מאת: יהושע הכהן רוזובסקי

חג פורים קרב. החיישנים כבר מזהים.

יום או יומיים בשנה שבו אנו מודים להקדוש ברוך הוא בשמחה עצומה על שהצילנו ממות אכזרי

על ידי בני עוולה שרצו למחוק מהמפה את העם היהודי.

רבותינו שהיו באותו הנס קבעו לנו לחוג את הימים הללו בכל שנה, לציין את הנס ולאגור עימנו

המון המון שמחה שתדחוף אותנו הלאה להמשך השנה.

אך בהחלט ראוי להתבונן במהות החג הזה.

אנו חוגגים את הימים האלו בצורה מופרזת שכזו, ועוד זה נחשב למצוה גדולה!

על מה ולמה ציוו אותנו רבותינו להשתכר ולעשות רעש ובלגאן חריג.

בכדי להבין את הענין, עלינו לחקור ולהתבונן בנאמר לנו בספרי הקודש, במגילת אסתר ובתלמוד.

נראה את הגזירה הנוראה שריחפה על עם ישראל ואת ההצלה הגדולה בזכות מרדכי ואסתר.

ניווכח שפורים זה הזמן דווקא להתבונן בקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא ולהתעלות.

 

התקופה – גלות פרס

לאחר חורבן בית המקדש הראשון יצא עם ישראל לגלות על ידי מלכות בבל.

בבל היתה ממלכה חזקה ושלטה על כל העולם. העומד בראשה היה נבוכדנצר הרשע,

הוא אשר החריב את בית המקדש הראשון.

אך כמו ממלכות רבות בהיסטוריה, גם מלכות בבל קרסה ונעלמה תוך תקופה לא ארוכה.

לאחר נפילתה, נתגלגלה המלכות והשליטה על העולם לידי כורש מלך מדי ופרס.

סוף סוף לאחר עשרות שנות גלות נותן המלך החדש, כורש, רשות ליהודים לחזור לירושלים ולבנות את בית המקדש.

ליהודים זה היה נראה כמו חלום, פשוט חלום שמתגשם. הבית השרוף אשר שועלים הילכו בו, הולך לקום לתחיה.

אך לא ארכו הימים וכורש מת. עם ישראל עדיין לא הספיק למשש את הזכות שניתן לו ולבנות את הבית הקדוש.

את כסאו של כורש ירש המלך אחשוורוש.

אחשוורוש היה מלך רשע וצבוע. מיד כאשר עלה לגדולה, הוא הורה להפסיק את בניית בית המקדש,

בית הנצח, מקור החיים של העם היהודי.

שוב עם ישראל יושב בדד בגולה ללא מנחם.

הקדוש ברוך הוא הבטיח לעם ישראל שלאחר 70 שנות גלות הם יחזרו לארץ הקודש.

אחשורוש טעה באופן חישוב הספירה ולפי מסקנתו כבר עברו 70 השנים הללו וישראל עדיין לא נגאלו.

שמח רשע זה שמחה עצומה ועשה סעודה גדולה לכל עמו. כמובן שכחלק מצביעותו הוא הזמין

לסעודה גם את היהודים.. כמה אדיב ונחמד..                                                                                                                                                                                                במהלך הסעודה הוא השתמש בכלי המקדש ובבגדי הכהן הגדול מתוך ביזיון וחילול השם נוראי.

העונש לא איחר מלבוא.

תוך כדי הסעודה, כמסופר במגילה, קרא המלך לאשתו 'ושתי' ומכיון שהיא סירבה לבוא, ציוה המלך להורגה.

במקומה נכנסה לביתו של המלך אסתר המלכה וכך התחיל הקדוש ברוך הוא לגלגל את הנס לבני ישראל.

נס בהסתר.

אנחנו חשבנו שהמצב אבוד וחסר תקווה, אך אבינו אב הרחמן סידר את הכל מראש. הוא שתל את המלכה

אסתר הצדקת כבר מספר שנים לפני שהמן הרשע ניסה להשמיד אותנו, אך בעיניים המוגבלות שלנו

לא ראינו את המהלך הזה כנס עתידי.

רק לאחר מספר שנים הראה לנו הקדוש ברוך הוא שגם מה שנראה כמהלך טבעי, זה נס.

נס מסוג שונה מקריעת ים סוף.

נס בתוך הטבע.

 

גזירת המן

המן הרשע ניסה להסיט את אחשורוש נגד העם היהודי, ובאמת המלך הצטרף להחלטה המזעזעת הזו.

בשלב מסויים החליט המן הרשע לעשות מעשה.

בכוח הטומאה שהיה לו הוא חשב שהוא יערוך גורלות ועל פי תוצאות הגורל הוא יחליט מתי יהיה החודש

שבו הוא יוכל להשמיד את עם ישראל.

כמו כן הוא קצב סכום של עשרת אלפים ככר כסף לתת למלך אחשורוש שוחד

על מנת שיאשר לו לבצע את הגזירה. רק נתבונן קצת ברשעות והשחיתות של המן. בתרגום לימינו,

עשרת אלפים ככר כסף יוצא כמה מאות מילוני דולר!!!

שום דבר לא עמד בפניו. הוא היה מוכן לזרוק סכומים עצומים, הכל כדי להרוג במו ידיו אנשים, זקנים,

נשים, ילדים וילדות צעירים.

מזעזע.

לאחר שניתנה רשות להמן לעשות כרצונו, גזרו מרדכי ואסתר צום ותשובה לכל העם.

 

צום תענית אסתר

במגילה מסופר שאסתר גזרה ימי עצרת לתפילה וזעקה להקדוש ברוך הוא שיציל אותנו ממות.

המצב דיבר בעד עצמו. זהו! זה זו התחנה האחרונה! השם ישמור. פחד של ממש.

על פי דרך הטבע לא היה שום סיכוי להינצל, ולכן מרדכי ואסתר גזרו לצום כמה ימים ברציפות,

על אף שחג הפסח חל במשך הימים הללו!

מרדכי הצדיק בכוחו הרב שהיה מגדולי הדור, הורה הלכה למעשה שלא לקיים את מצות אכילת מצה

ושאר מצוות הפסח, הכל כדי לצום, לחזור בתשובה ולקרוע את רוע הגזירה!

גם אנו בכל שנה קודם חג הפורים צמים זכר לצום זה ומתפללים שיושיע אותנו הא-ל תשועת עולמים

בביאת גואל צדק לציון במהרה בימינו.                                                                                                                                                                                                              ומבואר בספרים הקדושים שיום זה מסוגל מאוד לקבלת התפילה.

וכתב בספר 'קב הישר' שראוי ביום זה לומר בכוונה רבה את מזמור כ"ב בתהלים אשר מבואר

במדרשים שאת המזמור הלז אמרה אסתר כאשר נכנסה למלך אחשורוש.                                                                                                                                                                           

והאומר פרק זה בכוונה ומזכיר את זכות מרדכי ואסתר בתפילתו שבזכותם תתקבל תפילתו,

ישמע השם את תפילתו ויפתח לו שערי רחמים!

 

הקטרוג וההצלה

בתלמוד מבואר שלא לחינם נגזרה גזירה נוראה זו. עם ישראל בגלות זו, שכח קצת את אביו שבשמים וחטא-

א. בעוון עבודה זרה בימי נבוכדנצר.

ב. בכך שנהנו מהסעודה של המלך אחשורוש!

העובדה השניה מראה לנו כמה יש ליזהר גם מדברים שלא כתובים במפורש בתורה. אנו צריכים לבחון

בכל דבר האם יש נחת להקדוש ברוך הוא מהדבר שאנו הולכים לעשות. גם אם אבא לא אומר לבנו לא

לעשות משהו מסויים, הבן יודע שהוא לא יכול לצער את אבא ומעצמו הוא לא יעשה את הדבר שעלול

להכעיסו. אך היו אנשים בדור ההוא ש'עיגלו פינות' ואמרו "מה הבעיה? היכן כתוב שאסור ליהנות

מסעודתו של המלך?". הנסיון באמת היה קשה, אך תמיד יש להקשיב לגדולי הדור.

מרדכי הצדיק ראה בעיניו הקדושות את הקלקול הנורא והזהיר את העם על כך. אבל לא כולם שמעו לו.

עם ישראל היה שבור ורצוץ ואחשורוש הרשע הצליח להחדיר לעם הקודש שאין להם למה לצפות.

הוא טען להם שכבר עברו 70 השנים שהבטיח להם הא-ל. אך כפי שאמרנו, הוא טעה בחשבון.

 

ואם נשאל, "איך זה שעם ישראל לא הצליח לעלות על הטעות שלו?!" התשובה היא, שכך זה היצר הרע.

לפעמים הוא מצליח לשכנע חלילה את האדם בטענות אפילו מטופשות ביותר

ורק לאחר הנפילה האדם קולט את הטפשות. כמה עלינו ליזהר בזה.

ועלינו לדעת שהמומחה הגדול ב'לעבוד' על היהודי בחזיון תעתועים זה לא אחר מאשר עמלק שזה המן בעצמו!

ונבאר. העם העמלקי כבר מוזכר בתורה שלאחר צאת בני ישראל ממצרים הוא ניסה להתגרות בהם.

הוא ידע שהוא לא יכול להתחיל עם החזקים שבעם ולכן הוא הלך לחלשים, אלו שהרגישו רחוקים

מהקדוש ברוך הוא, אלו שנפלו. הוא ניסה לקרר אותם באמונתם. הוא היה אומר להם שהשם כבר

התייאש מהם ולא מאמין בהם. הוא היה מפתה אותם לצאת להבלי העולם ולעשות עבירות נוראיות

בטענה שממילא עולם הבא כבר לא יהיה להם. עמלק נלחם בכוונה מפורשת נגד הקדוש ברוך הוא. השם ירחם.

טענותיו טענות של שטות!!

הקדוש ברוך הוא לא מתייאש ולא מואס באף יהודי!!!

משה רבינו מצווה את יהושע להרוג את עמלק. משה רבינו מתפלל להצלחת המערכה ויהושע נלחם בכל כוחו.

אך רבותינו מלמדים אותנו שהנצחון הסופי יהיה רק לעתיד לבוא.

נכדו של עמלק היה- המן! גם הוא הלך בדרך סבו, להשמיד את עם ישראל, למחות כל דבר שבקדושה

ולהיטפל ליהודים עד שיגיעו לרגע של חולשה. כשהיה קטרוג על עם ישראל מפני שהשתחוו לעבודה זרה

ונהנו מסעודתו של המלך אחשורוש, הוא קפץ על המציאה וניסה לעשות גורלות וכשפים על מנת

להפיל את עם ישראל לגזר מוות שמיימי.

ומבואר בספרי רבותינו, שהיהודים שבאותו הדור על אף שחטאו, בתוך תוכם הם רצו קרבת השם.

ולכן חמל עליהם הקדוש ברוך הוא והצילם. ולא זו בלבד, אלא שראה הקדוש ברוך הוא שעתיד

המן הרשע לשקול סכום עצום של כסף על מנת לשכנע את אחשורוש לקיים את הגזירה,

לכן ציווה אותנו השם יתברך שנים רבות לפני כן לקיים את מצוות 'מחצית השקל'

האמור בתורה בפרשת 'כי תשא'.

בכל יהודי, בתוך תוכו, גם אם זה לא נראה, יש לו נשמה קדושה! הוא יהודי! גם אם לכאורה

אין סיבה מיוחדת להצילו מגזירה, יש כבר סיבה מספיקה לרחם עליו ולהצילו – עצם זה שהוא יהודי.

וזה מה שהיה בנס פורים. השם הביט לנקודה הפנימית והאמיתית של כל יהודי.

הנה, כאשר המן 'הצמיד אותם לקיר', התכנסו כולם וזעקו בתפילה לרבונו של עולם.

יצא האמת שלהם מפנימיות הלב.

 

תחפושות ושכרות

לכן ציוו אותנו רבותינו להשתכר ולשמוח, וכן נהגו רבים להתחפש.

אמנם שינוי הסטטוס שאדם מתחפש למישהו/משהו אחר זה גורם לשמחה.

אך יש גם משמעות פנימית יותר בתחפושות, כאמור.

כל יהודי יש לו נשמה קדושה, היא חלק אלו-ה ממעל ממש! היא נחצבה מתחת לכסא הכבוד.

אין מישהו שהוא "סתם" בנאדם.

אתה, אני והוא, בנים של מלך! ולמרות שלפעמים אנו לא כל כך נראים ומתנהגים כמו בנים של מלך,

זה רק תחפושת. באמת בפנים אנו נסיכים אציליים.

כמובן שאנו לא יכולים לרמות את עצמנו ואנו חייבים תמיד להשתדל ולעבוד על כך בכדי לגלות לעצמנו

ולאבינו שבשמים את העובדה הזו שאנו נסיכים ושההכרה הזו תשפיע על כל מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו.

אבל גם אם חלילה נסיך נופל, עליו לזכור ולהזכיר לאביו המלך, אבינו שבשמים, שמתחת לבוץ

המכסה את פניו מסתתר לו נסיך אצילי.

 

עמלק שבכל דור

למעשה, היצר הזה שמנסה לנתק אותנו מאבינו בטענה שאנו לא ראויים לקשר הזה, זה ממש עמלק והמן.

אם כן, יוצא שעדיין לא סיימנו את חובתנו למגר את ה'עמלקיות' ולכן בכל שנה ושנה אנו מתחברים

בכל כוחנו בשמחה עצומה לאבא שבשמים. שמחה ותובנה שתלווה אותנו לכל השנה.

זה נקמה אמיתית בעמלק. כשאנו לא נותנים לו לטפטף לנו אמונות כוזבות, אנו רוצחים אותו.

 

מצות מחצית השקל

בזמן שבית המקדש היה קיים, מצוה זו היתה מדאורייתא כיון שכסף זה היה חיוב על כל איש מישראל

לתת את מחצית השקל כתרומה לבית המקדש.

כיום מצוה זו היא מדרבנן והוא זכר למחצית השקל שהיה בבית המקדש. ונהגו לתתו דווקא

בערב פורים לפני קריאת המגילה כיון שעל ידי כך אנו מזכירים את הנס הגדול שמצות השקלים

שלנו שהיינו נותנים לבית המקדש פעם בשנה ניצחו את שקליו של המן הרשע.

כסף זה יש ליתן לצדקה.

יש ליתן כנגד כל בני הבית, גם ילדים, שלשה חצאי שקלים ולומר 'זכר למחצית השקל'.

מצוות יום הפורים:

כחלק משמחת פורים קבעו לנו חכמינו זכרונם לברכה 4 מצוות שהם חובת היום. אין לדלג עליהם בשום פנים.

2 ממצוות אלו הם מצוות הנוהגות בין אדם לחבירו וה-2 הנוספים הם חובת האדם על עצמו.

חכמים קבעו לכל מצוה את הזמן הראוי לה ואנו נציג כאן את המצוות הללו לפי הסדר החל מליל פורים והלאה.

ניתן סימן על מנת לזכור את 4 המצוות: מגילה.  מתנות לאביונים.  משלוח מנות.  משתה ושמחה.  כולן מתחילות באות מ'.

 

קריאת המגילה

בליל פורים נתכנס כולנו בבית הכנסת לקריאת המגילה.

לערים שאינם מוקפות חומה, ליל פורים הוא יום י"ד, דהיינו י"ג בלילה וזה נקרא "פורים דפרזים".

בערים המוקפות חומה, יום פורים הוא ט"ו, דהיינו י"ד בלילה וזה נקרא "פורים דמוקפין".

למגילה הלכות מיוחדות. היא צריכה להיות עשויה מקלף של חיה טהורה. כמו כן, גם הדיו צריך להיות

עשוי מחומרים טהורים. כתב המגילה הוא כשל ספרי תורה, תפילין ומזוזות ונכתבת על ידי סופר

ירא שמים היודע היטיב את ההלכות השייכות לכתיבת המגילה.

והנה, ההלכה אומרת שיש ענין גדול שכולם יתאספו יחד במקום אחד, החזן יקרא את המגילה,

כולם ישתקו ויקשיבו מילה במילה ובכך יקיימו את המצוה ויצאו ידי חובת קריאת המגילה.

אופן זה עדיף ומשובח מאשר שכל אחד יקרא את המגילה לבד בביתו,

וכלשון רבותינו בספרי ההלכה "ברוב עם הדרת מלך". כבוד גדול יותר הוא למלך, הקדוש ברוך הוא,

כאשר העם מתאסף יחד, מודה לו ומשבחו. כמו כן יש ענין של פרסום הנס הגדול שעשה הא-ל עימנו.

אך בשביל שהחזן יוציא את הקהל ידי חובת קריאת המגילה, יש לו לקרוא את סיפור הנס אך ורק

ממגילה כזו שהזכרנו עם כל התנאים ההלכתיים.

שאר הקהל אינו חייב להקשיב דווקא ממגילה כזו ובשעה שהחזן קורא את המגילה אפשר לעקוב

במגילה רגילה, מודפסת.

למי שיש יכולת, ראוי להשיג מגילה כשירה. בין כך ובין כך, יש לעקוב יחד עם החזן כאמור

אפילו ממגילות מודפסות על מנת שלא לאבד קשב היכן אוחז החזן בסיפור המגילה.

קודם הקריאה יש לברך 3 ברכות:

ברוך אתה אדנ-י, א-להינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על קריאת מגילה.

ברכה זו היא על עצם קיום המצוה שאנו מכוונים לקיימה ומודים לו על שזיכנו במצוה זו.

ברוך אתה אדנ-י, א-להינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

 ברכה זו היא שבח להקדוש ברוך הוא שהציל את אבותינו בשנים ההם בימים הללו, ימי הפורים.

ברוך אתה אדנ-י, א-להינו מלך העולם, שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

ברכה זו היא הודאה לבורא יתברך שהחיה אותנו והביא אותנו לחג זה חיים וקיימים לקיים

את מצוותיו ולהודות לו על החסדים הגדולים שגומל עימנו.

לאחר קריאת המגילה, על הציבור להמשיך בשתיקה עד שיסיים החזן לגלול את המגילה

ולברך את הברכה שלאחר הקריאה. ברכה זו מתחילה במילים "ברוך אתה א-דני.. הרב את ריבנו וכו'".

למחרת בבוקר לאחר תפילת שחרית נקרא שוב את המגילה עם ברכותיה.

כאשר מברכים את ברכת 'שהחיינו' בקריאת המגילה, יש לכוין גם על שאר מצוות פורים (משלוח מנות וכו').

הערה. לגבי ברכת 'שהחיינו' על קריאת המגילה בבוקר, יש לברר את המנהג, כיון שהאשכנזים

נהגו לברך כן גם ביום, ואילו הספרדים לא.

 

מתנות לאביונים

חכמים דאגו לכך שיחד עם השמחה הגדולה השוררת בכל בתי ישראל, נדאג גם לאותם

אלו שאין להם את היכולת לערוך סעודה מפוארת, על ידי שניתן להם כסף. מצוה זו נקראת 'מתנות לאביונים'.

יש לתת צדקה לשני עניים. הסכום הנהוג הוא 20 שקלים לכל עני, והמוסיף תבוא עליו ברכה מן השמיים.

רבים נהגו קודם קריאת המגילה בבוקר להפריש את המתנות לאביונים ולתתם עוד לפני התפילה.

אם לא הספיק, ישתדל למהר לתתם מיד לאחר התפילה, כך העניים יוכלו להשתמש בכסף זה

בעוד היום גדול. אך גם מי שלא נתן בבוקר, יכול וחייב לתת במהלך היום.

 

משלוח מנות

בימים ההם כשהצרה היתה ממש על צווארם של היהודים, התאחדו כולם בתחנונים לריבון העולמים

שיצילם מהצרה הנוראה הזו. לאחר שעשה השם את הנס הגדול תיקנו לנו חכמינו שנשאר

עם האהבת ישראל הזו תמיד, גם בימים יפים.

שלא נהיה מאוחדים חלילה רק בזמנים קשים, אלא שניקח הלאה את האחדות הזו.

על כן הם תיקנו לנו את המצוה הזו של משלוח מנות איש לחבירו בכדי שנרבה אהבה ואחווה בין כולם.

במשלוח מנות יש לשים 2 מוצרי אוכל לכל הפחות, וטוב יותר אם המשלוח יהיה מורכב ממוצרים

העשויים לשרת את המקבל בסעודתו.

 

משתה פורים

סעודת פורים היא סעודת הודיה לרבון העולמים שהצילנו מהרשעים הללו. וכפי שאמרנו למעלה,

בסעודה זו עלינו להיות בשמחה גדולה ועצומה על אהבת השם אותנו בכל מצב. כמובן שיש לומר

דברי שירות ותשבחות בסעודה ודברי תורה שעליהם נאמר בתהלים "פקודי השם ישרים משמחי לב".

זו השמחה האמיתית שלנו, התורה! בזה אנו שונים מכל אומה ולשון. זה מה שאכפת ליצר הרע

ואנו ננצח אותו, בעזרת השם.

 

נישא תפילה לרבון העולמים שנזכה לנצל את היום הקדוש הזה לקרבת השם שתמשיך איתנו

לכל החיים מתוך שמחה, לעשות לו נחת רוח תמיד, שנזכה למחות את עמלק, את היצר הרע,

ושנזכה בקרוב ממש במהרה בימינו למשיח צדקנו ולבנין בית המקדש

אמן כן יהי רצון.

 

יעקב לוסטיג

 

בקהילות רבות נוהגים לתת 'זכר למחצית השקל', ביום הפורים או בסמוך לו, ומקיימים את המנהג הזה, שמוזכר גם בספרי ההלכה, באמצעות נתינת מטבע של חצי שקל. יש נוהגים לתת שלושה חצאי שקלים.

מקור המנהג הוא במצווה מיוחדת שהיתה נהוגה בזמן שבית המקדש היה קיים – פעם בשנה, במהלך חודש אדר, היה צריך כל יהודי לתרום חצי שקל לטובת בית המקדש.

חכמנו זכרונם לברכה מציינים שכשהמן הרשע ביקש לשלם לאחשוורוש עשרת אלפים כיכר כסף, כדי שירשה לו להשמיד את כל היהודים, יצאה בת קול משמים ואמרה להמן: "רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך", כלומר מצוות 'מחצית השקל' שקיימו היהודים לאורך השנים, תגן עליהם מפני השקלים שאתה רוצה לתת לאחשוורוש כדי להשמיד אותם.

כיום בית המקדש חרב לצערנו, ואיננו יכולים לקיים את מצוות 'מחצית השקל', אבל אנחנו רוצים לזכור את המצווה הזאת, ולבטא את הרצון שלנו לקיים אותה במהרה, כשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ולכן אנחנו נותנים חצי שקל לצדקה.

המנהג הוא לתת מחצית מהמטבע הנהוג במדינה בה מתגורר הנותן. מי שנמצא בארץ ישראל ייתן חצי שקל ישראלי, מי שמתגורר בארה"ב ייתן חצי דולר, ומי שמתגורר באנגליה ייתן חצי לירה שטרלינג.

החיוב לתת 'זכר למחצית השקל' נהוג רק לגבי אנשים בני עשרים ומעלה, שהיו מחוייבים לתת מחצית השקל בזמן שבית המקדש היה קיים. אנשים צעירים יותר, לא היו צריכים להביא מחצית השקל, ועל כן אינם צריכים לקיים את 'זכר למחצית השקל'.

גם נשים, בנות עשרים ומעלה, צריכות לתת מחצית השקל, והאבא או הבעל יכולים לתת גם עבורן.

בגלל שבפרשת 'כי תשא', בה מוזכרת המצווה של מחצית השקל, כתובה המילה "שקל" שלוש פעמים, נהוג לתת שלושה חצאי שקלים.

את הזכר למחצית השקל נותנים בפורים או בסמוך לו, בכל קהילה בהתאם למנהג המקום. יש שנותנים אחרי תפילת מנחה בערב פורים, יש שנותנים בליל פורים לאחר תפילת ערבית וקריאת המגילה, ויש שנותנים דווקא ביום הפורים.