"הייתי רוצה לעזור, אבל אני לא יכול. הלב שלי שותת דם, ואתה מבקש שאסלח?"

מספר ר' צבי:

לפני שלוש שנים נפלו עלינו השמים. התברר שבתי חולה במחלה הנוראה. אשה צעירה,

אמא לשלושה ילדים, נשלחה בבת אחת לתוך מלחמה על החיים. זה שיבש את כל סדרי המשפחה,

ואנחנו, ההורים, השתדלנו לעזור ככל יכולתנו. בשלב מסוים היא נסעה לאמריקה ביחד עם אשתי,

כדי לעבור שם ניתוח, בתקווה שהוא יציל את חייה. בבוקר שלמחרת הנסיעה ישבתי בבית הכנסת,

ושמעתי יהודי קשה יום מספר שפגעו בו והעליבו אותו באופן מחפיר. הוא היה כל כך פגוע,

עד שהודיע: "בחיים אני לא אסלח לו!"

ברחמי ה' נזכרתי בכוח העצום שיש בידי מי שמוחל על עלבונו, ועליו נאמר שהוא מאוהבי ה'.

ניגשתי אליו ואמרתי לו, "דע לך שאתמול הבת שלי נסעה לאמריקה כדי לעבור ניתוח מסובך

שיכול להציל את החיים שלה. הכוח בידיים שלך. אתה יכול לרפא אותה, אם תסלח לאותו יהודי.

 

אני מתחנן אליך!"

 

היהודי ענה לי בחזרה, "כואב לי מאוד לשמוע, הייתי רוצה לעזור, אבל אני לא יכול. הלב שלי שותת דם,

ואתה מבקש שאסלח?"

"אתה לא חייב לסלוח הרגע", אמרתי לו. "אין לי שום אפשרות לשים את עצמי במקומך.

אני מבין שעברת חוויה נוראה, אבל תחשוב על זה. תחשוב שאתה יכול להציל בת ישראל.

קח את הזמן שלך, ואולי בעוד רבע שעה יהיה לך יותר קל".

לא הייתי צריך לחכות רבע שעה. אחרי חמש דקות הוא ניגש אליי ואמר לי:

"החלטתי שאני מוחל וסולח בלב שלם ליהודי שפגע בי". הוא ביקש מעוד שני אנשים שישמעו את דבריו,

כדי שלדבר יהיה תוקף כמי שאומר את הדברים בפני שלושה אנשים. "הריני מוחל וסולח בלב שלם

ליהודי שפגע בי, ואני מעביר את זכות המחילה לחולה, שתתרפא במהרה ותחזור לאיתנה הראשון".

הוא הזכיר בפרטות את שם הבת ושם אמה, וההרגשה הייתה שהוא פעל ישועה.

הניתוח עבר בהצלחה מעל ומעבר למשוער. בתי היקרה התרפאה והחלימה לגמרי, ולפני כמה חודשים,

בניגוד מוחלט לתחזיות השחורות של הרופאים, היא ילדה תאומים, בן ובת בריאים ושלמים. הודו לה'!

היהודי הזה, שגייס את כל כוחות נפשו כדי לסלוח לזולתו, יודע שהוא הציל נפש מישראל.

כשסיפרתי לו על ה'מזל טוב' הכפול והמרגש, הוא כל כך שמח. "תאמין לי שהיה לי מאוד קשה לסלוח",

הוא אמר לי, "אבל זה השתלם. תראה מה קיבלתי!"

 

(מתוך הביטחון היומי, יום שני פרשת וירא תשפ"ב, שיעור מספר 301)