מה קורה בעצם לאדם שנפטר? לאן הוא מגיע? מה קורה לנשמה שלו והאם הוא מגיע בסוף לעולם הבא?

שאלה:

שלום לרב,

יש לי חבר טוב שהיה חייל שלי פעם שהיינו ממש מחוברים, שהתאבד שבוע שעבר..

יש לי כמה דברים שאני לא מפסיק לחשוב עליהם מאז.

1. האם אדם שנפטר רואה ומרגיש את הלוויה של עצמו ורואה את המסע לוויה ואת האנשים שמגיעים ללוויה?

2. מה קורה בעצם לאדם שמתאבד? לאן הוא מגיע? מה קורה לנשמה שלו והאם הוא מגיע בסוף לעולם הבא?

תודה.

 

תשובה:

אליאור שלום וברכה

אי אפשר לתאר בדיוק את רגשות הנשמה, כיון שהחושים של הנשמה שונים משלנו, וכל נסיון לתאר זאת

דומה לניסיון לתאר לעוור מה ההבדלים בין הצבעים השונים. ולכן כדאי שלא להתעמק בזה. באופן כללי

חכמים כותבים כי המתים יודעים מה שעובר על החיים. ולפחות עד הקבורה מרגישים מה שקורה עם הגוף,

וכן נאמר שהמת נמצא בהלוויה שלו. אך כפי שכתבתי לא כדאי להתעמק בדברים הללו, כי אנחנו לא יכולים

לקלוט את חושי הנשמה, ואי אפשר לתרגם אותם עם החושים שלנו.

לגבי מאבד את עצמו לדעת, זה עבירה חמורה ביותר, ואדם שעושה כך ביודעין מאבד את עתידו הנצחי,

ואין לו חלק לעולם הבא. אולם בורא עולם הבטיח לבל ידח ממנו נדח, וכל נשמה יהודית תגיע לתיקון

בסופו של דבר, ברוב המקרים הנשמה מתגלגלת שוב בעולם במצב של סבל כדי לכפר על המעשה הנורא,

ואז היא שוב מקבלת חלק לעולם הבא, ומגיעה להנאה הנצחית שבורא עולם עמל ויגע שכל אחד מאיתנו יגיע אליו.

אולם לגבי החבר יש לקוות שהוא עשה זאת מכח בעיה נפשית ללא יכולת בחירה, במקרה כזה דינו ככל אדם.

[גם כשיש לאדם בעיה נפשית זה לא בהכרח ללא יכולת בחירה]. או שלפחות רגע לפני שהוא מת לאחר ביצוע

המעשה הנורא הוא הספיק להתחרט ולחזור בתשובה במחשבתו, וגם אז יש לו חלק לעולם הבא.

מה שבידנו לעשות הוא להתאמץ לעשות דברים טובים לעילוי נשמתו, ואז נוכל לסייע לו להגיע לתיקון שלו

במהרה ובכמה שפחות סבל.

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם נשמות נכחדות אי פעם???

שלום

האם נשמות נכחדות אי פעם???

יונתן

 

שלום  יונתן!

נשמה היא דבר נצחי, ולא שייך שתהיה בה הכחדה. המושג של זמן הינו מושג ששייך רק לעולם הזה, דברים שהם מעבר לעולם הזה אינם מוגבלים בזמן ומציאותם היא מציאות תמידית.

כשאדם חס וחלילה נפטר, הנשמה שלו עולה למעלה. לעיתים, לפי ראות ה' יתברך, היא חוזרת בחזרה לעולם הזה, על מנת להשלים תיקונים רוחניים שעליה לעשות, תיקונים שעדיין לא בוצעו.

עם זאת, אצל רשעים גמורים, יכול להיות מצב שהנשמה תאבד את צורתה (הרוחנית כמובן). את העניין הזה רואים ממה שכתוב בגמרא במסכת ראש השנה (דף י"ז עמוד א'), וכך נאמר שם: "פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם בגופן, יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש. לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר 'ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם'".

וכתב על כך הרמב"ן ז"ל: "שחייבי העונש נדונין בגיהנם י"ב חודש לפי הראוי להם. לאחר גמר דינם נשמתן נשרפת והם נעשים אפר. כלומר, שנתבטלה יצירתן ממה שהייתה, כדבר הנשרף המושב לאפר. ורוח האלקים, והוא רוח הנחה ורצון, מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. כלומר, במדרגה שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן, והיא מדרגה שאין לה בה עונש וצער כבתחילה, ולא נועם ועונג הצדיקים". (שער הגמול, ל"ט)

בברכה
יעקב

מה מרגישה נשמה בגיהנום?

שאלה

מה מרגישה נשמה בגיהנום / כף הקלע  והאם יש פתרון לא להגיע לשם מבלי לחזור בתשובה?

 

תשובה

שלום רב!

להבין בדיוק מה מרגישה נשמה בגיהנום אין לנו אפשרות, וזאת משום שכל התפיסה וההשגה שלנו היא רק בגבולות שהמוח שלנו מסוגל להבין ושהלב שלנו מסוגל להרגיש. כשהנשמה כבר לא נמצאת בגוף, התחושות משתנות.

אכן, בכדי לקרב את הדברים ללבנו, על מנת שבכל זאת נוכל קצת לקבל המחשה למה שקורה שם, חכמינו זכרונם לברכה התבטאו בכמה התבטאויות ממושגים שיש לנו בעולם הזה, בכדי להמחיש את מה שקורה שם למעלה. עם זאת, שם למעלה הדברים הרבה יותר עוצמתיים, כואבים ומייסרים, מאיך שהם בעולם הזה, שכן שם הדברים לא נתונים לגבולות החומר כפי שהם בעולם הזה.

התבטאויות שמצאנו בדברי חז"ל, הן כגון שנידונים שם באש, בשלג ובצואה רותחת. כמו כן כתוב שישנם מלאכי חבלה שמכים ומייסרים את הנשמה בצורה קשה מאד.

תחושה מאד מאד קשה שיש לנשמה שם, היא תחושת הבושה. כשאדם מגיע לעולם העליון והוא מוצא את עצמו ללא חלק המצוות שהיה עליו לקיים בזמן שניתן לו לחיות בעולם הזה, אי אפשר בכלל לתאר את גודל הבושה שהוא מרגיש שם. הבושה הכי גדולה שאפשר לתאר כאן בעולם הזה היא כאין וכאפס לעומת הבושה שמרגישים שם.

כף הקלע זהו מצב שהנשמה עדיין לא מסוגלת לעלות לעולם העליון, והיא נזקרת ממקום למקום בעולם הזה. מדובר על ייסורים מאד לא נעימים לנשמה.

חשוב להוסיף שכל העניין של עונשי שמים ניתן אך ורק לטובתנו. יש לנו הרבה תועלת מכך. גם משום שהידיעה בדבר העונשים מעוררת אותנו להתחזק ומרתיעה אותנו מלעשות עבירות. וגם משום שהעונשים מטהרים ומנקים אותנו מהעבירות והפגמים הרוחניים שבנו. נשמה שעברה מספיק ייסורים בגיהנום, שלא עלינו ולא על אף אחד, זכאית אח"כ לעבור לגן עדן. בגן עדן הנשמה מרגישה תענוג והנאה עד בלי די.

חז"ל לימדונו ש"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", ומסבירים שהכוונה שאפילו אם ניקח את כל התענוגות שכל האנשים קיבלו כאן בעולם הזה מתחילת הבריאה ועד סופה, זה עדיין לא ישווה לשעה אחת של תענוג העולם הבא. שם התענוגים הם רוחניים ועוצמתיים וללא גבול.

חזרה בתשובה הינה דבר הכרחי בכדי להמנע מלעבור את ייסורי הגיהנום, אך יש לדעת שאם עושים את התהליך של חזרה בתשובה באופן הנכון, הוא לא דבר שאמור כל כך להכביד ולא להיות יותר מדאי קשה. ההפך, מדובר על תהליך חוויתי ומהנה, תהליך שנותן הרבה סיפוק והרגשה טובה. צריכים להתקדם בהדרגה, ומידי פעם להתחיל לקיים עוד מצוה. לא מתחילים בבת אחת לקיים את כל המצוות. כמו כן, כשיש קשיים, תמיד ניתן בעזרת השם למצוא פתרונות בכדי שיהיה יותר קל לקיים מצוות.

בברכה

יעקב

יוסי שריד: נשמתי נפרדה מגופי, ראיתי הכל מלמעלה


אתר הידברות 

כששדרן הרדיו בני בשן החליט להשיק בתכנית הרדיו שלו בגלי צה"ל, "בני ברדיו", את הפינה "בני, אף אחד לא מאמין מה קרה לי", במטרה שבמהלכה יספרו מאזינים על מקרים מפתיעים במיוחד שאירעו להם, הוא לא תיאר לעצמו מהו הסיפור המפתיע הראשון שיתדפק על דלתו, כמעט במקרה.

כשהשר לשעבר, יוסי שריד, עלה לשידור לקראת פינת העברית שלו, שאל אותו בשן, כמעט באגביות, "יוסי, קרה לך משהו שלא האמינו לך?". מכאן ואילך, הנה השתלשלות הדברים. יש לציין שלאחר השידור המקורי, ההקלטה נחשפה לראשונה בתכנית הבוקר של ידידיה מאיר, המשודרת ברדיו קול חי.

וכך סיפר שריד: "פעם מתתי, הייתי מת, וכבר לא הייתי פה. נסענו כל המשפחה במכונית, אני זוכר את הילדים שלי האומללים יושבים מאחור, ובוכים מרה על אביהם שנסתלק, את אשתי חיוורת.."

"אני לא מאמין לך", העיר השדרן.

"זה היה, אבל אף אחד לא מאמין שזה קרה לי", הדגיש שריד. "נסענו באוטו, ופתאום הרגשתי חולשת דעת ופרץ חום עצום, ופתאום הרגשתי שאני מתרומם ומתעופף מעלה מעלה. הרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה".

בני בשן: "רגע רגע, הרגשת תחושה של הפרדה בין נשמה לגוף?".

שריד: "כן. כן. הרגשתי תחושה של יציאת הנשמה. כנשמה מעופפת התבוננתי על פני הכדור, ואז ראיתי את משפחתי ממשיכה לנסוע באוטו, כי אשתי שמה את פעמיה תיכף ומיד לבית החולים. ולשם הגענו בסופו של דבר. כשהגעתי לבית החולים שבתי לעצמי".

בשן: "ובזמן הזה אתה רואה אותם מלמעלה, כמו בסרטים?".

שריד: "אני לא יודע איך זה בסרטים, אולי בסרט הזה לא הייתי. אבל זה קרה בחיים".

בשן: "כלומר, יש ישות נפרדת, שהיא הנשמה שלך?".

שריד: "כן, אתה מדייק. הנשמה, הנפש, נפרדת מהגוף".

בשן: "ויש לה איזשהו מראה חיצוני?".

שריד: "בזה אני כבר לא כל כך זוכר, ואני בכלל לא מאמין בהישארות הנפש, אתה מבין? זה גם בניגוד לאידיאולוגיה שלי".

בשן: "מה שאתה אומר לי פה, וזה שהדברים באו מהפה שלך – מהאנשים הריאליים וההגיוניים והציניים שאני מכיר – (מפתיע). ואתה אומר את זה כעובדה… ראית גם את גופך?".

שריד: "אני לא זוכר שראיתי את גופי, אבל ראיתי אותם. כנראה שגופי נשאר שם, אבל הוא לא היה חלק מהתמונה שראיתי מלמעלה".

בשן: "ואתה בדרכך למעלה?".

שריד: "הגעתי לסוף הדרך, ואני כבר שם וצופה ממרחקים, מהרקיע".

בשן: "ואיך אתה חוזר לגוף שלך?".

שריד: "כשהגעתי לבית החולים, שבתי לעצמי. בני משפחתי לא חיים בזכותי, חס וחלילה. גם כשהייתי איש ´חשוב´ כביכול, הם התרחקו מהחשיבות הזו כרחוק מזרח ממערב, ולא היה להם שום חלק ונחלה בציבוריות שלי. אבל במקרה הזה, משום שהיה מדובר בפיקוח נפש, בחיים ומוות ביד הלשון, אני זוכר שאשתי אמרה באופן מפתיע ובלתי אופייני ´הבאנו את יוסי שריד´. הרופאים התאספו סביבי, התחילו לבדוק אותי, ולהם היה רושם אחד כנראה, שלא אמות ואחיה".

בשן: "איך הם אבחנו אותך?".

"אני לוקח את זה לכל החיים

שריד: "כאיש חי שעבר איזשהו אירוע לא בהכרח מאובחן מבחינה רפואית. אני אפילו זוכר שהיה שם רופא שאמר שהוא מכיר תופעה כזו, שאדם מרגיש פתאום גל חום פנימי גואה בו, והודף אותו כלפי מעלה. כנראה שזה המקרה, אבל לא היתה שום אבחנה רפואית. לפעמים אולי הנשמה רוצה להשתחרר ולצאת. היא רוצה חופש, ולהתבונן על דברים אחרים, מתוך הכלוב הפנימי הזה".

בשלב הזה נשמע השדרן בני בשן – לא אדם דתי, יש לציין – מופתע לחלוטין. "יוסי, אני לוקח את הדבר הזה באמת לכל החיים", אמר. "הרבה דברים אני אוהב לחתום מול עצמי ב´אני לא יודע´ גאה. מבחינתי העדות הזו שלך היא העדות המשכנעת ביותר שיכולתי לקבל".

לקראת סוף השיחה סיפר שריד על ספר שקיבל, אודות מקרי מוות קליני, ואמר שהוא כנראה לא הספיק להיפגש עם אוהביו המנוחים ועם הקב"ה, כפי שמתואר בספר, והוסיף שפגישה כזו כנראה לא תקרה, כי הוא לא מאמין כלל.

"אני לא מקבל את הטענה שלך, ואנחנו גם נתווכח על זה מתישהו", אמר בני בשן, הידוע כאמן ושדרן חילוני לגמרי, שנראה כי  משהו ייסודי בתפיסתו התערער תוך מספר דקות.

 על אף ההלם של המראיין, המשיך שריד להתעקש ולטעון כי לחוויה שלו לא היה קשר לאלוקות. אך כפי שטען בשן, נראה שדווקא עדותו של אתאיסט מוצהר כשריד, על אודות היפרדות הנפש מהגוף, היא העדות המשכנעת ביותר לכך שהגוף והנשמה – שניים הם…

יוסי שריד: נשמתי נפרדה מגופי, ראיתי הכל מלמעלה

אתר הידברות

כששדרן הרדיו בני בשן החליט להשיק בתכנית הרדיו שלו בגלי צה"ל, "בני ברדיו", את הפינה "בני, אף אחד לא מאמין מה קרה לי", במטרה שבמהלכה יספרו מאזינים על מקרים מפתיעים במיוחד שאירעו להם, הוא לא תיאר לעצמו מהו הסיפור המפתיע הראשון שיתדפק על דלתו, כמעט במקרה.

כשהשר לשעבר, יוסי שריד, עלה לשידור לקראת פינת העברית שלו, שאל אותו בשן, כמעט באגביות, "יוסי, קרה לך משהו שלא האמינו לך?". מכאן ואילך, הנה השתלשלות הדברים. יש לציין שלאחר השידור המקורי, ההקלטה נחשפה לראשונה בתכנית הבוקר של ידידיה מאיר, המשודרת ברדיו קול חי.

וכך סיפר שריד: "פעם מתתי, הייתי מת, וכבר לא הייתי פה. נסענו כל המשפחה במכונית, אני זוכר את הילדים שלי האומללים יושבים מאחור, ובוכים מרה על אביהם שנסתלק, את אשתי חיוורת..".

"אני לא מאמין לך", העיר השדרן.

"זה היה, אבל אף אחד לא מאמין שזה קרה לי", הדגיש שריד. "נסענו באוטו, ופתאום הרגשתי חולשת דעת ופרץ חום עצום, ופתאום הרגשתי שאני מתרומם ומתעופף מעלה מעלה. הרגשתי תחושה מאוד עמוקה של יציאת הנשמה".

בני בשן: "רגע רגע, הרגשת תחושה של הפרדה בין נשמה לגוף?".

שריד: "כן. כן. הרגשתי תחושה של יציאת הנשמה. כנשמה מעופפת התבוננתי על פני הכדור, ואז ראיתי את משפחתי ממשיכה לנסוע באוטו, כי אשתי שמה את פעמיה תיכף ומיד לבית החולים. ולשם הגענו בסופו של דבר. כשהגעתי לבית החולים שבתי לעצמי".

בשן: "ובזמן הזה אתה רואה אותם מלמעלה, כמו בסרטים?".

שריד: "אני לא יודע איך זה בסרטים, אולי בסרט הזה לא הייתי. אבל זה קרה בחיים".

בשן: "כלומר, יש ישות נפרדת, שהיא הנשמה שלך?".

שריד: "כן, אתה מדייק. הנשמה, הנפש, נפרדת מהגוף".

בשן: "ויש לה איזשהו מראה חיצוני?".

שריד: "בזה אני כבר לא כל כך זוכר, ואני בכלל לא מאמין בהישארות הנפש, אתה מבין? זה גם בניגוד לאידיאולוגיה שלי".

בשן: "מה שאתה אומר לי פה, וזה שהדברים באו מהפה שלך – מהאנשים הריאליים וההגיוניים והציניים שאני מכיר – (מפתיע). ואתה אומר את זה כעובדה… ראית גם את גופך?".

שריד: "אני לא זוכר שראיתי את גופי, אבל ראיתי אותם. כנראה שגופי נשאר שם, אבל הוא לא היה חלק מהתמונה שראיתי מלמעלה".

בשן: "ואתה בדרכך למעלה?".

שריד: "הגעתי לסוף הדרך, ואני כבר שם וצופה ממרחקים, מהרקיע".

בשן: "ואיך אתה חוזר לגוף שלך?".

שריד: "כשהגעתי לבית החולים, שבתי לעצמי. בני משפחתי לא חיים בזכותי, חס וחלילה. גם כשהייתי איש ´חשוב´ כביכול, הם התרחקו מהחשיבות הזו כרחוק מזרח ממערב, ולא היה להם שום חלק ונחלה בציבוריות שלי. אבל במקרה הזה, משום שהיה מדובר בפיקוח נפש, בחיים ומוות ביד הלשון, אני זוכר שאשתי אמרה באופן מפתיע ובלתי אופייני ´הבאנו את יוסי שריד´. הרופאים התאספו סביבי, התחילו לבדוק אותי, ולהם היה רושם אחד כנראה, שלא אמות ואחיה".

בשן: "איך הם אבחנו אותך?".

"אני לוקח את זה לכל החיים

שריד: "כאיש חי שעבר איזשהו אירוע לא בהכרח מאובחן מבחינה רפואית. אני אפילו זוכר שהיה שם רופא שאמר שהוא מכיר תופעה כזו, שאדם מרגיש פתאום גל חום פנימי גואה בו, והודף אותו כלפי מעלה. כנראה שזה המקרה, אבל לא היתה שום אבחנה רפואית. לפעמים אולי הנשמה רוצה להשתחרר ולצאת. היא רוצה חופש, ולהתבונן על דברים אחרים, מתוך הכלוב הפנימי הזה".

בשלב הזה נשמע השדרן בני בשן – לא אדם דתי, יש לציין – מופתע לחלוטין. "יוסי, אני לוקח את הדבר הזה באמת לכל החיים", אמר. "הרבה דברים אני אוהב לחתום מול עצמי ב´אני לא יודע´ גאה. מבחינתי העדות הזו שלך היא העדות המשכנעת ביותר שיכולתי לקבל".

לקראת סוף השיחה סיפר שריד על ספר שקיבל, אודות מקרי מוות קליני, ואמר שהוא כנראה לא הספיק להיפגש עם אוהביו המנוחים ועם הקב"ה, כפי שמתואר בספר, והוסיף שפגישה כזו כנראה לא תקרה, כי הוא לא מאמין כלל.

"אני לא מקבל את הטענה שלך, ואנחנו גם נתווכח על זה מתישהו", אמר בני בשן, הידוע כאמן ושדרן חילוני לגמרי, שנראה כי משהו ייסודי בתפיסתו התערער תוך מספר דקות.

על אף ההלם של המראיין, המשיך שריד להתעקש ולטעון כי לחוויה שלו לא היה קשר לאלוקות. אך כפי שטען בשן, נראה שדווקא עדותו של אתאיסט מוצהר כשריד, על אודות היפרדות הנפש מהגוף, היא העדות המשכנעת ביותר לכך שהגוף והנשמה – שניים הם…