פילוסופית יותר מרפואית. הרופא יכול לומר אלו איברים מתפקדים ואלו אינם מתפקדים, אבל להגדיר אם בכך האדם מת או לא – הוא אינו יכול. ישבו גדולי הפילוסופים והגיעו למסקנה כזאת או אחרת.
שמעתי פעם שביפן יש כאלו שטוענים שעיקר החיים של האדם מגיעים מהקיבה, ולכן כשהקיבה לא מתפקדת הוא כבר נחשב למת. זו כמובן גישה מאוד קיצונית לכיוון ההפוך, ועל פי אנחנו יכולים לראות 'מתים חיים', שכל איבריהם עדיין פועלים וגם המוח יכול להיות צלול ופרודוקטיבי, אבל הקיבה שלהם אינה פועלת והן מקבלים הזנה דרך הווריד.
מבחינת ההלכה, לב פועם מלמד על חיים. ריאות עובדות מראות שהאדם חי. לקצור את האברים הללו מגופו של חולה זהו רצח בהגדרה ההלכתית. לכן הציבור הנאמן להלכה לעולם לא יסכים לתרומת איברים הנלקחים מהאדם ומסיימים את חייו, גם אם הוא סבל ממוות מוחי קודם לכן.
זו גם צריכה להיות הגישה של כל יהודי, כי ההלכה היא לכולם, לא רק לחרדים או לדתיים. כי את התורה נתן לנו בורא העולם, הוא זה שנותן לאדם חיים, והוא זה שקובע כמה זמן הם יימשכו. הפילוסופיות באות והולכות, מה שבעבר נחשב למוסכם על הפילוסופים מתחלף ומשתנה עם הזמן, אבל ההלכה לא זזה ממקומה, היא תמיד היתה ותמיד תישאר אתנו ואנחנו נפעל בדיוק כפי שהיא מורה לנו לפעול.