קעקועים והיהדות

קעקועים והיהדות

 

"הרב, אם אעשה קעקוע, עדיין אוכל להיקבר בבית קברות יהודי?"

 

כרב בצפון קליפורניה, נשאלתי שאלה זו פעמים רבות. זוהי תפיסה מוטעית נפוצה

מאוד בקרב יהודים אמריקאים, שקעקועים מונעים ממך בבוא העת, להיקבר בבית

קברות יהודי.

בקצרה, התשובה היא שלמרות שהתורה אכן אוסרת עלינו לקעקע את גופינו

(ראו ויקרא יט, כח), אף על פי כן, אדם שיש לו קעקוע עדיין יכול להיקבר בבית

קברות יהודי. אדם שהפר את חוקי התורה, בין שאכל אוכל לא כשר, עבד בשבת,

גנב או עשה קעקוע, עדיין יכול להיקבר בבית קברות יהודי.

כמובן שעדיין ישנן סיבות רבות מדוע התורה אסרה על יהודי לקעקע את גופו.

בעבר, קעקועים היו טאבו בחוגים מערביים רבים ונדירים ביותר בחוגים יהודיים.

באוקטובר 1994, כתב ג'ון אנדרסון בעיתון שיקגו טריביון: "קעקוע. איזו מילה

טעונה זו, מלאה באסוציאציות על גנגסטרים, מוזרים, אופנוענים, לוחמים שבטיים,

אמני קרנבל, מלחים שיכורים ופרוצות".

יהודים רבים עושים קעקועים כיוון שהם חושבים שזה קוּל או פשוט בגלל שהם

אוהבים את המראה שלהם. חלקם מתייחסים לקעקועים כאל דרך יצירתית לבטא

את האינדיבידואליות שלהם. הם עשויים אפילו לעשות קעקועים עם סמלים או מסרים

מהיהדות. ברור שאין בפעולותיהם שום כוונת זדון שהיא.

 

אף על פי כן, התורה היא נצחית, והאיסור על קעקועים כלול
בתוכה. לכן, הבה נבחן מספר סיבות מדוע אין לעשות קעקוע.

 

1. מבחינה היסטורית, בעלי עבדים קעקעו את העבדים שלהם כדי להוכיח את בעלותם,

בדיוק כפי שבוקרים מסמנים את הבקר שלהם. אולי זו הייתה הסיבה שבגללה קעקעו

הנאצים הארורים בני אדם באושוויץ. בנוסף להיות הקעקועים פתרון מעשי שאיפשר להם

לעקוב אחרי האסירים, הקעקועים שימשו גם כדי לשלול מקרבנותיהם את אנושיותם ואת

זהותם הייחודית. האדם החופשי לשעבר היה כעת מספר ותו לא, רכושו של הרייך. כבני

אדם יש לנו תשוקה לחופש וצורך מולד בייחודיות. קעקוע הגוף אינו משקף אידיאל זה.

 

2. יהודים מאמינים שגוף האדם הוא יצירה של א-לוהים ולכן אין זה הולם להטיל מום

בבריאתו של הא-ל.

 

3. חיינו ניתנים לנו למטרה כלשהי ואנו אמורים בזמננו על כדור הארץ להשיג את המשימה

הייחודית שלנו. באופן דומה, הגוף שלנו ניתן לנו בהשאלה מהבורא כדי שנוכל להשתמש

בו למילוי המשימה שלנו. חתכים שאנו גורמים לעצמנו, פירסינג מוגזם של הגוף וקעקועים

– כל אלה משקפים חוסר כבוד לגוף ולפיכך, חוסר כבוד כלפי בוראו והבעלים האולטימטיבי

של גופנו. ניתן להשוות קעקוע של הגוף לחריטת שם על בטון רטוב. מדובר בהשחתת רכוש

שאינו שייך לנו.

 

4. פעמים רבות לקעקועים יש רלוונטיות זמנית בלבד, אולם הסימנים על הגוף הם קבועים.

לא סביר שתקעקעו על גופכם את מספר הטלפון שלכם, לא משנה כמה אתם מתקשים לזכור

אותו. אתם יודעים שהוא זמני ולא משהו שאתם רוצים להיות קשורים אליו לצמיתות. כך לגבי

כל קעקוע. בקעקוע של משפט, מילה או ציור מסוים ישנו ריגוש חולף. אולם כשהגישה לאותם

קעקועים משתנה, הדיו עדיין נשאר. אנשים הם יצורים דינמיים, משתנים וצומחים ללא הרף.

לפי המחקרים האחרונים שלנו, רוב האנשים מתחרטים בסופו של דבר על הקעקועים שעשו.

 

5. בימי קדם, היה זה אופייני לעובדי אלילים לקעקע את גופם כסמל למחויבותם לאל שלהם.

הרמב"ם מציע אפשרות זו כאחת הסיבות לכך שהתורה אוסרת קעקועים (משנה תורה, הלכות

עבודה זרה, יב, יא).

 

אבל כבר יש לי קעקוע

אם כבר יש לכם קעקוע, הוא יכול להפוך לסמל כבוד, כשהוא מסמל מסע של צמיחה ושינוי.

הרב חנוך טלר כותב על מקרה שהוא היה עד לו באופן אישי. גבר צעיר בשם ג'יימי, שהחל

לאחרונה לשמור מצוות והלך לטבול במקווה עמוס בירושלים. בעודו מתקרב אל המקווה,

הוא החזיק את ידיו על זרועותיו, בניסיון לכסות את הקעקועים שלו. כשהוא נכנס לתוך

המקווה, הוא החליק והקעקועים הגסים שעיטרו את זרועותיו היו כעת חשופים לעיני כל.

בעבר התייחס ג'יימי לקעקועים שלו בגאווה, אולם באותו אחר צהריים הוא הרגיש מושפל.

יהודי מבוגר התקדם לקראתו וקרא בקול עם מבטא כבד, "תראה, גם לי יש קעקוע". הוא

הושיט את זרועו השברירית והצביע על שורת המספרים שהייתה מקועקעת על זרועו.

"נראה ששנינו עברנו דרך ארוכה" (מתוך הספר It’s A Small Word After All, 1997).

 

'מקור: 'אש התורה

השעון היהודי: מזריחת החמה ועד לצאת הכוכבים

משה ויטמן

אם לא נדע את הזמנים נאבד מעשים רבים
אין ספור מצוות ומנהגים ביהדות תלויים ומותנים בזמן. מגוון עצום של מעשים שאם עשית אותם מעט לאחר שעבר הזמן או מעט לפני שהוא הגיע – לא עשית כלום. רק בזמן שנקבע עבורם הם נחשבים למצוות. מעשים כמו: תפילות היום, קריאת שמע, הנחת תפילין, שמירת שבתות וחגים והרשימה עוד ארוכה, תלויים ועומדים בגורם משמעותי אחד: הזמן בו יש לקיים אותם, כל אחד בזמן שנקבע עבורו. תפילין – ביום ולא בלילה, קריאת שמע של היום ביום ושל הלילה בלילה וכן הלאה. זמני היום והלילה ביהדות מוגדרים בצורה שונה מהמקובל אז בואו נערוך היכרות עם מונחי הזמן שקובעים אותם. אם לא נדע נכון את הזמנים נוכל לאבד מעשי מצוות רבים.

צאת הכוכבים
ביממה היהודית הלילה קודם ליום וכך נספרות היממות – לילה ויום, לילה ויום. תחילתו של הלילה מגדירה את תחילתו של יום חדש, כמו צאת השבת, חגים או צומות תשעה באב יום כיפור וכדומה. הלילה מתחיל בעת "צאת הכוכבים" – השעה בה יוצאים (נראים) בשמיים שלושה כוכבים בינוניים, היא רגע תחילתו של הלילה. קריאת שמע של ערבית ותפילת ערבית יש לומר לאחר צאת הכוכבים כי זמנם הוא – הלילה.

עלות השחר
סופו של הלילה ותחילתו של היום הוא זמן "עלות השחר". זמן זה הוא הרגע בו אור השמש נראה על פני השמים למרות שעדיין אינו נראה באופק והוא משמעותי לכמה מצוות חשובות במיוחד – אמירת קריאת שמע של שחרית, עטיפת טלית והנחת תפילין, אמירת ברכות השחר ועוד… את תפילת העמידה של תפילת שחרית, מתפללים רק כאשר החמה זורחת בעת "זריחת החמה". החל מזמן התלמוד הרגע המדויק נקבע באופן יחסי לזמן זריחת החמה – זמן הילוך 4 מיל לפני זריחת החמה. באיזה שעה זה? תראה בלוח השנה…

זריחת החמה
זריחת החמה או בשמה החלופי "נץ החמה" הוא הזמן בו אור השמש נראה באופק והיום מתחיל באופן סופי. את תפילת העמידה של תפילת שחרית ניתן להתפלל החל מנץ החמה והזריזים, שבלשון הגמרא נקראים "ותיקין" מקפידים להתפלל את תפילת השחר מיד עם נץ החמה ולא לאחרה עוד, לכן תפילה בזמן הזה נקראת "תפילת ותיקין".

חצות היום (וגם הלילה)
אם תיקח את היום מתחילתו בזריחת החמה עד לסופו בשקיעתה ותחלק אותו לשניים – תקבל את חצות היום. אם תיקח את הלילה מתחילתו בצאת הכוכבים ועד סופו בעלות השחר ותחלק אותו לשנים – קיבלת את חצות הלילה. חצות היום מפריד בהלכה בין הבוקר לבין הצהרים, הפרדה המשמעותית במיוחד ביחס לזמני תפילות שחרית ומנחה. שחרית ניתן להתפלל רק עד לחצות היום ומנחה ניתן להתפלל רק כחצי שעה אחריו.

שקיעת החמה
שקיעת החמה היא הרגע הקובע כי היום נגמר לו ואת הנחת התפילין, תפילת המנחה ועוד מצוות היום לא ניתן יותר לעשות (במקרים מסוימים ניתן לאחר עד 13 דקות מזמן שקיעת החמה שבלוחות). "שקיעת החמה" הוא הזמן בו השמש נראית כשוקעת ומתכנסת מעבר לאופק והיא, כמו שאר הזמנים, משתנים ממקום למקום בהתאם לאופק של אותו אזור ועל סמך חישובים שונים. לכן, זמן כניסת שבת שנקבע לזמן שקיעת החמה (את הסיבה לכך נראה בהמשך) משתנה ממקום למקום ומעיר לעיר. זמני כניסת השבת ויציאתה בעשרות ערים ברחבי ישראל מתפרסמים באתר "טוב טוב" ובעמוד הפייסבוק שלנו אליו אתם מוזמנים להצטרף.

בין השמשות
"בין השמשות" הוא הזמן היחידי ביום שאינו מוגדר. זאת משום שבין השמשות הינו "ספק יום ספק לילה". בין השמשות הוא משך הזמן בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים ובפועל מחמירים לנהוג בו לשני הכיוונים – לא לקיים בו כבר את מצוות היום שהיה (תפילת מנחה) אך להתחיל בו, לחומרא, את מצוות היום הבא (כניסת שבת). לכן, יציאת השבת, החגים והצומות היא בצאת הכוכבים שבו בוודאות הסתיים היום והתחיל היום הבא, אך כניסת השבת והחגים מתרחשת בשקיעת החמה, הזמן בו מתחיל "בין השמשות" ויש לנהוג בו ליתר ביטחון כאילו שכבר השבת נכנסה.

זמני היום והלילה מחושבים באופנים שונים ועל פי מגוון שיקולים והם מודפסים בלוחות השנה לכל אזור בישראל בפני עצמו.

 

רוצים לקבל זמני כניסת ויציאת השבת למייל בכל שבוע?
רוצים לקבל מידי פעם ניוזלטר מרתק לתיבת המייל שלכם?
הכניסו את כתובתיכם בתיבה הבאה