שלום, יש לי בבית 2 בקבוקי יין פתוחים, כתוב עליהם "אוצר בית דין", אמרו לי שאסור לזרוק.
מה עושים איתם?
אורטל
שלום וברכה
זו אכן בעיה, כיון שאסור לזרוק עד שהיין מתקלקל, ואסור לגרום לו קלקול בידים,
ויין הוא מוצר שיכול להחזיק מעמד זמן רב בלי להתקלקל.
אך אם היין התקלקל מותר לזורקו.
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר"י לוקסנברג שליט"א
יעקב לוסטיג
מצוות 'משתה ושמחה', ביום הפורים היא מצווה הכתובה במפורש במגילת אסתר, ואכן מקפידים בכל תפוצות ישראל לקיים אותה ככתבה וכלשונה.
את הסעודה יש לערוך דווקא ביום הפורים, ולא בליל פורים.
אפשר לקיים את הסעודה לכל אורך היום, ואפשר ליטול ידיים לסעודה גם בשעות אחר הצהרים, אבל כדאי להקפיד שרוב הסעודה תהיה במהלך הפורים, ולא אחרי ששוקעת החמה.
על אף שעיקר מצוות הסעודה היא דווקא ביום, לדעת פוסקים רבים יש מצווה מיוחדת לאכול סעודה גם בליל הפורים, ולא להסתפק בארוחת ערב רגילה, אלא להרבות במאכלים, ולהדליק נרות לכבוד היום המיוחד.
כך גם בסעודת היום רצוי להדליק נרות לאות שמחה.
רבים מפוסקי ההלכה סבורים שאת סעודת הפורים יש לקיים עם אכילת פת – לחם או חלה, או לחמניה או כל מאכל שמברכים עליו 'המוציא לחם מן הארץ'.
מי שיש לו אפשרות, יקנה בשר בקר ויאכל בסעודת הפורים, ומי שאין לו אפשרות כספית לקנות בשר בקר, יכול להסתפק באכילת בשר עוף.
את הסעודה רצוי לאכול יחד עם בני משפחה וחברים, שכן עיקר מצוות הסעודה היא כדי לשמוח בשמחת הפורים, וכשאדם אוכל לבדו הוא אינו שמח כמו בסעודה רבת משתתפים.
רבים נוהגים לאכול בסעודת הפורים 'זרעונים', כדוגמת חומוס, פול, שעועית או זרעונים אחרים, זכר לאסתר המלכה שבהיותה בבית אחשוורוש אכלה רק זרעונים, משום שלא יכלה לאכול את המאכלים בבית המלך מטעמי כשרות.
ביום הפורים יש מצווה מיוחדת לשתות יין ולהשתכר.
חכמנו זיכרונם לברכה אף קבעו שצריך לשתות יין בכמות שתגרום לנו להתבלבל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי".
עם זאת, חשוב לקרוא בעיון את פרטי ההלכה הזאת כדלהלן:
שתיית היין צריכה להתבצע בתוך הסעודה, ואל לשתות יין סתם במהלך היום, לפני שישבתם לסעודת הפורים.
מי שחושש שאם ישתכר יתנהג בצורה לא הולמת, יפגע באנשים או ברכוש, יסכן את עצמו בנהיגה תחת השפעת אלכוהול וכדו', או לא יברך ברכת המזון ולא יתפלל תפילת מנחה – צריך להימנע משתיית יין.
מי שקשה לו לשתות יין, והדבר אינו משמח אותו, אינו צריך לשתות יין.
רבים מפוסקי ההלכה סבורים שאין חיוב להשתכר ממש, אלא רק לשתות יין קצת יותר ממה שהאדם רגיל לשתות במהלך השנה, ועל ידי היין תיפול עליו תרדמה ויישן. כשאדם ישן הוא אינו יודע מה ההבדל בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", וכך הוא מקיים בעצם את המצווה ושותה יין עד שאינו מבדיל ביניהם.
התורה היא כמו יין מי שמרגיל את עצמו ללמוד מתמכר
אוהד אטינגר
לא פעם עומד בחור צעיר ושואל את עצמו, 'אולי כדאי שאצטרף לשיעור תורה'. אבל רגע לאחר מכן הוא שואל את עצמו שאלה אחרת: "למה בעצם שאלמד תורה. מה פתאום שאתחיל פתאום להשתתף בשיעורי תורה? הרי אני לא דתי ולא מתכנן להיות דתי גם בעתיד…".
הרב יעקב סירוטה, מרבני 'אחינו', מספק לכם כמה סיבות מעניינות ומקוריות במיוחד:
"קודם כל צריך לדעת שלימוד התורה הוא דבר שכל יהודי צריך לעשות, ויש לזה סיבות רבות, אמיתיות ונכונות. אבל הפעם אני לא רוצה לעסוק בשיבות הללו שבוודאי רבנים רבים אחרים כבר דיברו עליהם ועוסקים בהן בהרחבה. הפעם אני רוצה לדבר דווקא על הסיבות האחרות שלא מדברים עליהן בדרך כלל.
"סיבה ראשונה היא שהתורה היא כמו יין, ולא בחינם אמרו חכמנו זכרונם לברכה שהתורה נמשלה ליין. מה מאפיין את הטעם של יין? שבפעם הראשונה כשאדם טועם יין, הוא לא נהנה מהטעם. רק אחרי שאתה מרגיל את עצמך לטעם, אתה מתחיל ליהנות ממנו, וככל שאתה מתרגל לשתות יותר יין, אתה מתמכר אליו והחיים שלך הופכים תלויים בו.
"גם התורה היא כמו יין. כשתנסה ללמוד גמרא בפעם הראשונה, סביר להניח שלא כל כך תהנה מהלימוד. מעטים האנשים שמתאהבים בתורה כבר אחרי לימוד חד פעמי. אבל כולם מי שמרגיל את עצמו ללמוד תורה, מתמכר אליה, ולא יכול להיפרד ממנה.
"אבל כמו יין,גם את הטעם של התורה אי אפשר להסביר למי שלא טעם. אתה יכול להסביר למישהו שמימיו לא שתה יין, מה הטעם של היין, ומה הם ההבדלים בין יין קברנה ליין מרלו? או מה ההבדל בין יין יבש ליין חצי יבש? בוודאי שלא. כך גם אי אפשר להסביר מה הוא טעמו של לימוד התורה למי שלא חווה זאת בעצמו.
"ויש עוד דימיון בין התורה ליין. כמו היין, גם התורה עוזרת לנו להשכיח מאתנו את הצרות והטרדות האחרות. אנשים שאוהבים את לימוד התורה, יכולים תמיד להשכיח מעצמם כל דבר אחר. אנשים מחפשים מתכון לחיים מאושרים, לוקחים כדורים ומנסים לפנק את עצמם בלי סוף, אבלם כשמגיעים קשיים הם לא מצליחים לברוח מהם. התורה עוזרת גם בתחום הזה, כמו שכתוב בפסוק שאמר דוד המלך עליו השלום: "לולא תורתך שעשועי – אז אבדתי בעוניי".
"תאר לעצמך שמישהו פוגש אותך ברחוב ונותן לך מרשם לתרופה שתמיד תגרום לך לשמוח ולשכוח את כל הצער והטרדה שבעולם. לא תמהר לקחת את המרשם הזה בשמחה רבה? אז זה השמן לקחת את המרשם שנתתי לך עכשיו, ולהתחיל ללמוד תורה – זהו המתכון שנתן לנו בורא עולם להתחמק מכל הצער והכאב שבעולם הזה.
רוצה לערוך מחקר? צא לדרך
"סיבה נוספת ללימוד התורה, היא החלק המרתק שבה, ולו לשם המחקר וההיכרות עם הדבר הנפלא הזה שנקרא תורה:
"אם קראת את כל מה שכתוב במאמר הזה והגעת עד לכאן, סימן הוא שאתה אדם בעל אינטלקט גבוה, סקרן להכיר תופעות מעניינות, ורוצה להבין דברים על העולם הזה ועל האנשים החיים בו. אולי אתה מחפש גם רוחניות ומשמעות לחיים.
"אז לפני שאתה מתחיל לחקור דתות מוזרות במזרח הרחוק, לפני שאתה מתחיל להעמיק בשירה אירופאית קלאסית, יש לי בשבילך מסע מרתק מסוג אחר: מסע על עומק ההוויה של עם ישראל.
"זו הרי התופעה המסקרנת ביותר בהיסטוריה: תורת ישראל. מיליוני אנשים צועדים לאורה לאורך אלפי שנים, זורקים את עצמם לכבשני האש במסעות הצלב ובתקופת האינקוויזיציה, דבקים בה תחת גלות בעשרות מדינות, תחת שלטונות מתחלפים, למרות ניסיונות בלתי פוסקים של אויבים מכל הסוגים ומכל המינים שמבקשים להשמיד את עם ישראל ולמחוק את תורתו מתחת השמים. שרפת התלמוד, גזירת הקנטוניסטים, מסעי הצלב ומסים מיוחדים שהוטלו על יהודים בארצות ערב ובארצות אירופה, כל אלו לא הפרידו בין עם ישראל ובין תורתו.
"בוא נעזוב רגע את ההיסטוריה ונתמקד בהווה: אלפי אנשים לומדים תורה כל היום, ובוחרים לחיות חיים צנועים, מוותרים עלם הרבה מאוד מותרות וגם על דברים בסיסיים, חיים לפעמים בעוני של ממש, והכל רק כדי שיוכלו ללמוד תורה.
"זה לא נראה לך מרתק ומסקרן במיוחד לדעת מה גורם להם לעשות את כל הדברים האלו? מה שונה כל כך בתורת ישראל שהלומדים אותה מסוגלים להפקיר כל דבר אחר שיש להם, ואפילו את החיים עצמם, רק כדי שיוכלו להמשיך לדבוק בתורה ולא לזוז ממנה אפילו סנטימטר אחד?
"על אינטלקטואל מתחיל אמור למצוא בתורה חומר מרתק, שאי אפשר לוותר על ההזדמנות להכיר אותו ולהבין אותו לעומק. גם אתה מוזמן להצטרף, אנחנו בארגון 'אחינו', נמצאים כאן כדי לעזור לך בתחילת הדרך, וגם בהמשך. ברוך הבא".
'קידוש' לשבת עם כוס דמעות
יעקב לוסטיג
הם עמדו צפופים משתדלים בכל כוחם לשמור על השקט, מבינים היטב שכל רחש קל
עלול להעיר את הדב האכזר מרבצו. בלחש הם מוציאים מפיהם את מילות התפילה.
הלבבות הולמים בפחד, אגלי זיעה קרה מתגלגלים במורד הגב, והשפתיים לוחשות תפילה.
היה זה ליל ראש השנה, יום הדין שבו עוברים כל באי עולם לפני הקדוש ברוך הוא, שגוזר
את דינו של כל אדם ואת גורלו של כל בעל חי למשך השנה הקרובה. במרחק של מאות מטרים
מכאן מזדקרות ארובות המוות הידועות לשמצה, גדרות התיל שמקיפים את המתחם לא מותירים
מקום רב לתקווה. ברור לנוכחים כאן שבקרוב מאוד גם הם יצטרפו למיליוני הנרצחים, ויעלו השמימה
דרך הארובות האימתניות. תפילת ערבית של ליל ראש השנה. דמעות חמות נוטפות על האדמה
הקרירה. זיכרונות מטושטשים של אושר ושמחה בליל החג הקודם, לפני שהגיעו חיות האדם
הגרמניות וגררו אותם הנה, אל תוך גיא הצלמוות הזה. התפילה מגיעה לסיומה, והנוכחים מאחלים
זה לזה "שנה טובה ומתוקה", מתכוונים לפרק את החבורה ולשוב בדממה אל מדפי העץ עליהם
הם ישכבו עד הבוקר. אבל אחד הרבנים שבחבורה עוצר אותם. יש לו הצעה מיוחד: "אולי נעשה
כאן קידוש של ליל ראש השנה" הוא מציע בהתלהבות.
אבל הרב אינו נרתע. מכיסו הוא מוציא כוס קטנה מפח מחליד: "נכון שאין לנו יין, אבל יש לנו דמעות.
בואו נאסוף את הדמעות שלנו אל תוך הכוס, ונקדש על הדמעות". הציבור אחוז התרגשות.
הם מבינים שמדובר בטקס סמלי בעל משמעות עמוקה מאוד. הכוס עוברת מיד ליד, וכולם גועים
בבכיה. לא עוברות דקות ארוכות והיא כבר מלאה עד גדותיה. הרב לוקח את הכוס בידו הימנית,
והקהל משתתק, מנסה להאזין למילות הקידוש. אבל במקום לפתוח ב"סברי מרנן", פותח הרב
ואומר טקסט שונה לחלוטין. את הקידוש המיוחד הזה הוא עורך עם טקסט שנלקח מקטעי הסיום
של ה'סליחות' הנאמרות בתפילת הנעילה בסיום יום הכיפורים:
בודדים מבין משתתפי אותו טקס קידוש יוצא דופן שרדו את התופת, ונחלצו מגיא ההריגה.
לימים הם סיפרו שהתחושה שחשו במהלך הקידוש המיוחד הזה היתה באופן מפתיע מרוממת
במיוחד: "ההרגשה היתה שאנחנו בנים לעם נבחר, ושהאהבה של העם שלנו אל אלוקיו תעמוד
בכל מצב ובכל תנאי. הנאצים יימח שמם לקחו לנו הכל. הם לקחו לנו את ההורים, את האשה,
את הילדים, את הבית, הכסף את החירות ואפילו את הזהות, אבל הם לא לקחו לנו את הקשר
עם הקדוש ברוך הוא. את זה אף אחד לא יכול לקחת!!
מעובד ע"פ סיפור שנלקח מתוך 'ברכי נפשי'.
כל מה שרציתם לדעת על קערת ליל הסדר
יעקב לוסטיג
הרכיב הבולט ביותר בליל הסדר, הוא ה'קערה', מעין צלחת מעוטרת שעליה
אנחנו מניחים ששה 'סימנים'. מנהג עריכת הקערה נוסד על ידי צדיקים וקדושים,
שכל מעשיהם היו ברוח הקודש. יש לו הסבר הלכתי פשוט, ויש לו גם הסברים
עמוקים מאוד, על פי תורת הקבלה. ההסבר הפשוט הוא, שאנו רוצים להבליט
את החלקים החשובים ביותר בליל הסדר, כשאנחנו וגם הילדים שלנו, נראה ונזכור,
שלא נשכח אף אחת מהמצוות ואף אחד מהמנהגים החשובים כל כך. הקערה
משמשת גם זרז לילדים שישאלו במה שונה הלילה הזה מכל הלילות, וכך נוכל
להשיב להם את התשובה הנצחית: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' משם",
כי הרי זאת הדרך הטובה ביותר לספר לילד על יציאת מצרים: לגרום לו שיתעניין
מעצמו ויבקש לדעת, וכך תהיה אוזנו כרויה לשמוע את התשובה.
מניחים על גבי הקערה את ששת הסימנים הבאים: 'זרוע' (זרוע של בהמה או כנף
של עוף צלוי באש, ואפשר גם פיסת בשר אחרת). ביצה (ביצה קשה). מרור (עלי
חסה או עלוש), חרוסת (בלילה של פירות מרוסקים עם יין), כרפס (ירק מבושל) ושוב
מרור (הפעם אנחנו מניחים את הקלח של החסה ולא את העלים, ואם אין קלח אפשר
להניח שוב עלי חסה).
ה'זרוע' הצלויה היא תזכורת לכך שבזמן שבית המקדש היה קיים היינו אוכלים בליל
הסדר את בשרו הצלוי של קרבן הפסח. הביצה המבושלת היא תזכורת לכך שבזמן
בית המקדש היינו אוכלים בלילה זה גם מבשרו של קרבן החגיגה, שאותו היו יכולים
גם לבשל ולא היו חייבים דווקא לצלותו באש. המרור הוא זכר לשעבוד המר שהיו
ישראל משועבדים במצרים. החרוסת היא זכר לטיט שהיו בני ישראל צריכים להכין
כדי ללבון לבנים במסגרת עבודתם בפרך תחת יד מצרים, ואילו הכרפס בא לצורך
הטיבול במי מלח – פעולה שנועדה לעורר תמיהה מצד הילדים, ולגרום להם לשאול
שאלה שמתוכה נוכל להגיע להסבר על יציאת מצרים.
מי שאין לו קערה של ליל הסדר, יכול להניח את הסימנים הללו על גבי צלחת.
אין שום חובה שהקערה תהיה דווקא עם ציורים ועיטורים.
מניחים שלוש מצות זו על גב זו, אחת כנגד 'כהן', אחת כנגד 'לוי' ואחת כנגד 'ישראל'.
ראוי להפריד בין המצות במטפחת בד, או אפילו במפית חד פעמית. מכסים את המצות
בכיסוי המיוחד לכך אם יש לכם, ואם לא אפשר לכסותן במגבת נקייה. מניחים מעל
שלושת המצות את הקערה או את הצלחת עם הסימנים. אם הקערה כבדה מדי ואתם
חוששים שהיא תשבור את המצות, לא נורא, אפשר להניח את הקערה לצד המצות,
והיא לא חייבת להיות מעליהן אם אין אפשרות כזאת.
יש מנהגים שונים לגבי הסדר המדויק של הסימנים על גבי הקערה, וכולם מנהגים
טובים וראויים. אם אין לכם מסורת משפחתית מקובלת, אנו ממליצים לכם לנהוג
על פי שיטת 'האריז"ל', רבי יצחק לוריא שהתקין את הסדר של הקערה על פי
תורת הקבלה:
הקערה מסודרת (לפי שיטת האר"י ז"ל) בצורה של שתי שלשות, כמו הניקוד 'סגול'
שאנו מכירים מסידור התפילה או ספרי הקריאה של הילדים.
בצד ימין מניחים את ה'זרוע', ממולו מניחים את ה'ביצה', ומתחת שניהם, באמצע מ
ניחים עלי 'מרור'. עוברים לשלשה השנייה שבאה מתחת לשלשה הראשונה:
בצד ימין, מתחת לזרוע מניחים את ה'חרוסת' בתוך קערית קטנה. משמאל לה, מתחת
לביצה, מניחים את ה'כרפס', ומתחת שניהם, באמצע, מניחים שוב מרור, אלא שהפעם
מניחים את הקלח של החסה, אם יש לכם. במידה ואין לכם קלח, אפשר להניח עלי חסה
גם כאן.
שימו לב: את הכרפס, החרוסת והמרור אוכלים במהלך ליל הסדר. את הזרוע הצלויה אסור
לאכול בלילה ואם רוצים אפשר לאכול אותה למחרת, ואילו הביצה הקשה יש בזה מנהגים
שונים, אפשר לאכול אותה גם בלילה אבל יש שנוהגים לאכול אותה רק למחרת.
קערת ליל הסדר:
תתארגנו מראש: רשימת קניות לפסח, מה צריך להכין לליל הסדר.
החלטתם לערוך ליל הסדר בבית, ואתם רוצים לערוך אותו כמיטב המסורת בהתאם
להלכה היהודית? בואו ננסה לעשות זאת יחד.
רשימת קניות:
כמו"כ מומלץ לקנות מתנות קטנות או חטיפים כשרים לפסח, כדי שנוכל לחלק
לילדים ולעודד אותם להישאר ערניים כדי שיוכלו לשאול את הקושיות, ולקיים
את מצוות החג על ידי אכילת מצה ומרור, ושתיית ארבע כוסות.
יש לבשל את הביצה עד שהיא תהיה קשה מספיק שיוכלו לקלף אותה והיא
תישאר שלמה. נזדקק לה כשנכין את ה'קערה' בליל הסדר.
כמו"כ יש לצלות את כנף העוף על האש, ויש שנוהגים לבשל אותה.
כל המנהגים נכונים, ובלבד שתהיה לנו כנף עוף ראויה למאכל. אם אין
כנף עוף, אפשר להשתמש גם בשוק או בתבשיל אחר.
לקלף ענף קטן של חזרת. גם אותו נצטרך להכנת ה'קערה'.
כמו"כ יש לבשל תפוחי אדמה, בכמות לא גדולה, כדי שתהיה לכל סועד חתיכה
קטנה. הם אמורים לשמש 'כרפס' בליל הסדר. אבל יש שמשתמשים בעלי סלרי,
בצנון, במלפפון או בירקות אחרים, וכל המנהגים צודקים וראויים ובלבד שבליל
הסדר נטבול ירק במי מלח. יש להכין בקערה או בצלחת עמוקה מים מעורבים עם
מלח כדי שנטבול בהם את הירק לאכילת ה'כרפס'.
לשטוף את עלי החסה היטב ולוודא שאין עליהם חרקים. עדיף לקנות חסה נקיה
מחרקים של 'חסלט' וכדו'. את החסה נצטרך לאכילת 'מרור' וכן לאכילת 'כורך',
כלומר שני עלים גדולים לכל אחד מהסועדים, או כמה עלים קטנים.
כמו"כ יש לבשל את כל צרכי הסעודה של ליל הסדר מערב החג, ובמיוחד השנה,
משום שהשנה יחול החג הראשון של פסח בשבת קודש, והכנת הסעודה לא תהיה
אפשרית עוד ברגע שתיכנס השבת.
יין? אלכוהול? ערפול חושים? בחג יהודי?
אכן, לא טעיתם, מצות היום הגדולה – הנהוגה בכל תפוצות ישראל הינה שתיית יין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כלומר, עד אבדן מוחלט של כל החושים! כאשר אדם לא יודע מי הצדיק ומי הרשע, הרי הוא באיבוד שליטה טוטאלי!! שיכור כמו לוט, וזוהי המצוה!
כיצד, איפוא, מתחברת מצוות ההשתכרות עם רוחניות? חיזוק? התעלות? על פניו זה נראה כמו ההיפך הגמור! סתירה של ממש…
כתוב בחז"ל – שיום הכיפורים הקדוש והנורא הוא גדול ממש כמו פורים- השמח, העליז, השיכור,
אין כאן שום סתירה, להיפך, יש כאן שלמות מדהימה, מפעימה ממש!!
את כל הדרגות הרוחניות שמשיגים ע"י צום ותפילות ביום כיפור, את אותן דרגות בדיוק אפשר להשיג ע"י ריקוד, שירה והשתכרות…
אז במה, בעצם, אנו שונים מכל מסיבות היין ההוללות של הצעירים הפוקרים? מכל השיכורים העלובים ששרועים להם ברחובות במסכנות משוועת?
השיכורים ההוללים – מטביעים ביין את כל היצרים, וסיפוק התאוות הגשמיות שלהם,
ואילו יהודי- כשהוא שותה בפורים, הרי הוא שותה לשם המצווה.
בעצם השתייה עצמה ישנו מסר עצום: אם כל השנה, אני בשליטה, או יותר נכון אני חושב שאני שולט בעניינים, הרי שבפורים, אני מסיר מעצמי את הכתר ומוסר אותו לריבונו של עולם, הוא המנהל, השולט, הקובע!! ואני – בסה"כ עבד שרוצה לעשות רצונו, בשביל זה אני מוכן אפילו לאבד את דעתי.
מעבר לכך, שתיית היין וערפול החושים, הוא הרבה פעמים התחברות לרצון הכנה הפנימי שלנו, ללא מסכות וללא פחד מהסביבה, בלי סייגים ובלי הפרעות חיצוניות.
לכל אחד מאתנו יש דברים שהוא רוצה אבל מתבייש לעשות, דברים שהוא בטוח שטוב ונכון לעשותם בצורה כזו, אבל הלחץ הסביבתי מונע זאת ממנו..
,
זה יכול להיות גם נושא שחשוב לנו לברר, אבל אנחנו מתביישים לדבר עליו.
אבל כולם יודעים שהאלכוהול מדבר אחרת, קצת משקה והלשון כבר מתגלגלת, הבושה נעלמת.
"נכנס יין יצא סוד".
פורים – הוא ההזדמנות להתבונן פנימה, ולחשוב בחופשיות, בלי הלחץ של "מה יגידו":
בין אם זה שיעור תורה, תפילה במנין, הנחת תפילין, או אפילו שמיעת הרצאה טובה שהנושא שלה מדבר אלי מאוד.
ביום רגיל, היינו מפחדים מאיך זה יתפתח, ומה יגידו עלי החבר'ה,
אבל בפורים כתוב בחז"ל:
"הדר קבלוה מאהבה"
כלומר, עם ישראל חזר וקיבל את התורה מאהבה.
כי כשרואים כאלה ניסים,
מתעוררת אהבה אדירה שמערפלת את החושים, ומתוך אהבה אפשר להתחייב להכל.
גם אצל זוג שמתחתן, קורה דבר כזה, בשביל האהבה, הם מוכנים להתחייב על הרים וגבהות, התחייבויות שאדם שפוי, מעולם לא היה לוקח על עצמו, זוהי "אהבה שמקלקלת את השורה", בשביל האהבה הזאת אדם מוכן לרוץ עד סוף העולם.
כן, גם אנחנו נשואים עם הקב"ה- נישואים של אהבה.
ואנחנו רוצים, משתוקקים ממש, לומר לו בכל דרך – ריבונו של עולם! אנחנו כ"כ אוהבים אותך! בשבילך נרוץ עד סוף העולם!!! אפילו את הדעת ניתן לך, כי הדעת היא שלך, אתה המחליט, הקובע, הנותן, האומר,
ואנחנו מה? אנחנו האוהבים שלך…
לצערינו, עכשיו אנחנו לא כל כך רואים ומרגישים את הניסים שנעשו אז…
וגם רגשות האהבה הבוערים שלנו מיטשטשים קצת במרוץ החיים ההגיוני, הרציונאלי, העסוק כך כך,
אבל… נשתה קצת יין נערפל את החושים ונתחבר לרצון הכנה הפנימי שלנו,
להתחבר לרוחניות, להתחזק, להתקרב לריבונו של עולם,
ושום דבר בעולם לא יוכל להפחיד או לעצור אותנו.
חייב איניש לבסומי עד דלא ידע…