יעקב לוסטיג
לא פעם אנחנו שומעים על אדם כלשהו שמת מוות פתאומי, וימים אחדים קודם לכן הוא ניבא כביכול את מותו. בדרך כלל הדיווחים הללו מגיעים בליווי צילום מסך מהפייסבוק או הווצאפ. רואים שבחורה צעירה 'אתגרה' כביכול את אלוקים, וקראה לו לגרום לתאונה בה היא תמות אם הוא קיים, או סתם מישהו שכתב על עצמו שהוא עומד למות בקרוב.
אחד המקרים המפורסמים שאירוע בתקופה האחרונה היה של אמיר מיימוני ז"ל, איש השב"כ שנפל בעת מילוי תפקידו, כשהוא פועל מסביב לשעון במאמץ לשמור על ביטחון ישראל. מיימוני כתב שבועות אחדים לפני מותו הנחיות כיצד יציינו חבריו את מותו. הוא ביקש שישתו בירה לכבודו, בבר בו אהב לבלות, והזמין גם שיר של שלמה ארצי להלווייתו.
מיימוני כתב את הדברים בבדיחות הדעת, הוא לא חשב שקרוב יום מותו. איש לא חשב על כך. הוא עשה זאת כחלק מהומור שחור שרבים מאתנו נוהגים לנכס לעצמנו, כדי להתמודד עם הפחד מהמוות ומשלל דברים אחרים. אנחנו לוקחים את הדבר המפחיד הזה, והופכים אותו לבדיחה. זה צחוק בריא שמסייע לנו להתגבר ולהמשיך הלאה לרמות החששות והדאגות.
חז"ל נותנים לנו גם הסבר נוסף לדברים מעין אלו ואומרים לנו שלפעמים האדם אינו מרגיש שקרוב יום מותו, אבל המזל שלו מרגיש, הנפש שלו מבינה שהיא קרובה לסיים את תפקידה, ולכן הוא מדבר בהתאם מבלי שיהיה לו הסבר למה הוא אמר את הדברים הללו.
אנחנו לא יודעים מה גרם לאמיר מיימוני ז"ל לכתוב את הדברים, אולי זו סתם היתה בדיחה ואולי באמת מזלו ראה שקרוב יומו. אבל זה כבר לא משנה, מיימוני נפל כאמור בעת מילוי תפקידו, ומקומו בגן עדן מובטח כמו שאמרו חכמנו זכרונם לברכה על הרוגי לוד 'אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם', כי הם מסרו את עצמם להריגה, מתוך מטרה להציל אנשים אחרים.
מה שכן חשוב לנו לדעת זה שאנחנו צריכים להסיק את המסקנות הנכונות, וללמוד לשמור יותר על הפה שלנו. לא פעם אפשר לראות הורים שמאחלים דברים רעים לילדים שלהם, בגלל שהם הכעיסו אותם ולא שמעו בקולם. ברור שההורים לא רוצים שלילד יקרה משהו רע, אלא שהם לא חושבים שמהאמירה הזו אכן יצא משהו רע.
כך גם כשאדם מאחל לעצמו דברים רעים, ומקלל את עצמו "הלוואי שאני ימות", "אינשאללה שיישרף כבר הבית המעצבן שלי", או "יאללה שיגנבו לי כבר את האוטו", הוא לא באמת רוצה שאחד מכל הדברים האלו יקרה במציאות, אבל הקללה עושה רושם בשמים, וגם אם היא לא מתגשמת במלואה, היא מתגשמת באופן חלקי, בדמות נזק קטן שנגרם לבית, או שריטה קלה לרכב.
חכמנו זכרונם לברכה אומרים "ברית כרותה לשפתיים". השפתיים והפה יש להם כח עצום. 'מוות וחיים ביד הלשון' זה לא רק פתגם, זאת מציאות של ממש.
בואו ונתחזק בנושא הזה, ונלמד לאחל לסובבים אותנו וגם לעצמנו, רק דברים טובים, ובעזרת ה' נזכה לחיים טובים וארוכים.
