הנמר הרעב נהפך לקוף

תפסיק להיות חמור!!
סיפור מרתק עם לימוד עבורינו, על התסבוכת הגדולה עם הנמר שנהיה קוף ושיחותיו עם הקוף והחמור

 

פעם אחת נמר הסתובב רעב ביער, עבר יום – עברו יומיים, הרעב התגבר והוא

החליט להציע את עצמו לתפקיד נמר בגן החיות. בכל זאת עדיף לחיות בשבי,

מאשר למות משוחרר. הוא פנה להנהלת גן החיות, תיאם פגישה עם המנהל,

והציע את מועמדותו. המנהל שמע והשיב בצער: "אין לי כרגע צורך בנמר אך

יש לי הצעה אחרת בשבילך. לפני שבועיים מת הקוף, ועדיין אין לנו קוף אחר,

אז אולי תסכים לשמש בתפקיד הקוף…?". השיב הנמר: "הייתי לוקח בשמחה

את התפקיד, אך בחיים לא הייתי קוף, אין לי שום מושג מה קוף אמור לעשות".

"אל דאגה", השיב המנהל "הכל יהיה בסדר. אתה תקבל הדרכה צמודה עד שתדע

להיות קוף מבטן ומלידה". וכך היה. הנמר למד לטפס על עצים, לבצע פעלולים,

לעשן סיגריות, ממש כמו קוף אמיתי. היה לו קשה, בכל זאת הוא לא בדיוק במשקל של קוף,

אך מה לא עושים בשביל הפרנסה…

הכל זרם, הוא נכנס לתפקיד, אך הקושי היחידי היה עם האוכל. אחרי יום עבודה מפרך

ושעות של פעלולים וטיפוסים, הכניס לו המטפל כמה בננות עם קצת בוטנים, בקושי מנה

ראשונה… הוא הרגיש שאם המצב יימשך כך, הוא פשוט יגווע ברעב. הוא החליט להסתובב

בגן החיות ולבדוק אם יש משהו אטרקטיבי יותר… הוא תר וחיפש עד שהגיע לכלוב בו כתוב

באותיות גדולות "נמרים". הוא נכנס פנימה, גלגל שיחה עם השוהה בתוכו, והרגיש ממש כמו

בבית,… תוך כדי שיחה, הוא שם לב שבצד הכלוב מונחים כמויות של אוכל. הוא הרגיש איך

שהרוק עולה לו בגרון, ושאל את הדייר: "למה אתה לא אוכל? אם היה לי כזה אוכל הייתי מחיה

את נפשי". השיב לו הלה: "אספר לך את האמת, אני בעצם קוף. לפני שנה המצב ביער היה מאד

קשה, ולא היה מה לאכול. התגברתי על הבושה, והצעתי את עצמי כקוף בגן החיות. בפגישה הסביר

לי המנהל שאין לו צורך בקופים, וכי הוא מחפש באופן דחוף נמר, והוא הציע לי לשמש כנמר. אני קצת

עומד על שתיים, קצת מוחא כפיים וכולם מרוצים. המטפל שלי מביא לי אוכל בכמויות של נמר, בזמן

שרק לך אני מגלה כי אני בעצם קוף, אני פשוט לא מסוגל לאכול כמויות כאלו של אוכל".

"נפלא", קרא הנמר, "בא נלך אל המנהל ונסביר לו שבמקום שאני אהיה נמר-קוף, ואתה תהיה קוף-נמר

כל אחד יעשה את התפקיד לו והכל יסתדר!…"

למחרת נפגשו עם המנהל, שמו את הדברים על השולחן, ולתדהמתם המנהל ממש כעס…

הוא דפק על השולחן וצרח: "לא יקום ולא יהיה ! כל אחד נשאר במקום שבו שובץ!!!"

"סליחה" אמר הנמר, "כבוד המנהל, אתה מדבר ממש כמו חמור…"

"נכון", ענה המנהל, "אספר לכם את האמת, אני בעצם חמור. לפני כשנתיים, בעקבות קשיים

כלכליים, הצעתי את עצמי לשמש בגן חיות כחמור, אך חזרו אלי מן ההנהלה ואמרו לי שחמור

כבר יש, אבל מחפשים מנהל… ומאז ועד היום אני מנהל". כך זה נראה כשהנמר קוף, החמור מנהל,

והמנהל חמור… שגעון!

***

יש אנשים שלא בודקים אם הם בתפקיד המתאים להם.

אותם אנשים שאין להם מודעות עצמית, רק מתחברים לאנשים שהם היו רוצים להיות

כמותם, אך הם אינם מחוברים לעצמם. ומה התוצאה? הם מפסידים כפל כפליים.

להיות 'מישהו אחר' הם בטח לא יהיו, אי אפשר להיות כמו השני. ומה שהוא בעצמו –

הוא גם לא, כי הוא עסוק בלהיות השני… צומכיון שכל אדם מקבל כלים לפי התפקיד

שלו בעולמו, אז אדם מסתכל על השני ואומר: "רבונו של עולם, תראה מה הוא קיבל…

הוא קיבל אשה, קיבל ילדים, וההוא קיבל פרנסה, ותראה איזה בית ההוא הקים…

מה אני קיבלתי?!" הוא לא מצליח להבין שאין לו מה לעשות עם הכלים הללו…

כהן בעל מום מעולם לא יבקש להקריב קרבנות. למה?

כי הוא יודע – הוא לא ב-'פרשה'. זה לא קשור אליו.

כך גם אדם צרוך להכיר את מקומו ואת תפקידו, "זה מה שה' נתן לי, ה' רוצה שאני אעבוד

אותו עם הכלים הללו – עם זה אני אסתדר. אם זה מה שיש לי, אז זה התפקיד שלי, וזה רצון ה'."

אמר פעם אחד האדמו"רים: אם אני זה אני כי אתה זה אתה, ואתה זה אתה כי אני זה אני, אז

אני לא אני ואתה לא אתה. אבל אם אני זה אני, ואתה זה אתה, אז אתה זה אתה ואני זה אני.

מעובד מתוך אפריון שלמה