מה צריך לענות לאנשים ששואלים למה אסור לשמוע שירת נשים?

שאלה:

ערב טוב,

מה צריך לענות לאנשים ששואלים למה אסור לשמוע שירת נשים?

הרי שירת דבורה נעשתה בפני גברים?

 

תשובה:

שלום וברכה

האברבנאל (שופטים פרק ה פסוק א) כותב: שדבורה ניסחה את השיר, ובעלה ברק

בן אבינועם שר אותו בזמר יחד עם כל העם. אולם דבורה הנביאה עצמה לא שרה בקול

את שירתה. כך גם מפורש בתורה שבני ישראל שרו עם משה רבינו את שירת הים,

ואילו הנשים שרו בנפרד עם מרים.

 

ברכה והצלחה

הרב יהודה סטורץ

בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א

האם נשים חייבות להתפלל?

יעקב לוסטיג

 

את המאמר הבא אנחנו מביאים כאן לאחר שהתקבלו מספר שאלות בנושא, והגענו להבנה שנשים ובנות רבות אכן מבקשות לדעת אם הן חייבות בתפילה ואיך הן צריכות למלא את חובתן בנידון:

לדעת רוב פוסקי ההלכה, נשים חייבות רק בתפילה אחת מדי יום, או תפילת שחרית, או תפילת מנחה. עם זאת, ישנם פוסקים הסבורים כי נשים חייבות בשתי התפילות הללו, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות אף בתפילת ערבית. (יש גם פוסקים הסבורים כי נשים פטורות בכלל מתפילה, וחייבות רק לומר משפט אחד של תחנונים מדי יום. לדוגמה: "אלוקים, עזור לי שיהיה לי היום יום מוצלח").

 

מצוות קריאת שמע

לפי כל הדעות, נשים פטורות ממצוות קריאת שמע, אך ראוי לכל אשה לומר לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע בבוקר ובערב, ולאחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

כמו כן, נשים צריכות לומר מדי בוקר את ברכות התורה ואת ברכות השחר, ובערב כשהן הולכות לישון הן צריכות לומר 'קריאת שמע שעל המיטה', או לפחות את הפרשה הראשונה של שמע. את קריאת שמע שעל המיטה אפשר לומר בעמידה, בישיבה או בשכיבה על המיטה, כל אחת בהתאם לרצונה ולנוחיותה.

בתפילת שחרית יש לומר כאמור את ברכות התורה, ולאחר מכן את ברכות השחר.

אמירת סדר הקרבנות שאחר ברכות השחר אינה חובה לנשים, וכן אמירת הפרקים שב'פסוקי דזמרה' אינה חובה לנשים, והן יכולות לדלג מיד אחר ברכות השחר לתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), אך כאמור ראוי שתאמרנה לפחות את הפסוק הראשון של קריאת שמע.

רצוי לומר גם את הברכה שאחרי קריאת שמע – "אמת ויציב" וכו', כי היא כוללת את הזכרת יציאת מצרים, וישנם פוסקי הלכה הסבורים שנשים חייבות להזכיר את יציאת מצרים מדי יום ומדי לילה. אפשר לצאת ידי חובה זו גם באמירת הפרק השלישי של קריאת שמע "ויאמר ה' אל משה" – פרשת הציצית, שבה גם יש אזכור ליציאת מצרים.

את כל התפילות הללו אפשר לומר בישיבה או בעמידה, בהתאם לרצונה של המתפללת.

בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה) יש לעמוד! אם את מתפללת באוטובוס או ברכב, אפשר לומר את התפילה בישיבה אם אין אפשרות אחרת. פוסקי ההלכה מדגישים שעדיף להתפלל בישיבה מאשר לעמוד באוטובוס מה שגורם להפרעה לאנשים נוספים הנוסעים האוטובוס, וגם מפריע למתפללת עצמה להתרכז בתפילתה.

 

מתי צריך לעמוד?

אם את בוחרת להתפלל את כל התפילה מראשיתה ועד סופה, אלו המקומות שבהן את צריכה לעמוד: בברכת "ברוך שאמר והיה העולם" עד סופה, ולאחר מכן בפרק "ויברך דוד" עד אחר "ישתבח שמך לעד מלכנו…. ברוך חי העולמים". וכמו כן בתפילת העמידה ובסוף התפילה באמירת 'עלינו לשבח'.

בעת אמירת 'תחנון' ("רחום וחנון חטאתי לפניך", כמנהג האשכנזים ו"לדוד אליך ה' נפשי אשא" כמנהג הספרדים ובני עדות המזרח) – יש לשבת, ולא לעמוד.

את כל יתר התפילות אפשר לומר בעמידה או בישיבה, אך לא ראוי לומר אותן בשכיבה אלא אם כן המתפללת חולה או חלשה וקשה לה לשבת.

 

נשים יכולות להפסיק לדברים אחרים בין חלקי התפילה?

שימי לב: אם את עסוקה בשעות הבוקר ואין לך פנאי להקדיש זמן מספיק לאמרית כל התפילה או כל חלקי התפילה שאת צריכה או רוצה לומר – את יכולה בהחלט לחלק את הקטעים, ולומר בתחילה רק את ברכות השחר, לחזור לעיסוקייך ולאחר מכן להמשיך בתפילת העמידה וכדומה.

ואלו המוקמות שבהם אסור להפסיק: בין ברכת 'ברוך שאמר' לברכת 'ישתבח' אסור להפסיק, ואת יכולה לומר ביניהן רק פרק אחד (רצוי לומר את 'אשרי יושבי ביתך' – תהילה לדוד ארומימך') ולסיים בברכת ישתבח, לעשות הפסקה נוספת ולאחר מכן להתפלל את תפילת העמידה.

 

תפילת מנחה

אשה המתפללת תפילת מנחה יכולה להסתפק רק בתפילת העמידה (תפילת שמונה עשרה), ואינה חייבת לומר לפני כן את סדר הקרבנות ואת 'אשרי', כמו כן אינה חייבת לומר 'עלינו לשבח' אחר התפילה.

אשה הבוחרת כן לומר את כל התפילה מראשיתה ועד סופה כולל הקטעים שבהם אינה חייבת, תבוא עליה הברכה, והיא בוודאי תבוא על שכרה מאת הבורא יתברך.

בהתאם לשמה של תפילת העמידה, יש לומר אותה בעמידה. עם זאת, במקרה שאת מתפללת בדרך, באוטובוס או ברכב, אפשר להתפלל את התפילה הזאת גם בישיבה, אם אין ברירה אחרת.

כמו כן נהוג לומר את תפילת 'עלינו לשבח' בעמידה, וכך ראוי לנהוג.

האם התורה מנמיכה נשים?

האם התורה מנמיכה נשים?
הכוונה שהיא מוציאה את האישה קטנה ליד הגבר, לדוג' בברכות השחר הגברים אומרים "ברוך שלא עשני אשה" והנשים אומרות "ברוך שעשני כרצונו" כאילו הגבר אומר תודה הקב"'ה שאני לא אישה, והאישה אומרת תודה שעשית אותי האופציה השניה, כאילו ברירת מחדל.
עוד דוגמא היא הירושה, הבכור מקבל פי שניים מהרכוש והבכורה לא.
אני לא מתכוונת לתפילין או צניעות, את הנושאים האלה אני מבינה.
חשוב לי לציין שאני לא פמניסטית וקיצונית ובדעות שלי.

תודה.
יעל

שלום,

אני מודה לך מאד ששאלת, כך את מאפשרת לי לעקור טעות כל כך נפוצה וכל כך מקוממת בתרבות המערבית, אין עוד מקום בעולם שנותנים לאשה מעמד כל כך נעלה ונכבד כמו ביהדות!

השאיפה והכמיהה של כל יהודי הוא לגאולה שבו עתיד ה' לעשות מחול לעם ישראל שבו כל יחיד יוכל לומר באצבע הנה זה אלוקינו קוינו לו ויושיענו.
הספרים מבארים את הסיבה שלעתיד לבא המעמד יהיה במחול, כיון שבמעגל כל אחד עומד קרוב לה' המצוי במרכז המעגל במרחק שוה מחברו,
כל אחד יראה בחוש ברמה של להצביע באצבע, כי הוא קיבל תפקיד מרכזי שרק הוא יכול להשלים בדרכו שלו, ובלעדיו המעגל לא שלם
כל אחד יוכל לומר הנה זה אלוקינו קוינו לו ויושיענו, והוא יראה כיצד דרכו היחודית, ארגז הכלים התואם שקיבל, הם הביאו את הגאולה השלמה.

לגופו של ענין ביהדות יש הבדל בין הנשים לגברים, כיון והנשים מטבען קרובות הרבה יותר לבורא עולם, ואילו הגברים יותר רחוקים וצריכים מאמץ יותר גדול כדי להתקרב אליו, ולכן הם זקוקים ליותר מצות כדי שיוכלו למלא את תפקידם נאמנה.
אנחנו מודים לה' שכל אחד קיבל את התפקיד המתאים לנשמתו האישית, ואת הכלים המתאימים לו ע"מ שיוכל למלא את תפקידו בשלמות.
כך מסביר המהר"ל מפראג את הפסוק 'נשים שאננות', כיון שהן יותר שאננות ובטוחות שיגיעו לגאולה השלמה, שהרי מלכתחילה הן יותר קרובות לכך, וממילא המאמץ והתיקון הנדרש מהן קטן יותר.
הרב חיים ויטל גדול המקובלים בכל הדורות, מבאר שהברכה שעשני כרצוני פירושו שעשני קרוב יותר לרצון של ה' יתברך.
דוקא אצל הגבר הסיכוי רב יותר שח"ו הוא יכשל ולא ימלא את תפקידו נאמנה, ולכן תיקנו חכמים שהגבר לא יברך על המצות שקיבל כדי שיוכל למלא את יעודו נאמנה, 'שעשני גבר', אלא רק על דרך השלילה 'שלא עשני אשה'.
[זו גם הסיבה שאנחנו לא מברכים שעשני ישראל או שעשני בן חורין, כיון שיש לנו חשש שמא ח"ו נכשל ולא נמלא תפקידנו כישראל או כבן חורין נאמנה, ולכן תיקנו שנברך רק על דרך השלילה].

בתרבות המערבית ההערכה לכסף חוצה גבולות, ומשכך ההערכה לעבודה גברית המביאה קריירה כספית גבוהה בהרבה מתפקדים נשיים כגון אמא מסורה אשה וניהול הבית.
ביהדות הכסף הוא עול, יש קללה של בזעת אפך תאכל לחם, ולכן אנחנו צריכים להגיע לכסף, אך הוא לא מטרה ותכלית, ובודאי לא כבוד. ואילו הכבוד וההערכה לאם היהודיה ולתפקידה הטבעיים מרקיע שחקים.
בלשון חכמים על הגבר מוטלת העול להביא חיטים לפרנס את אשתו, והאשה מאירה את עיניו מהחיטים שהביא.
ביהדות אדם שקיבל ירושה נחלה בלשון התורה, הוא קיבל תפקיד לעבוד את האדמה ולהפוך אותו לדבר רוחני. הוא קיבל עול ומחוייבות.
כשאדם נפטר מוטלת על בניו החובה להמשיך את תפקיד האב. ולכן נקבעו דיני ירושה, על מי מוטלת חובה זו. עול וחובה זו אינה מוטלת על הבת, תפקידה הוא להאיר את הבית שהיא הקימה בעצמה, ועל בעלה מוטל העול הכספי.

זה נכון שאדם שירש עושר שמח ומאושר, אך הוא בעצם קיבל תפקיד לא קל, ואם הוא לא מתאים לכך, הוא עוד יצטער על רגע הזכיה בירושה, וכפי שהזהיר שלמה המלך החכם מכל אדם, "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו". לא קשה למצוא לא מעט עשירים שבמבט נבון נוכל לומר עליהם שהעושר מרחיק אותם מהאושר.
כולנו תפילה שנזכה לחיים של אושר ועושר, אך לא פחות שנזכה למלא את תפקידנו ויעודנו נכונה.

בהצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א