'אני חולה ואתה בריא, אני אמות ואתה תחיה, אתה תגדל את הילדים ואני אהיה בקבר'

אוהד אטינגר

חני וינרוט, מרצה דגולה, סופרת מוכשרת, אמא למופת, רעיה נהדרת. הכירו את סיפורה המופלא של האשה שהחליטה להילחם ולמצות את החיים גם כשהודיעו לו שמחלתה סופנית.

"הילדים ראו 'קופיקו', אני הייתי בצד השני של הבית וקיבלתי טלפון שבו שוב אמרו שיש בשורות טובות ובשורות רעות. הטובות היו שלא אצטרך כימותרפיה, והרעות היו שזה הגיע לכבד".
את השורות הללו ציטטנו מתוך ראיון שהעניקה חני וינרוט ל'ישראל היום'. כך, בעיצומו של יום בהיר מגלה אמא לילדים שלא נותר לה עוד זמן רב לחיות על פני כדור הארץ: "לא היה צריך להגיד לי 'את תמותי' – ידעתי. סגרתי את הטלפון, לא ראיתי כלום בעיניים חוץ ממוות. זהו, נגמר. לא יכולתי לדמיין עוד חמש דקות. מבחינתי, כבר מתי.
"התעלפתי והעוזרת מצאה אותי על הרצפה. זה היה בבוקר ובעלי רץ הביתה מהעבודה. הוא ניסה להיות איתי, אבל לא הסכמתי. אמרתי, מה זה קשור אליך?! אני מתה ואתה חי, עזוב אותי. זו לא סיטואציה שאני מבואסת וצריכה חיבוק. לא יעזור לי שנהיה יחד. כאן אין נחמה. החיבוק לא עוזר, המילים לא עוזרות. אני חולה ואתה בריא, אני אמות ואתה תחיה, אתה תגדל את הילדים ואני אהיה בקבר".

הסיפור המפעים של וינרוט יכול להמיס גם את הלבבות הקשוחים ביותר. האשה הזאת קיבלה את המכה הקשה ביותר שיכולה אמא לילדים לחטוף. היא קרסה והתמוטטה, אבל מתוך השבר והיאוש החלה לפרוח חני וינרוט החדשה, זאת שמיישמת בפועל את מה שלימדו אותה עד כה – להכיר טובה לקדוש ברוך הוא על כל נשימה ונשימה. במקום לספור את הימים והשעות עד למוות הנורא מכל, היא החלה לצבור שעות, ימים, חודשים ושנים של חיים פורחים ומאושרים.
וינרוט לא עצרה רק בעבודה עצמית של שמחה ואושר, היא החליטה להפיץ את האושר החוצה, אל העולם הרחב. מהמקום בו היא נמצאת היא כתבה את ספרה הנפלא 'בארץ החיים'. הספר כבר הפך ספר חובה לכל בית שבו יש חולה סופני לא עלינו, וגם בבתים שבהם כולם בריאים. זהו ספר שמכניס את החיים, וגם את המוות, לפרופורציות הנכונות. לא הכל נמדד רק בכמה זמן הצלחת לשרוד, אלא גם ובעיקר במה הספקת לעשות בזמן ששרדת, כמה הספקת להשפיע, ליהנות ולהרגיש מאושר.
ספרה של וינטרוב הפך לרב מכר, ובעקבותיו היא הפכה למרצה מבוקשת. המוני מעריצים עוקבים אחריה בפייסבוק, ומקבלים חיזוק יומיומי לחיים. היא לא מהססת ללעוג למוות בציניות מופלאה. כך למשל היא כתבה באחת הפעמים:
"היום שלי התחיל שכיוונתי את הוויז ל״קיבוץ חפץ חיים״ והוא הוביל אותי לבית קברות והודיע לי ש״הגעת ליעד״…
"כשסיימנו לצחוק, איכשהו הצלחנו למצוא את בית הארחה שם ונתתי שיחה לנשים מתמודדות עם גידול ילד בעלת לקות התפתחותית (לחלקן ילדי אומנה עם צרכים מיוחדים), מה שבאופן מידי הופך אותך לצדיקות, לגיבורות, ולגדולות מהחיים. המפגש איתן הרים בעיקר אותי. משם המשכתי לאיכילוב לקבל טיפול. מאד חששתי. פעם שעברה עברתי את הטיפול נורא רע.
"ואז היה את הרגע שהמופרעות מבני ברק הגיעו מבחירה עם עוגה ואורגן והרימו אותי ואת המחלקה".

אגב, וינרוט היא כלתו של יעקב וינרוט, עורך הדין המפורסם שרבים מגדירים אותו כעורך הדין הטוב ביותר במדינת ישראל. בעלה של חני, דובי, גם הוא עורך דין ההולך בדרכי אביו. מטבע הדברים תשומת הלב מופנית בעיקר לרעייתו המיוחדת, אבל ויינרוט הצעיר מתמודד עם קושי לא פחות גדול מזה שעמו מתמודדת רעייתו.
באחרונה החליט ויינרוט להוציא לאור ספר ילדים: בראיון ל'חרדים 10' הוא מספר שתמיד אהב לספר לילדים סיפורים עם מסר ועם תוכן, אבל מעולם לא חשב להפוך את התחביב האבהי הזה למקצוע: "חני התלהבה לא רק מההומור, אלא גם מהמסרים המאוד חדים. היא דפקה על השולחן ו'פקדה' עלי להוציא ספר. אחרי שהיא 'ישבה לי על הגרון' אמרתי, טוב אחשוב על זה".
שם הספר של וינרוט 'בארץ החיות' – גם זו פרפראזה על ספרה של רעייתו 'בארץ החיים'.

חני וינרוט לא מאחלת לאף אחד להתחלף איתה, ומאחלת לעצמה רטרואקטיבית להיות אנונימית ובריאה בראיון לעיתון 'פנינים' סיפרה וינרוט על חייה:
'כאב בהחלט מצמיח, ואני חושבת שאנשים מבחוץ שמסתכלים יכולים רק ללמוד מזה. כשאתה רואה אדם שקיבל סטירה, לקח אחריות על החיים שלו והעביר את זה לצמיחה, תהיה חכם שלוקח אחריות על החיים שלו בלי שום תזכורות. אני זוכרת שפעם, בשעת לילה מאוחרת, קראתי תגובות שאנשים כתבו על דברים שכתבתי, ופתאום אני רואה תגובה שהממה אותי: מישהו כתב 'עושה כסף הוינרוט הזאת מהסיפור שלה'. לצד ההפתעה וההלם, ראיתי פה אדם שהעז לומר את מה שאף אחד לא אומר. אז היו כאלה ששמעו ומיד ניחמו אותי: ככה זה, יש אנשים רעים, אין מה לעשות, אבל אני הייתי צריכה לגבש לעצמי עמדה מה אני חושבת על הדבר הזה'
"חשבתי על זה שנכון, יש הרצאות, יש נסיעות לחו"ל, יש פה הרבה מעבר למשמעות כלכלית, שאגב אם מתרגמים את זה לכלכלית נטו זה בטח לא כמו שזה נראה. ואז אמרתי: בעצם, הבן אדם הזה צודק. הוא בעצם קם ואמר: אבל המלך הוא ערום. הניסיון שלי הוא לא משהו שרציתי, לא אני הזמנתי את זה, אם הייתי יכולה ללחוץ על כפתור ולהחזיר את הגלגל אחורנית, להיות בלי הניסיון ובלי הפרסום- בוודאי שהייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים. נכון, נכון יש את הקלישאה של להפוך לימון ללימונדה וכו', אבל יש פה הרבה יותר מזה. יש פה סוג של ניצחון על הניסיון. זה כמו שכשהייתי קטנה לא ידעו אם אני שמאלית או ימנית , וזה מאד הטריד את אנשי המקצוע. החוויה שלי כילדה, זה היה סוג של דפקט. כיום אני עושה דברים שאף אחד לא יכול לעשות בשתי ידיים. זה בעצם לקחת את החיסרון ולהפוך אותו ליתרון.
"זה שאני פועלת ויוצרת, מרצה, ולאחרונה העליתי גם תערוכה, זה בעצם לצחוק לחסרון שלי בפרצוף, אז אני אומרת לאותו אדם ולאנשים שחושבים כמהו ולא מעיזים להגיד: כן, קחו את החיסרון הכי גדול שלכם והפכו אותו ליתרון.
"באתי להרצאה לנשים באיזה בית כנסת בפתח תקווה רב בית הכנסת אמר לי: את בטח שואלת את עצמך אם היינו מזמינים אותך בלי ה'מחלה', השאלה הזאת הטרידה אותי, ועניתי שנכון, בהחלט הייתי רוצה לדעת. הרב אמר לי: את האמת? לא היינו מזמינים. היה קשה לי לשמוע את התשובה שלו, אבל הוא המשיך והסביר: אנשים חכמים יש לנו בלי סוף. אנשים שיודעים את כל התורה כולה , אנשים מוכשרים עם רעיונות גבוהים, אבל אנשים שמיישמים יש מעט, אנחנו רוצים אנשים שכוס הקפה יותר טעימה להם בבוקר.

"אמרתי לבעלי שאני שונאת את ה'מחלה' רק בגלל הקרדיט נותנים לה. כשאני באהלהרצאה, אני אומרת בתחילה: על דבר אחד לא נדבר על ה'מחלה'. משתי סיבות: קודם כל היא לא מעניינת, ודבר שני כי לא מגיע לה… אבל בעצם מה שעשיתי מגיע לי ביושר, כי הפכתי את ה'מחלה' להיות ההפך ממה שהיא'.

הסיפור הנפלא של וינרוט מלמד אותנו מסרים חשובים מאוד, אבל יש לו גם מסר עמוק יותר: לא צריך להיות חולה בסרטן חלילה כדי לנצל כל רגע בחיים. גם מי שברוך ה' נהנה מבריאות טובה ולפניו עוד עשרות שנות חיים ארוכות ומאושרות – יכול לנצל את הזמן, למצות את היכולות שלו, ולהשפיע אור ושמחה על הסובבים אותו.

צילום: מתוך הפייסבוק: בארץ החיים