מאת: אלעזר גולדברג

חג הפסח מתקרב וכל יהודי רוצה להתכונן אליו כראוי, אולם לא כל אחד יודע מה הם הדברים החשובים

שצריך לעשות וממה צריך להימנע ולהיזהר. נזכיר כאן על קצה המזלג את המושגים הבסיסיים שיעזרו

לכל אחד להיכנס אל החג בהרגשת חירות אמיתית ולצאת ממנו כשהוא יהודי מרומם ורוחני יותר.

1. חג הפסח.
   את חג הפסח אנו חוגגים בכל שנה בזמן בו נגאלו אבותינו 'בני ישראל' משיעבוד מצרים,
   בתאריך ט"ו בניסן. בחג הזה אנו מודים להשם על הניסים שעשה לנו אז ועדיין עושה איתנו בכל דור ודור.
   החג נמשך שבעה ימים כשהיום הראשון וכן היום האחרון שנקרא 'שביעי של פסח' הם 'יום טוב' ואסור
   לעשות בהם מלאכה, שאר הימים נקראים 'חול המועד' ומותרים בעשיית מלאכה שהיא לצורך שמחת החג.
2. חג האביב.
   בתורה נאמר שאת חג הפסח צריך לחגוג תמיד בתקופת האביב. לצורך כך תיקנו חכמים
   'לעבר' את השנה אחת לשלוש שנים, דהיינו שאנו מונים שני חודשי אדר (כמו בשנה הזו שהיה אדר א'
   ואדר ב'), זאת על מנת להשלים את הפער בין חודשי הירח אליו מתייחסים החודשים העבריים
   לחודשי השמש שקובעים את תקופות השנה.
3. נקיון הבית.
   מנהג טוב נהגו עם ישראל בכל הדורות, לנקות את כל הבית לכבוד החג.
   מלבד הניקיון הכללי, מקפידים מאוד למצוא שאריות של 'חמץ' בפינות ובמקומות נסתרים
   שבני הבית עלולים להחביא בהם אוכל או ממתקים. "חמץ" הוא כל דבר שיש בו דגנים
   (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל, שיפון) שתפחו (עם 'שמרים' או בלעדיהם).
4. הכשרת והגעלת הכלים.
   לפני החג צריך להכשיר את כלי הבישול והאפייה. כל דבר שמשתמשים
   בו עם חמץ במשך השנה, צריך 'להגעיל' במים רותחים או 'ללבן' אותו באש. הכלל בזה הוא,
   שדבר שהשימוש שלו במים חמים, כמו סירים ומחבתות, מגעילים על ידי הטבלה במים רותחים
   יותר ממה שרגילים להשתמש בו, וכלי שהשימוש בו הוא באש, כגון כלי התנור, מלבנים על ידי
   העברה באש בוערת עד שהכלי נעשה אדום. יש רבים הנוהגים להשתמש בפסח עם כלים
   שמיוחדים לחג שלא השתמשו בהם אף פעם עם חמץ.
5. ערב החג.
   בלילה שלפני ערב החג (ליל י"ד בניסן) יש מצוה לבדוק את כל הפינות בבית
   ובכל מקום שהוא ברשותינו ולוודא שלא נשארו בהם פירורי חמץ, ונהגו שבני הבית מחביאים
   לפני הבדיקה 10 פירורי חמץ קטנים כשהם עטופים היטב בשקית או נייר, במקומות נסתרים
   בבית, ובזמן הבדיקה מחפשים אחריהם ומוציאים אותם מהבית. לפני התחלת בדיקה מברכים:
   "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּיעוּר חָמֵץ", ועושים את הבדיקה
   לאור של נר. לאחר סיום הבדיקה אומרים נוסח 'ביטול חמץ' בו אנו מצהירים שאין לנו עוד חשיבות
   לחמץ שנמצא בבית ואינו ידוע לנו.
6. ביעור חמץ.
   בבוקרו של ערב החג, אוכלים חמץ בשעות הבוקר המוקדמות, ואחר כך לוקחים
   את החמץ שמצאנו בבדיקת החמץ ואת שאר החמץ שנשאר לנו בבית או מחוצה לו, והולכים
   לקיים מצות 'ביעור חמץ' על ידי שריפתו במדורת אש ואחרי השריפה אומרים שוב את הנוסח
   של ביטול חמץ והפעם מבטלים גם את החמץ שאנו יודעים עליו. מאמצע יום י"ד בניסן (ערב החג)
   ועד סוף החג לאחר שבעה ימים, אסור מן התורה לאכול שום דבר שיש בו תערובת של חמץ.
7. מצה.
   בחג הפסח יש מצוה לאכול 'מצה' העשויה מקמח חיטה ומים בלבד ונאפית תוך זמן קצר
   – פחות מ-18 דקות מתחילת הלישה עד האפיה. את החיטים שמיועדות למצה שומרים היטב
   מזמן הקצירה שלא יירטבו במים ולא יחמיצו. בליל הסדר יש מצוה מן התורה לאכול מצה בכמות
   של כמה "כזיתים", אך יש שכתבו שגם בשאר הימים של החג מי שאוכל מצה מקיים מצוה.
   את המצה עושים במכונה ('מצות מכונה' – מרובעות) או באפייה ידנית ('מצות יד' – עגולות).
   יש שנוהגים לאכול 'מצה רכה' ויש שמקפידים שיהיו קשות ופריכות.
8. ליל הסדר.
   בכניסת החג הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפילת ערבית ואומרים את תפילת ה'הלל'.
   לאחר מכן חוזרים הביתה ומתחילים בעריכת 'סדר ליל פסח'. מצוות רבות אנו מקיימים בלילה זה,
   והעיקריות שבהן: א) מצוות שתיית ארבע כוסות של יין, ב) אמירת ההגדה של פסח בה מוזכרים
   ענייני שיעבוד מצרים וניסי הגאולה, ג) אכילת מצה, ד) אכילת מרור, ה) סעודת החג, ו) אכילת אפיקומן,
   ז) ברכת המזון, ח) אמירת מזמורי ה'הלל'. את המאכלים שאוכלים ב'סדר' מסדרים בקערה גדולה
   ומיוחדת ומתחתיה מניחים שלוש מצות.
9. תפילות החג.
   בפסח מתפללים כמו בכל 'יום טוב'. לאחר תפילת שחרית ואמירת ה'הלל',
   קוראים בתורה בענייני החג והקרבנות שהוקרבו אז בבית המקדש. בתפילת מוסף של היום
   הראשון, מפסיקים לומר 'משיב הרוח ומוריד הגשם' ומתחילים לומר 'מוריד הטל'.
10. שביעי של פסח.
    ביום האחרון של פסח אנו חוגגים 'יום טוב' לזכר נס קריעת ים סוף שהתרחש
    ביום זה. בני ישראל היו אז במדבר סיני והגיעו לשפת הים כאשר המצרים רודפים אחריהם,
    הם זעקו אל ה' שיצילם ואז אירע הנס הגדול – הים נבקע לשנים עשר חלקים וביניהם היו 12
    שבילי יבשה בהם עברו שנים עשר השבטים. מיד לאחר שבני ישראל עברו את הים, הוא שב
    וכיסה את המצרים הרודפים וכולם מתו ובני ישראל התעשרו עושר רב מהרכוש שלקחו עמם
    המצרים ונפלט מהים.

משה ויטמן

שמחת חג הפסח לא מתחילה רק בי"ד ניסן בערב, אלא כבר מהשבת הקרובה, השבת האחרונה לפני חג הפסח, מתחילה שמחת חג החרות בציון השבת הנקראת "שבת הגדול". על פי המנהג, בשבת זו אומרים בבתי כנסת רבים חלק מההגדה של פסח לאחר תפילת מנחה וכמו כן נהוג שהרב דורש בבית הכנסת דרשה מיוחדת לקראת חג הפסח – "דרשת שבת הגדול".

מה קרה בשבת זו? מדוע יש לציין אותה במיוחד?

על פי המקורות, שרשרת הנסים הגלויים שנעשו בעת יציאת ישראל ממצרים, אותם אנו חוגגים ומציינים בחג הפסח, לא החלו רק בי"ד ניסן, היום בו עם ישראל יצא ממצרים, אלא ארבעה ימים קודם לכן, ביום י' בניסן, שבאותה השנה חל בשבת.

שבועיים טרם יציאתם ממצרים התבשר עם ישראל בבשורת הגאולה שתתרחש בי"ד ניסן והצטוו על תהליך מיוחד אותו היה עליהם לעשות לקראת היציאה ממצרים. נקרא בפסוקים:"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב". – לעם ישראל הובטח כי ייצא ממצרים ברכוש גדול ולשם כך היה עליהם "לשאול" משכניהם המצרים, שעדיין לא יודעים כי לא יראו את פניהם שוב, כלי כסף וכלי זהב רבים ככל האפשר, כלים שבסופו של דבר נשארו ברשותם.

כחלק נוסף מהתהליך אותו היה עליהם לעשות לקראת בוא הגאולה, הצטוו עם ישראל להתכונן להקרבת קרבן פסח ביום היציאה ממצרים – "דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת… וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" על פי הציווי, היה על העם לקנות שה לכל משפחה ומשפחה ביום י' בניסן ולשמרו אצלם במשך ארבעה ימים עד י"ד ניסן, בו ישחטו אותו בשעות הערב.

שחיטת הקרבן אגב שימשה לשתי מטרות, כפי המתואר בתורה, האחת, אכילת קרבן פסח – מצוה שהיתה תקפה למשך כל ימי בית המקדש, השניה, מריחת הדם על המשקופים לצורך הבדלת בתי ישראל מבתי מצרים בשעת מכת בכורות:

"וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם:  וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהו…. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה' וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

מצוה זו של לקיחת שה להקרבה, אומרים חכמינו, היתה התחלת הניסים הגלויים בשרשרת ניסי יציאת מצרים, משום שהעם המצרי סגד באותה תקופה לצאן ולקיחת שה להקרבה על ידי היהודים היתה כמו סדין אדום בעיניהם, ללא נס גלוי הארוע לא היה עובר בשלום.

את הנס הזה שבשנה ההיא התרחש בשבת,עד היום אנו משמרים וזוכרים ולכן מייחדים את אותה שבת בה התרחש הנס וקוראים אותה שבת הגדול על שם הנס הגדול שהתרחש בה.

לכן אגב, נקראת שבת זו "שבת הגדול" ולא "שבת הגדולה" כפי שהיה צריך להיות…