10 מכות, לא פחות!
ההחלטה השמימית על שחרורם של עם ישראל הנתון לחיי עבדות מרים
במצרים – התקבלה, וההוראה -מתחילים לממש אותה , הגיעה. לשם כך,
מינה אלוקים שליח מיוחד – משה רבנו, שמתוקף תפקידו ינהל וינווט את
הניסיונות המעשיים לביצוע התהליך. בשיאו של התפקיד הוטלה על משה
רבנו המשימה – להביא 10 מכות שונות על המצרים. לא מספיק רק להוציא
את ישראל ממצרים, צריך גם להעניש את המצרים, החליט אלוקים ולשם כך
נועדו 10 המכות. בניגוד למה שניתן אולי להבין, המכות שהתחילו בסוג של
קסם והמשיכו בניסים גלויים, לא נצרכו כדי לגרום ליציאת מצרים, כי לאלוקים
לא חסרות דרכים. המטרה הייתה קיום ההבטחה האלוקית לאברהם – "וגם
את הגוי אשר יעבודו דן אנוכי". אז מה בעצם קרה שם? בואו נראה:
מכת דם
את ההיכרות עם המטה (מלשון מקל) המיוחד של משה, הספיק פרעה
לערוך כאשר הוא הפך לו אותו מול עיניו ממקל עץ לנחש חי ובחזרה,
אך כוחות כאלו, כפי שנראו במכת דם, הוא לא חלם שגלומים בו. אהרון
אחיו של משה, הניף את המטה של משה מעל היאור ובו ברגע כל המים
שביאור, באגמי מצרים, במאגרי מי השתייה ובכל מקום אפשרי, הפכו
להיות דם. לקסם המופתי הזה התווסף פלא נוסף: ליהודים שחיו במצרים
המים תפקדו כמו מים לכל דבר ועניין, זה היה נראה כאילו שהיאור ידע
לזהות מי שותה אותו… אגב, אם היהודים מכרו בתשלום את המים למצרים
הם המשיכו להיות מים, כך שלא היתה למצרים ברירה אחרת, לקיחה בכוח
הייתה מזכה אותם בכוס של דם… התגובה של המצרים למכת דם הפכה
ב מכות שאחריה לריטואל קבוע: המכה מתפשטת, המצרים סובלים, פרעה
קורא למשה ומבקש הפסקה במכה בעד הבטחת שחרור, משה מפסיק את
המכה ו… פרעה חוזר בו מהבטחתו… וחוזר חלילה במכה הבאה –
מכת צפרדע
שוב המטה מחולל הפלאים של משה נכנס לפעולה. אהרון אחיו מרים את המטה על
היאור, ומכאן ישנן שתי גרסאות: לגרסה אחת – עלתה צפרדע אחת גדולה, המצרים
ניסו להכות אותה ולהורגה אך במקום זאת יצאו ממנה בדרך פלא עוד ועוד צפרדעים
קטנים שמלאו וגדשו את כל מצרים. לגרסה השנייה – היאור התמלא בצפרדעים קטנים
שלא היססו לצאת ממנו ולמלאות את כל מצרים. כך או כך, הסבל של המצרים היה נוראי.
הם מילאו את מצרים: את הרחובות והבתים, החצרות והחדרים, לא היה מקום בו לא
יכול היה המצרי למצוא צפרדע מקפצת. נשמע נורא, לא? אבל זה עזר רק ליום אחד –
פרעה הבטיח לשחרר, אך מיד כשהלכו הצפרדעים, הלכה גם ההבטחה, עד שהגיעה
המכה הבאה –
מכת כינים
רק למשמע השם, חולפת בנו צמרמורת ורק מהמחשבה על עשרות ייצורים שחורים
קטנטנים שמטרטרים מכל כיוון אפשרי, אפשר לצאת מהכלים. מעניין כי רק כשהגיעה
מכת כינים למצרים הם שוכנעו בוודאות כי משה רבנו הוא שליחו של אלוקים ולא קוסם
מבית הארי פוטר כפי שניסו לפקפק עד אז. המכה הכתה בהם, עצבנה אותם, הם סבלו,
הם הבטיחו לשחרר את היהודים אם היא רק תחלוף, אלא שהיא חלפה וההבטחה נגוזה…
כך שהמכה הבאה לא איחרה להגיע-
מכת ערוב
במכת ערוב חדרו לתחומי מצרים חיות פראיות רבות, חיות טורפות ומסוכנות שהחלו
להסתובב ביניהם, לחדור לבתיהם, לטרוף, להרוג, להשחית ולמחוץ בצורה שהצליחה
להפחיד אפילו את המצרים… בעקבות מכה זו הם היו מוכנים אולי לשחרר, אבל
אלוקים התערב מלמעלה ו – "הכביד את לב פרעה". מדוע? כדי להביא עליהם עוד
מכות … גם מכה זו חלפה ומיד אחריה…
מכת דבר
מגיפה בלתי הגיונית פשטה על כל כפרי מצרים והרגה בין לילה את כל הצאן והבקר
המצריים. הנזק החקלאי והכספי היה עצום והם התחילו להבין כי לא פשוט להתעסק
עם היהודים… אלא שגם מכה זו הסתיימה בלי תוצאות מעשיות של שחרור היהודים
והיה צורך להמשיך למכה הבאה –
מכת שחין
מכת שחין כבר לא התעסקה עם אדמות מצרים או היבול שלהם אלא עם המצרים
עצמם – הם התמלאו בשחין. שחין זוהי מחלת עור אימתנית שבה מתמלא האדם
בפצעי ענק על כל גופו. הסבל היה גדול וקירב אותם עוד צעד לשבירה המוחלטת,
שהגיעה לא לפני המכה הבאה, מכת ברד
מכת ברד
הברד היכה קשות במצרים. לא היה זה הברד שאנו מכירים מהחורף הקר והגשום,
ההוא נקרא כך רק בהשאלה. היו אלו כדורי אש ומים מעורבים (שעשו שלום היסטורי
ביניהם) שעשו את העבודה – היכו ללא רחם בכל מי שהיה ברחובות מצרים. אלו
שהסתתרו בבתים לא ניזוקו, אך היה זה מבחן אמוני גדול למצרים: האם יאמינו לאיומיו
של משה ויסתתרו מבעוד מועד מפני הברד, או שימשיכו לפקפק בדבריו? אלו שהאמינו
לו ושרדו את הברד, המשיכו ישירות אל המכה הבאה אחריה –
מכת ארבה
נחילי ארבה "אשר כמוהו לא הייתה וכמוהו לא תהיה" כתיאור התורה פשטו בכל שטחי
מצרים. כל השדות והגידולים ששרדו את הברד הקשה, שמשו מאכל טרי לגדודי הארבה.
"ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים" – אומרת התורה. המסע להפלה
סופית של המצרים וחיסול כל יכולת התנגדות שלהם היה בשיאו, לא נראתה להם כל תקווה,
אבל בזה עדיין לא סיימנו, נכונה להם מכה קשה עוד יותר –
מכת חושך
כפי שמורה שמה של המכה, המצרים פשוט שרו בחושך. לא קל להסתדר בחושך,
עוד יותר לא קל כשהמצב מתמשך כך שבוע ימים, כאשר בשלושת הימים האחרונים
החושך נעשה סמיך עד שניתן היה למשש אותו…"לא ראו איש את אחיו ולא יקומו
איש מתחתיו שלשת ימים ולכל בני ישראל היה אור במושבותם" אומרת התורה.
את החושך ניצלו היהודים היטב לבלישה אחר נכסיהם של המצרים, אותם התעתדו
לבקש מהם לפני מכת בכורות, המכה האחרונה.
מכת בכורות
מכת בכורות, הייתה המכה הסופית והאחרונה. למעשה, כבר מלכתחילה משה
רבנו הזהיר את פרעה מהמכה הזו וניתן היה לחזות שרק היא תצליח, אבל כדי
לנקום במצרים היטב הם עברו לפניה 9 מכות מקדימות. במכת בכורות, מתו כל
בכורי מצרים, – "אין בית אשר אין שם מת". היה זה בחצות הלילה שבין י"ד לט"ו
בניסן, הלילה אותו אנו חוגגים כליל הסדר, ובעוד שבכורי מצרים מתו, היהודים ברחו
ממצרים, כשבצקם לא הספיק אפילו להחמיץ והם אכלוהו מצות, מה שגרם לכך שאנו
עד היום, לזכר נס היציאה, אוכלים בפסח מצות…
"אלא שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". אמן.