בואו נפתח את היצירה הנפלאה הנקראת "שולחן ערוך".

מאת: יהושע הכהן רוזובסקי

נקדים ונאמר ש'השולחן הערוך' שאנו נדבר עליו הוא – "ספר".

אז מה זה השם הזה?:

ובכן. כל מכונה צריכה הוראות הפעלה מפורטות בכדי שהצרכן ידע איך להפעיל את המוצר ולהשתמש בו באופן הנכון והראוי שלא יהרס.

ממש כך הוא האדם, המוכנה הכי משוכללת שיש.

הקדוש ברוך הוא נתן בנו נשמה קדושה וציווה אותנו ב-613 מצוות בכדי שנדבק בו ונשמור על קדושתנו באופן הראוי והנכון.

והנה, למצוות יש דינים שונים ופרטים רבים.

למשל, בתורה נאמר שחובה על כל אדם לקבוע מזוזה בביתו, וכלשון הפסוק – "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך".

אך לא נתבאר בפירוש בפסוקים על מה כותבים את המזוזה, היכן קובעים אותה, באיזה דיו משתמשים לכתיבתה ועוד כהנה וכהנה.

דינים אלו נמסרו מדור לדור ונכתבו בספרי הלכה רבים ושונים לפרטי פרטים.

על מנת שנדע היטיב את ההלכות ונוכל לקיימם, סידר לנו רבי יוסף קארו (המכונה "מרן") את ספרו ההלכתי הנקרא "שולחן ערוך".

כך הוא קרא לספרו מפני שכשמו כן הוא, הספר כתוב בסדר מופתי ממש כמו שולחן ערוך במטעמים עם כל ההלכות והדינים הרבים שיש בו.

היצירה שעשה מרן רבי יוסף קארו הקילה על רבים הרוצים לדעת את ההלכה הנדרשת למעשה בצורה ברורה.

בעבר ההלכות היו 'פזורות' במקורות שונים. עד התקופה ההיא שהגיע רבי יוסף קארו והכניס הכל תחת 'קורת גג' אחת.

למעשה, מרן לא היה הראשון שעסק במלאכה חשובה זו. אך להבנת הענין בצורה מסודרת, כדאי שנחזור אחורה בגלגל הזמן.

מסירת התורה-השתלשלות התורה מדור לדור:

משה רבינו עלה אל הר סיני לקבל את לוחות הברית מהקדוש ברוך הוא וליתנה לעם ישראל.

בלוחות הברית היו כתובים 'עשרת הדברות' שהם תמצית התורה. אלו היסודות והשורשים, ומהם מתפשטים הענפים.

דהיינו, בתורה ישנן 613 מצוות. הרעיון המשותף בין כל המצוות נאמר בתמצות ב'עשרת הדברות'.

חמשת הדברות הראשונות עוסקות בדרישת שלימות מן האדם מול אלקיו, אמונת הנברא בבורא ודרישת יושר מהאדם בהליכותיו.

לדוגמה, המצוה הראשונה היא האמונה בהשם יתברך. להכיר בכך ולהאמין תמיד שהשם הוא הבורא היחיד לעולם ואין לו גוף

ודמיון הגוף ולא שייך בו שום שינוי. גם העולם שהוא ברא, לא מגביל אותו כלל. אין שום דבר שמחייב אותו. אם הוא רק ירצה וכך יחליט,

ברגע קט הוא משנה את הטבע. אל לו לאדם לנסות חלילה להאמין במישהו או משהו אחר.

חמשת הדברות השניות עוסקות בדרישת ישרות מהאדם מול הזולת.

לדוגמה, לא תרצח, לא תחמוד, לא תגנוב ועוד.

לסיכום, התורה נחלקת לשני חלקים, האדם מול בוראו והאדם מול הזולת.

כל זה נאמר ב'תורה שבכתב' שזה בעצם ספר התורה והחומשים שלנו.

יחד עם התורה שבכתב, הקדוש ברוך הוא מסר למשה רבינו את 'תורה שבעל פה' שכשמה כן היא 'על פה'.

היא לא היתה כתובה כמו תורה שבכתב, אלא נמסרה מפה לפה עד שהחליטו לכותבה וכמו שיתבאר

בהמשך.

ונדגיש שאין זה 'שתי' תורות, אלא הדברים שנאמרו בתורה שבעל פה אלו הוראות ופירושים לתורה שבכתב.

התורה שבכתב נכתבה באופן כללי יותר עם פחות דוגמאות לדינים שנאמרו בה, ופירוט וביאורי ההלכות נאמרו בתורה שבעל פה.

שם ניתנו דוגמאות מוחשיות לדינים שונים.

כמו כן, בתורה שבעל פה דנים בשאלות שהתעוררו במשך השנים עקב התקופה, המיקום וכדומה.

לדוגמה, הלכות שכנים. בתורה שבכתב מבואר שלכל שבט ושבט היה נחלה המיועדת אך ורק לו. כמו כן, מבואר שאיסור מוחלט

הוא לגזול את הזולת או אפילו להטעות אותו. במשך השנים התעוררו ויכוחים בין שכנים האם המציאות החדשה שרוצה השכן

לקבוע נחשבת לגניבה או לא. מה הם זכויותיו של כל אחד ואחד וכדומה.

במצבים שכאלו, הקדוש ברוך הוא נותן כוח לחכמי התורה הדבקים בו, לקבוע את הדין על פי הבנתם את דיני התורה.

כל זאת לאחר שהם דורשים, חוקרים ומלבנים את הדין, החל מתורה שבכתב והמקורות הקדומים בתורה שבעל פה והלאה

כפי הבנת קודשם. המסקנה שתצא הרי היא קודש קדשים וזה רצונו של השם יתברך.

נביא עוד דוגמה. שאלות בנושא חשמל בשבת. להקדוש ברוך הוא הכל גלוי וידוע. עוד לפני המצאת החשמל הוא ידע שזה יקרה

ביום מן הימים. ויתירה מזו, הוא נתן את הכוח והשכל לאדם לגלות זאת! אף אחד לא גילה ולא יגלה משהו מעצמו!

כל יום אנו מתפללים בתפילת העמידה "אתה חונן לאדם דעת". אך מכיון שהקדוש ברוך הוא החליט שגילוי החשמל

יהיה רק לאחר אלפי שנה מבריאת העולם, מובן מאליו שבמשך אלפי שנים אלו לא היו שאלות בנושא החשמל והמסתעף,

ודיונים אלו להצבת הלכות ברורות בנושא הופיעו רק לפני מספר דורות. וגם זה נחשב לתורה שבעל פה מאחר שכל זה בא

בכדי לברר את רצונו של הקדוש ברוך הוא שציווה אותנו בתורתו הקדושה לשמור את השבת ולא לחללה חלילה.

 

מסקנות החכמים בדינים השונים, הרי היא תורה שבעל פה ולא תורה שבכתב. דהיינו, שלאחר שהם פסקו את הדינים,

אין מכניסים את דבריהם בספר התורה, בחומש. אותיות ספר התורה הרי הם שקולים ומדודים ואין לגרוע אל ליתר בו מאומה.

כמו כן אין רשות לאף חכם, גדול ככל שיהיה, להוסיף או לגרוע ממצוה אחת בתורה.

כל תורה שבעל פה היא פירוש לתורה שבכתב כאמור.

דינים אלו שנאמרו למשה על פה, היו צריכים להימסר על פה לעולם.

למשל, ספרי המשניות והתלמוד שיש בידינו נמסרו במשך שנים רבות על פה.

 

מסירת התורה בשנות הגלות:

והנה, ככל שהיו ישראל קרובים יותר למתן תורה בהר סיני, הדברים היו פשוטים יותר וברורים יותר.

ההלכות היו זכורות היטיב בפי התלמידי חכמים בגלל הקרבה למקור השמועה ולכן ההסתבכויות היו מעטות.

כמו כן, לא היה קושי רב בהעברת הדברים על פה.

כל תלמיד יהודי ידע שזו המציאות, אין לכתוב את הדברים. ואם כן, האופציה היחידה שלי לזכור את ההלכות היא לשנן ולשנן.

האחריות הגדולה היתה מעין דירבון לחובת הזכירה.

אך ככל שנתרחקו ממעמד נשגב זה של מתן תורה, ובפרט לאחר חורבן בית המקדש, החלו הדברים להסתבך.

עם ישראל נמצא בשבר נוראי, מושפל ונודד ממקום למקום.

חייבים שינוי! קם רבי יהודה הנשיא המכונה 'רבינו הקדוש' ועושה מעשה. הוא הולך וכותב את הדינים שנאמרו עד עתה בעל פה!

זהו! מעתה כל יהודי יוכל לפתוח, לקרוא וללמוד את דיני התורה בספר מסודר!

זה היה מעשה אמיץ וקריטי שיכול להיעשות רק על ידי צדיק כמוהו.

ידיעה מעניינת. לא לחינם עם ישראל נקרא 'עם הספר'. שנים רבות לפני רבי יהודה הנשיא, כבר מיד לאחר חורבן בית המקדש

הראשון עזרא הנביא דואג לכך שהתורה תופץ בעם. בזמן שרבים בעולם לא ידעו קרוא וכתוב, אנשים פשוטים בעם ישראל ידעו

זאת וכך התורה עברה הלאה מדור לדור. כרבי יהודה הנשיא, כך גם עזרא שקדם לו ראה את הסכנה המרחפת

ועל כן הוא דאג להפיץ ספרי קודש בעם.

בגלות, מסירת התורה היתה קשה ביותר. אך לא אלמן ישראל. השם אף פעם לא עוזב אותנו. תמיד הוא מעמיד לנו את הצדיקים,

גדולי הדור, חכמי התורה שמאירים לנו בכל מצב.

רואים אנו שההבטחה מתקיימת. ההבטחה שהתורה אף פעם לא תמוש מפי עם ישראל. ההבטחה שעם ישראל חי וקיים.

משה אמת והתורה הקדושה אמת.

הרי זה פלא! תופעה על טבעית! אנחנו העם שסבל הכי הרבה רדיפות, הריגות, שמד, את הכל שרדנו! לא רק שרדנו,

אלא גם את התורה והמצוות אנו המשכנו לקיים בדביקות בכל דור ודור! יהודים בתוך מחנות ההשמדה בשואה האיומה אפו מצות

במסירות נפש, תקעו בשופר, יהודים פשטו צווארם להריגה על קדושת השם במסעות הצלב, אינקוויזיציה.

ישנו מעשה מצמרר על 'בעלי התוספות'. 'בעלי התוספות' הם היו צדיקים ותלמידי חכמים שחיו לפני כ 800 שנה והם כתבו פירוש

לתלמוד. ישנו פירוש אחד שהם כתבו למערכה באחד מן הכרכים שבתלמוד ממש מספר שעות לפני שהרגו אותם באכזריות נוראית.

כן! זה מה שהעסיק אותם בשעות קשות שכאלו, התורה הקדושה!

פרוייקט הנגשת ההלכות:

כחלק מפרוייקט מסירת התורה בצורה ברורה, רבי משה בן מיימון (המכונה הרמב"ם שזה ראשי התיבות של רבי משה בן מיימון)

מספרד כותב את ספרו "היד החזקה". ספר המקיף את כל ההלכות היוצאות מן התלמוד.

תקופה לאחר מכן, רבינו יעקב בן רבי אשר באשכנז מחבר גם הוא ספר הלכות מפורט המכונה "טור". זאת לאחר שאביו, רבי אשר,

שהיה בתקופת הרמב"ם כבר עסק בחיבור שכזה.

ספרים אלו נותנים מענה הלכתי מפורט להנהגות האדם, החל מקימת האדם בבוקר, תפילה, קריאת התורה, הלכות ברכות, מנחה

וערבית, סדר שנת הלילה, הלכות שבת ויום טוב ועוד הלכות רבות בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו.

המלאכה שרבי יעקב ('הטור') ורבי משה בן מיימון (הרמב"ם) עשו, הן יצירות נפלאות.

מלבד ההלכות המעשיות שעל האדם לקיים, הם שילבו בין הלכה, אגדה ואפילו דברי מוסר והליכות ראויות להדריך את האדם בדרך הראויה

אשר עליו לנהוג בהן תמיד.

למשל, בתחילת חיבורו של רבי יעקב לספר 'טור לחושן משפט' העוסק בהלכות ממוניות וזכויות האדם בפן הפיננסי,

מקדים רבינו ומדגיש שעל אף הזכויות שיש לאדם, על כל אדם מוטלת החובה להתנהג ביושר ושלום עם חבירו.

במקום לראות איך תוכל 'לנצח' את השכן בבית הדין, תראה לנכון איך לפתור את הויכוח בצורה יפה, בשלום ורוגע.

לאחר מכן, רבי יוסף קארו מספרד חיבר גם הוא ספר הלכתי כזה עם השגות על הפוסקים שהיו לפניו.

למשל, ישנם דינים שבהם הוא מסכים עם הרמב"ם אך לעומת זאת בדינים אחרים הוא חולק עליו ומצדיק את דברי רבינו אשר.

ופעמים שהוא חולק על שניהם ומצדיק את דברי רבי יצחק אלפס (המכונה הרי"ף) שגם הוא כתב חיבור הלכתי.

ספר זה כאמור נקרא "שולחן ערוך" וזאת מאחר שהוא בירר ועשה סיכום שיטות מכל הגדולים אשר היו לפניו, כאמור.

ספר זה התקבל במהרה בכל תפוצות ישראל.

ממש במקביל לכתיבת השולחן ערוך (שכתיבתו החלה בספרד, המשיכה בבולגריה ונסתיימה בארץ ישראל),

ישב בפולין רבי משה איסרליש (המכונה "הרמ"א" שזה ראשי התיבות של רבי משה איסרליש) וכתב גם הוא ספר הלכתי מקיף.

ממש לפני שסיים, הגיע בשורה לאוזניו שרבי יוסף קארו סיים לכתוב את השולחן ערוך.

מה היתה תגובתו של רבי משה?

רבי משה איסרליש בענוותנותו הרבה אמר, "כיון שהקדים אותי רבי יוסף קארו, אקצר בחיבורי ונקבל בברכה את ספרו של רבי יוסף קארו".

מדהים! אנו חייבים לציין שתגובה זו היא ממש מוסר אדיר לחיים שלנו. איך אדם גדול מסתכל על התועלת של הרבים ומסיק מסקנות נקיות ללא שום נגיעות

אישיות.

ולעניינינו, מכיון שהאשכנזים בדברים רבים נהגו אחרת ממה שכתב השולחן ערוך, ערך רבי משה איסרליש (הרמ"א) הגהות

בדברים שבהם נהגו האשכנזים אחרת.

כך התקבל בכל תפוצות ישראל ספר השולחן ערוך, ובני אשכנז מוסיפים גם את פסקיו של רבי משה (הרמ"א).

יהי רצון שנזכה לקיים את כל מצוות השם עם כל דקדוקי ההלכה באופן הראוי ביותר מתוך דביקות ושמחה אמיתית בהשם ובתורתו

 

אמן כן יהי רצון