"למה אתם, הרבנים!" פנה אלי הפרופסור, "לא יכולים להתגמש קצת עם ההלכה??… מה יש? קצת גמישות… ולא תרחיקו כל כך את החילונים…"

באחת מנסיעותי לחוץ לארץ, נזדמן לי מקום מושבי שבמטוס, ליד יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ואדם זה, כפי שסיפר לי בתוך הדברים, היה מהנדס גדול, וגם פרופסור לא קטן… ובקיצור- איש מדע, שחושב שיודע הכל ומבין בהכל.

היה חסר לו ב'השכלתו' רק למצוא יהודי כמוני שנראה רב גדול, עם זקן גדול, ולהטיח בו את טרוניותיו על הרבנים, ושאלותיו על התורה וההלכה.

"למה אתם, הרבנים!" פנה אלי הפרופסור, "לא יכולים להתגמש קצת עם ההלכה??… מה יש? קצת גמישות… ולא תרחיקו כל כך את החילונים…"

עניתי לו- "שאלתך דורשת, אכן, הסבר, אך קודם, נניח מעט את שאלתך וספר לי: מה מקצועך?"

"אדריכל ומהנדס", השיב. "וכעת אני בדרך לחו"ל, להביא תכנית של בנין רב קומות, שהוא פרויקט מיוחד".

"התוכל בבקשה להראות לי את התכניות שהינן, מן הסתם, בתיק הנמצא לידך?"

"בבקשה… אבל מה כבר יוכל כבוד הרב להבין במבט חטוף על תכנית מורכבת ומסועפת?"

"אמת היא שלא אוכל להבין הרבה, אבל להתרשם קצת מעבודתך, עם קצת תוספת הסברים אוכל להבין משהו".

האיש התרצה, והוציא בהנאה גלויה צרור ניירות. הוא פרס לפני דפים על גבי דפים. הוא מתאר ומסביר, ואני מגלה התעניינות מעמיקה בתכניות. משתפסתי מעט במה המדובר, בקשתי ממנו: "כעת תן לי שקט בבקשה שנים שלושה רגעים להתבונן בתוכניות".

קימטתי את מצחי, כאדם שמבקש לעיין בעיון נמרץ… ונטפלתי לאחד מהקווים המסמנים אחד מיסודות הבניין, שהלכו ובאו בקווים לא ישרים.

אחר כמה רגעים הרמתי את ראשי ושאלתי- "תאמר לי בבקשה מדוע הקו התחתון שנמצא בפינת דרום מזרח, לא יכול לנוע מעט לכיוון מזרח…" וכשיהיה ישר, גם יהיה יפה יותר, ופחות מסורבל?? מה יש, קצת גמישות פה, וקצת גמישות שם, והכל יראה יותר טוב?"

-"ממתי רבנים מבינים בהנדסה?!".. השיב לי בלגלוג, הרי כל הכח והחוסן של הבניין תלוי בעיקר באותם קווים, וכל תזוזה של מילימטר אחד מסכנת את הכל!"

חוקי ההנדסה חדים וברורים ואין לסור מהם ימין ושמאל כמלא נימה- סיים את תוכחתו הנוקבת…

-"וממתי מהנדסים מבינים בהלכה?! השבתי לו כגמולו, הרי כל קיום העולם תלוי בקיום התורה, וכל חוקי התורה שניתנה משמים מיד ה', מלאה חוקים ברורים, ואיך מלאך לבך לתמוה למה אין גמישות פה ושם…

כשאני מבקש גמישות בסך הכל על בניין אחד, ורק על חכמה של מהנדס בשר ודם אחד, ששבועות מספר, או חודשים בודדים עמלת על תכנונם, הנך כה סר וזועף, ותורתנו שניתנה לפני אלפי שנים, כאן אתה מבקש מהרבנים המופקדים על שמירת ההלכה שיתערבו בחוקי ה' ויגלו 'גמישות'"…

עוד אמרתי לו: "אספר לך סיפור":

פעם היה ילד בן עניים שאסף פרוטה לפרוטה עד שהגשים את חלומו שיוכל לקנות נעליים חדשות לכבוד חג הפסח. כשצרור מטבעות בידו, הלך אל השוק הערבי שבו הייתה סחורה בזול, ומצא נעליים כלבבו, אלא שלמרבה הצער, רק נעל אחת התאימה לרגל ואילו השנייה מאנה להתלבש על הרגל.

הסוחר הערבי שהבחין בצערו של הילד ניסה את כל האפשרויות להתאים את הנעל, ומשלא הועילו כל הדברים, אמר לבסוף לילד: "יש לי פתרון עבורך: אם תרשה לי אחתוך מעט מהאצבע של הרגל והנעל תתלבש היטב"…

לכך נדמו כל השוטים המבקשים להתאים את התורה לרוח הזמן, ואינם מבינים שצריך להתאים את הזמן לרוח התורה, כשם שצריך להתאים את הנעל אל הרגל ולא את הרגל לנעל.

 

"מה אעשה?" – שאל עורך הדין את הרב. "אני מאמין מכל הלב שרק הקב"ה יכול להושיע אותי, אבל הבטחתי לו בעבר שיותר לא אבקש ממנו שום בקשה!"

שח הרב שלום שבדרון זצ"ל באחת מדרשותיו: הבה אתאר לכם מהי אמונה

פשוטה המביאה לייחוד ה' מושלם. מעשה זה שמעתי מתלמיד חכם נודע אודות

עו"ד ידוע באנגליה, שהיה שומר תורה ומצוות אך לא היה מהדר במצוות. באחד

הימים הוא מופיע בפני הרב ובפיו שאלה: "נמצא אני בצרה גדולה בעקבות משפט

גדול שמתנהל נגדי, בגין הגנה שהענקתי ללקוח רמאי שהפיל אותי בשקריו, ואינני

רואה מוצא מלבד לפנות לבורא העולם, שהוא היחיד שיכול לחלצני ממיצר במצב

כה מסובך".

מששמע זאת הרב הגיב בחיוב: "מצויין! אם כך תפנה אליו, לאביך שבשמים, ובקש

ממנו רחמים. בוודאי ייעתר לתפילותיך!". השיב לו אותו יהודי: "זו צרתי! אכן מאמין

אני בכל ליבי שהוא היחיד המושיע, אך הבטחתי לו כי יותר לא אבקש ממנו ישועה…

ואיך לא אעמוד בדיבורי?"

משהבחין אותו יהודי כי הרב מתקשה להבינו, פתח לפניו את צפונות ליבו והחל לספר:

"לפני מספר שנים הוזמנתי לאוסטרליה לצרכי עבודה. יצאתי לשהות של ששה-שבעה

חדשים, לקחתי עמי בנסיעתי את בתי היחידה והאהובה שהיתה אז בת שבע שנים.

בהיותינו שם באוסטרליה חלתה לפתע הילדה, ולאחר סדרת בדיקות התברר כי מדובר

במחלה קשה ביותר. מיד פתחו בסדרה של טיפולים, אבל עברו כמה שבועות ומצבה

הלך ונעשה גרוע יותר ויותר, עד שיום אחד – היה זה בשבת – אמר לי הרופא כי מצבה

קריטי ולא נותרו לה אלא שעתיים-שלוש בלבד לחיות. הייתי מזועזע ונחרד לשמע הבשורה

הנוראה, ולא ידעתי כיצד אוכל להושיע לבתי היחידה. בצר לי נזכרתי כי יש יחיד בעולם שממנו

ניתן לבקש, אפילו אם חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, והחלטתי ללכת מיד לבית הכנסת.

"הרבה לא ידעתי אודות יהדות, זולת זאת זכרתי, שביום שהייתי בר מצוה לקח אותי אבי לבית

כנסת והנחתי תפילין. לא השתהיתי, והתחלתי לחפש בית כנסת. היתה זו כבר שעת הצהרים,

ואחר זמן מה מצאתי בית כנסת. הוא היה ריק מאדם אך לשמחתי הוא היה פתוח. נכנסתי פנימה,

ובהיות לבי מר עלי פרצתי בבכי עז שנמשך שעתיים ללא הפוגה. בתוך בכיי שאגתי בצעקות:

'רבש"ע, אני מוכרח לבקש ממך דבר, ואני מבטיח לך שיותר לא אבקש עוד משהו!

אני מאמין שרק אתה היחיד שתוכל להושיעיני בעומק צרתי. באתי לבקש ממך שבתי האהובה תישאר בחיים!'.

עוד זמן מה התמוגגתי בבכיי, עד שלפתע חשתי הקלה פושטת בלבי. באותו רגע

גמרתי אומר שמהראוי לחזור לבית החולים ולשאול למצב בתי. בשובי לבית החולים, ליד

מיטת בתי מקדם הרופא את פני: 'דבר פלא מאוד מוזר אירע לנו. היא פקחה את עיניה!'.

הרופא לא היסס וערך לה בדיקה, ובסיומה אמר לי: 'תראה, יש תקוה!'".

למחרת בבוקר כשחזר שוב האב לבית החולים, היא כבר ביקשה מעט מים. כך החל תהליך

מופלא של שיקום הילדה, שכעבור שבועיים כבר ירדה מן המיטה. משהגיעה למצב זה החליטו

מיד לעשות לה בדיקות יסודיות, והתוצאות הדהימו את כולם: נס ופלא! אין שום דבר! הרופאים

השתוממו ממש ואספו את כל רופאי העיר כשהם מציגים בפניהם את הצילומים הראשונים

לעומת הצילומים החדשים, וכולם הפטירו ואמרו שאין זה אלא נס משמים!

סיים עורך הדין את סיפורו ואמר לרב: "עתה הלא שמעת, הבטחתי לה' שלא אבקש יותר,

ואיך אוכל להפר הבטחתי?".

אמר לו הרב: "אין בכך כלום. וכי חושב אתה שה', היחיד מכולם שיכול להושיע, יוותר

מאחור למול תחנוני בניו שיכולים להיוושע רק ממנו? בקש בקשותיך והתחזק במעשיך,

וה' הרחום והחנון ייעתר לך". מששמע כך הלך והתפלל שוב, ואמנם תפילתו הועילה

לו והוא ניצל מן המשפט ויצא זכאי.

(הרב ב' הלחמי, יתד נאמן שמיני תשס"ט)

מדוע לא התעלפת? הטיח החפץ חיים בתלמידו!!

מאת: הרב אברהם פוקס

 

אחד מתלמידי מהחפץ חיים זצ"ל התמנה למשרה רבנית באחת מהעיירות, יום אחד נכנס אותו תלמיד לחדרו של החפץ חיים, בראות החפץ חיים את תלמידו שאל אותו: נו, מה נשמע בעיר שלך? הבין התלמיד שכוונת החפץ חיים לשאול אותו על מצבה הרוחני של העיירה, ונאנח התלמיד אל לבו… המשיך החפץ חיים ופירט את שאלתו 'מה נשמע בענין שבת? ענה לו התלמיד: המצב עגום, בעלי החנויות אינם סוגרים את החנויות בערב שבת, אלא רק לאחר כניסת השבת, ופירט עוד ועוד בעיות בשמירת השבת. המשיך החפץ חיים להקשות עליו 'נו.. מה עשית בשביל זה? מה אני יכול לעשות? התנצל התלמיד, תושבי העיר אינם שומעים לי, מה יש באפשרותי לעשות?

ומה נשמע עם טהרת המשפחה? – המשיך החפץ חיים להתעניין, גם בזה המצב אינו פשוט, גרוע מאוד – ענה התלמיד, נו…. ובשביל זה מה עשית? – הטיח בו החפץ חיים, אך גם בזה שב התלמיד על טענתו 'מה אני יכול לעשות, תושבי העיירה ממאנים לשמוע.

לא הרפה ממנו החפץ חיים והמשיך לשאול: 'מה אתה עושה בשביל חינוך הילדים?' אולם גם בשאלה זו לא היה התלמיד איש בשורה טובה, ואמר, 'המצב בכי רע, הילדים נשלחים לבתי ספר של גויים, ואפילו בבתי הספר של היהודים הלימודים שם אינם רציניים, אך אף לזאת לא שומעים לי'.

אמר לו החפץ חיים: 'למען שבת לא יכולת לעשות, בשביל טהרת המשפחה לא הייתה לך אפשרות לפעול, להעמדת החינוך ברוח ישראל סבא גם לא היית מסוגל להועיל, אבל להתעלף יכולת!! מדוע לא התעלפת?…

במסכת מגילה אומרת הגמרא מפני מה נגזר על ישראל בימי אחשוורוש עונש חמור כל כך, משום שנהנו מסעודתו של אחשורוש.

ולכאורה נשאל מהו הלשון 'נהנו' מסעודתו של אותו רשע, הרי עיקר חטאתם ש'אכלו' בסעודתו של אותו רשע, ומדוע נתבעו על ההנאה?

אלא מסבירים בעלי המוסר שאמנם לא התחייבו על חטא האכילה, כי יתכן שהייתה להם הצדקה על כך, שהרי מורא המלך ופחדו עליהם אם לא יבואו לכבדו בסעודתו, ואם כן אנוסים הם היו באכילתם. אך העונש שנגזר עליהם הוא על כך ש'נהנו' מסעודתו. מילא אנוסים אתם לאכול, אבל מדוע אתם 'נהנים', איך לא התעלפתם? היה עליכם לעשות זאת כמי שכפאו שד, בעננה של עצב, כאבלים ודווים בלי הנאה וללא כל שמחה, ועל כך שנהנו נתחייבו כליה.

המגיד  הירושלמי רבי שלום שבדרון זצ"ל הטעים על כך את ההלצה המספרת על ילד שחזר הביתה בתום שנת הלימודים ובידו תעודה, עיין אביו בתעודה והחל קורא בה: גמרא – טעון שיפור! חומש- כמעט טוב! נביא – טוב פחות! תפילה – בחוסר חשק! התנהגות – גרועה! כך ממשיך האב לקרוא עוד ועוד ציונים גרועים והילד עומד נבוך. כשמגיע האב לציון האחרון בתעודה, הוא קורא: 'זמרה' – מצוין!… לא יכול היה האב להתאפק וסתר על לחיו של הילד וגער בו! התפלא הילד ושאל את אביו: הרי כשקראת את כל הציונים הגרועים ביותר לא גערת בי כלל וכלל, ואילו במקצוע היחיד בו הצלחתי וקבלתי 'מצוין' הנך גוער בי? ענה לו האב: אמנם לא למדת, לא התפללת, אף התנהגותך הייתה גרועה, אבל איך מעז אתה עוד לשיר ולזמר….???