חמישה דברים שכדאי לדעת על חג הסוכות ומצוות השמחה

חג הסוכות הוא חג של שמחה, שרים רוקדים, סועדים סעודות משפחתיות שותים יין ואוכלים בשר – בואו נדבר על זה קצת.

 

  • מצווה גדולה לשמוח בחג הסוכות, וחייב כל אדם לשמח בחג גם את אשתו, בניו, בנותיו וגם אנשים מסכנים ואומללים בסביבתו, שאין מי שישמח אותם. חכמי התלמוד כבר לימדו אותנו שאת האשה צריך לשמח עם בגדים, תכשיטים או כלים נאים שקונים לה במתנה, את הילדים בממתקים וצעצועים ואת עצמנו צריך לשמח במה שמשמח אותנו. כמו כן מצווה לאכול בשר ולשתות יין בחג הסוכות כי הבשר והיין משמחים את האדם.

 

  • ישנם פוסקי הלכה הסבורים שבבשר אין כיום מצווה, כי המצוה לאכול בשר נאמרה רק על בשר הקרבנות שהקריבו בבית המקדש. עם זאת, שתיית יין היא מצווה לפי כל הדעות, ויש פוסקי הלכה שכתבו שמי שאינו אוהב את טעם היין, יכול לקיים את המצווה בשתיית מיץ ענבים.

 

  • המצווה נוהגת בכל יום מימי החג וגם בימי חול המועד סוכות. לכן כדאי להשתדל לאכול את ארוחות הצהרים בימי חול המועד מסביב לשולחן המשפחתי, לשתות כוס יין או מיץ ענבים למי שאינו אוהב את טעם היין ולהשתדל לאכול בשר.

 

  • בזמן שבית המקדש היה קיים, היו מנסכים בכל יום מימי הסוכות מים על גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח ולאחר מכן מעלים אותם בשמחה וריקודים לבית המקדש, והיו רוקדים ושמחים כל הלילה עד שניסכו את המים על המזבח בשעות הבוקר. לזכר שמחה זו אנו חוגגים גם כיום את 'שמחת בית השואבה'.

 

  • צדיקי הדורות אומרים שמי ששמח בחג הסוכות, זוכה לשמוח כל השנה, ודרשו זאת על הפסוק "ושמחת בחגך – והיית אך שמח" – אם תמשח בחג הסוכות, תהיה אך שמח כל השנה ולא תדע צער בעזרת ה'.

 

מדוע עורכים "שמחת בית השואבה" בחג הסוכות?

לחג הסוכות יש שם נוסף: זמן שמחתנו, על-פי דברי התורה (דברים טז, יא) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח".

במהלך החג, עורכות קהילות רבות ברחבי העולם אירועי "שמחת בית השואבה". האירועים נערכים ברוב עם וכוללים שירה וריקודים לצלילי כלי נגינה.

מה מקור המנהג? ומה הקשר לחג הסוכות?

לשם כך עלינו להתוודע מעט אל סדר עבודת הכהנים בבית-המקדש. העבודה העיקרית בבית-המקדש היתה הקורבנות, ולצד ההקרבה היו מנסכים (יוצקים) יין בפינה מיוחדת על-גבי המזבח. עבודה זו נקראת "ניסוך היין".

פעם אחת בשנה, במהלך חג הסוכות, היו מנסכים מים על-גבי המזבח. את המים היו שואבים ממעיין השילוח בטקס חגיגי ומיוחד, ובלילות החג נערכו חגיגות המוניות בבית-המקדש בהשתתפות העם העולה לרגל. החגיגות נקראו "שמחת בית השואבה" על שם שאיבת המים, והשמחה בהם היתה גדולה כל-כך שעליה אמרו: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו".

החגיגות נערכו בימי "חול המועד", ומיד במוצאי החג הראשון החלו ההכנות. בחצר עזרת הנשים הוצבו מנורות גבוהות שהאירו באור יקרות את האיזור כולו; מרפסות מיוחדות הוקצו עבור הנשים לתצפית טובה, בעוד הגברים עמדו למטה.

חסידים ואנשי מעשה היו רוקדים ומבצעים פעלולים באבוקות של אש; הם היו אומרים "אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו" (מאושרים אנו שזכינו ללכת בדרך טובה כבר מגיל צעיר). בעלי התשובה היו אומרים: "אשרי זקנותנו שכיפרה את ילדותנו" (שבנו מדרכנו הרעה, ומאושרים אנו שכעת אנו בדרך טובה), ואלו ואלו היו אומרים: "אשרי מי שלא חטא, ומי שחטא ישוב וימחול לו".

אירועי החג בירושלים ובבית-המקדש היו כה גדושים, עד שהתנא רבי יהושע בן חנניא התבטא ואמר:
"כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה, לא ראינו שינה בעינינו. כיצד?

שעה ראשונה (נכחנו ב)הקרבת תמיד של שחר,

משם (ניגשנו) לתפילה,

משם (שבנו לצפות ב)קורבן מוסף,

משם לתפילת המוספין (תפילה מיוחדת אותה מוסיפים בחג),

משם לבית המדרש (ללמוד תורה),

משם לאכילה ושתיה,

משם ל(התפלל) תפילת המנחה,

משם (ניגשנו לצפות ב)תמיד של בין הערבים,

מכאן ואילך ל(השתתף) בשמחת בית השואבה (שנערכה כל הלילה),

אירועי שמחת בית השואבה בימינו נערכים "זכר למקדש", לשמחה הגדולה שנערכה אז, מתוך תקווה ותפילה שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ונזכה לשוב ולהשתתף בשמחת בית השואבה הגדולה בירושלים עיר הקודש.