בהגיע ליל הסדר, אנו חווים מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא

בהגיע ליל הסדר, אנו חווים מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא

 

אנו היהודים נקראים עבדי ה', וכפי שאומרים בפרקי ההלל "הללו עבדי ה'" (תהילים קי"ג, א').

ובתלמוד ירושלמי (פסחים פרק ה', ה') נאמר על יציאת מצרים: "לשעבר הייתם עבדי פרעה, מיכן ואילך אתם עבדי ה'".

מכיוון שכך, נשאלת השאלה, מדוע יציאת מצרים נחשבת ליציאה מעבדות לחרות, הרי גם לאחר יציאת מצרים אנו קרויים עבדים?

התשובה היא שלהיות עבד של ה', זוהי החירות האמיתית והמשמעותית.

אילו חס וחלילה היינו יוצאים ממצרים אך לא היינו מקבלים את התורה ונעשים עבדי ה',

הרי היינו משועבדים ליצר הרע ולחיילות הס"מ, וכל חיינו היו סבל וצער ורדיפה אחר תאוות העולם.

זהו לא מצב של חירות!

במשנה במסכת אבות כתוב: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (ו', ב').

העסק בתורה פותח את לבו ומוחו של האדם למרחבים אין סופיים, לתחושות והרגשות מרקיעות שחקים.

מצב שכזה נקרא חירות של ממש.

כשהיינו במצרים, היינו עצורים במקום של טומאה וחשכות, לא היינו מסוגלים להשתחרר מכך ולחוש את החירות האמיתית.

יום יציאת מצרים הוא יום גדול וחשוב ביותר בהיסטוריה היהודית.

אמנם יצאנו באותו יום גם מהשעבוד החומרי שבו היינו נתונים ומהעבודת פרך שכפו אותנו לעשות,

אך עיקר המשמעות שיש ליציאה זו, היא היציאה הרוחנית, רק בכך נעשינו בני חורין אמיתיים.

בהגדה של פסח תיקנו לנו לומר את המילים: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" – בכל שנה ושנה,

בהגיע ליל הסדר, תפקידנו הוא לחוות מחדש את אותו תהליך שחרור נפלא, שחרור מהעבדות ליצר,

ואת הכניסה לעולם של חירות – חירות של עבודת ה', הדבקות בו וההתענגות מקירבתו יתברך.